# פרשה יב

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-12/

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב, ד), כתיב (איוב כו, יד): הן אלה קצות דרכו וגו', אמר רב הונא כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקדוש ברוך הוא הן, הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן, אמר רב הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתיקונו אין כל בריה יכולה לעמד עליו, נתבונן אין כתיב כאן, אלא יתבונן, הפקחים יודעים רמוזו והגיונו.

אמר רב הונא אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה, אתמהא. ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמד על סדרו של עולם, אמר לו אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמד, אתמהא.

אמר רב נחמן משל לחרישת קנים, שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס, כסח ונכנס. נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח. התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח. רב נחמן אמר חורי, משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת.

אמר רבי שמעון בן יוחאי משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים אלו היה העמודים גבוהין היתה נאה. אלו היו הכתלים גבוהין היתה נאה. אלו היתה תקרה גבוהה היתה נאה. שמא יבוא אדם ויאמר אלו היו לי שלש עינים, אלו היו לי שלש רגלים היה יפה לי, אתמהא. את אשר כבר עשהו, לא נאמר כאן, אלא (קהלת ב, יב): את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב, ו): הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך, אמר רבי לוי בר חיתא, מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה ונתן ביבו על פתחו, והוא נאה, והוא שבחו.

אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם, ומה תלמוד לומר אשר יצר, כביכול הקדוש ברוך הוא מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי.

אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן, ומי מגנן. בוראן מקלסן, ומי נותן בהם דפי. אלא נאין הן ומשבחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

רבי פנחס בשם רבי לוי אמר בהבראם בה"א בראם. (ישעיה סו, ב): ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, אמר רבי יהודה בשם רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ואת כל אלה ידי עשתה, רבי יודן אמר בזכות התורה, שנאמר (ויקרא כו, מו): אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. רבי יהושע בר נחמיה אומר בזכות השבטים, שנאמר (שמות א, א): ואלה שמות, וכתיב: ויהיו כל אלה נאם ה'

אלה תולדות השמים וגו', אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל תהו ובהו וחשך

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר (בראשית ב, א): ויכלו השמים והארץ בזמנן, וכל צבאם בזמנן. אמר ליה רבי נחמיה והא כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר לו, והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי. אמר לו רבי נחמיה כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו. רבי ברכיה על הדא דרבי נחמיה אמר (בראשית א, יב): ותוצא הארץ, דבר שהיה פקוד בידיה

דרש רבי נחמיה איש כפר סיחון (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', שלשה דברים הללו הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים והוציאו שלש תולדות. הארץ בראשון כבית הלל, ושהתה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי והוציאה שלש תולדות, אילנות ודשאים וגן עדן. רקיע בשני, ושהה שלשה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלש תולדות, חמה ולבנה ומזלות. ומים בשלישי, ושהו שלשה ימים שלישי רביעי חמישי והוציאו שלש תולדות, עופות ודגים ולויתן. רבי עזריה לא אמר כן אלא ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שני דברים הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי, שמים בראשון כבית שמאי, ושהו שלשה ימים ראשון ושני ושלישי, ונגמרה מלאכתן ברביעי, ומהו גמר מלאכתן, מאורות. הארץ בשלישי (בראשית א, יב): ותוצא הארץ, עקר בריתה, ושהתה שלשה ימים, שלישי רביעי וחמישי, ונגמרה מלאכתה בששי, ומהו גמר מלאכתה, אדם, שנאמר (ישעיה מה, יב): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי

תולדות אמר רבי שמואל בר נחמן כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין בר מן תרין (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ וגו' והדין. ומפני מה אינון חסרין, רבי יודן בשם רבי אבין אמר כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין (בראשית ג, יט): כי עפר אתה. קומתו מנין, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו.

אמר רבי אבהו באותה השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פרי האילן ופרי הארץ מנין, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. מאורות, רבי שמעון בן רבי יהודה איש כפר עכו אמר משם רבי מאיר, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כרבי יוסי, דאמר רבי יוסי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מאי טעמיה (תהלים מט, יג): אדם ביקר בל ילין וגו'. ורבנן אמרי במוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם, וכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו, אמר רבי יהודה בר סימון, אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם. ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב. ומנין שגנזו לצדיקים, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה. וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג, ט): ואור צדיקים ישמח. רבי לוי בשם רבי גזירא אמר, שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת. כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי, ובמה ברכו, באור, כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו הכל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו, מפני מה, (איוב לז, ג): ואורו על כנפות הארץ. האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמשת ובא, באותה שעה נתירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדווג לי, (תהלים קלט, יא): ואמר אך חשך ישופני, אתמהא. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור וברך עליה, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, יא): ולילה אור בעדני, אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש, מפני שהוא תחלת בריתו, רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר, אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ, שנאמר (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ, מלא, בשביל ששה דברים שיחזרו, ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פרות הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו. חייו מנין, שנאמר (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי וגו', תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. קומתו מנין, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות. תני רבי חיא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה. רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון. רבי שמעון אמר מאתים אמה. רבי אלעזר בר רבי שמעון אמר שלש מאות, קוממאה, מיות מאתים. רבי אבהו אמר תשע מאות אמה. רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר טעמיה דרבי אבהו מהכא: כי כימי העץ ימי עמי, כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה, צא וחשב אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה. פרות הארץ ופרות האילן מנין, שנאמר (זכריה ח, יב): כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. מאורות מנין, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'

לכל יש תולדות, שמים וארץ יש להם תולדות, שנאמר (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו וגו'. מטר יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח, כח): היש למטר אב. טל יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח, כח): או מי הוליד אגלי טל. רבי שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה, ונברא ואינו בורא. וכל מי שאין לו תולדות, אינו לא מת ולא בלה, ובורא ואינו נברא. רבי עזריה בשם רבי אמר כלפי מעלה הדבר אמר

כל מה שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן, שנאמר (בראשית א, א): ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בשני ברא מן העליונים, שנאמר (בראשית א, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע. בשלישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ. ברביעי ברא מן העליונים, (בראשית א, יד): ויאמר אלהים יהי מארת. בחמישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים. בששי בא לבראת את אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת ואין שלום בעולם, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. עפר מן האדמה, מן התחתונים, (בראשית ב, ז): ויפח באפיו נשמת חיים, מן העליונים. דאמר רבי שמעון בן לקיש (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. המשל, זה גבריאל. ופחד, זה מיכאל

אמר רבי יהושע בן קרחה, בהבראם באברהם, בזכותו של אברהם. רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו' וכל אשר בהם, כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.

אמר רבי יודן בהרים הגבוהים היעלים, אין כתיב כאן, אלא (תהלים קד, יח): הרים הגבהים ליעלים, הרים הגבוהים למה נבראו בשביל היעלים, מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת. (תהלים קד, יח): סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפה, מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה, אתמהא

בהבראם, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בהבראם, בה"א בראם, ומה ה"א זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה' וכבר שמים נעשו. רבי יודא נשיאה שאליה לרבי שמואל בר נחמן, אמר מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מאי דכתיב (תהלים סח, ה): סלו לרכב בערבות ביה שמו וגו', אמר ליה אין כל מקום ומקום שאין לו איש ממנה על בית שלו, אנדיקוס במדינה ממנה על בית שלו, אגוסטוס במדינה ממנה על בית שלו, כך מי ממנה על בית של עולם, הקדוש ברוך הוא ביה שמו, על בית של עולמו, אמר ליה אוי דמובדין ולא משתכחין, שאלית לרבי אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו, ד): כי ביה ה' צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א, וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן בהבראם בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א, ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, יז): ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואומר (ישעיה ב, יח): והאלילים כליל יחלף, בהבראם רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו, משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמה, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו

רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ, ומייתי ליה מן הכא (תהלים קמח, א): הללו את ה' מן השמים וגו' (תהלים קמח, ז): הללו את ה' מן הארץ וגו'. רבי יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים, ומייתי לה מהכא (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ, מה שלג אף על פי שהוייתו בארץ אין ברייתו אלא בשמים, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים. רב הונא בשם רבי יוסף אמר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב (ישעיה נה, י): כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ. רבי יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג, כ): הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. רב נחמן אמר אפלו גלגל חמה, שנאמר (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת. רבי שמעון בן לקיש אומר מלך בשר ודם עושה ספינה, בתחלה הוא מביא קורות ואחר כך הוא מביא ארזים ואחר כך הוא מביא הוגנים ואחר כך הוא מעמיד עליה נוטים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ה): כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, ונוטיהם כתיב

רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש. רבי יצחק אמר מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קמעא, ברם הכא (איוב לז, יח): תרקיע עמו לשחקים, ואם תאמר שהן רפים, תלמוד לומר (איוב לז, יח): חזקים כראי מוצק. רבי שמעון בן לקיש אמר, בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה, ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא. רבי עזריה אמר על הדא דרבי שמעון בן לקיש כי בו שבת מכל מלאכתו, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אלא יום יוצא יום נכנס, שבת יוצאה שבת נכנסת, חדש יוצא חדש נכנס, שנה יוצא שנה נכנס

ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום. ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה

ה' אלהים, למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין, הם מתבקעין. צונן, הם מקריסין, ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין. במדת הדין, האיך העולם יכול לעמד. אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמד

ארץ ושמים, משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה, אמר המלך הואיל ולגיון זה המליכני תחלה, הרי אני נותן לו פרוקופי שלא תזוז ממנו לעולם. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ה): יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד.