# פרשה יד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-14/

וייצר ה' אלהים (בראשית ב, ז), כתיב (משלי כט, ד): מלך במשפט יעמיד ארץ וגו', מלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים. (משלי כט, ד): ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתכם וגו', אמר רבי יוסי בן קצרתה, כאשה הזאת שהיא משקשקת עסתה במים והגבהת חלתה מבנתים, כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ וגו', ואחר כך וייצר ה' אלהים וגו'

וייצר שני יצירות, יצירה לאדם ויצירה לחוה. יצירה לשבעה, ויצירה לתשעה. רב הונא אמר נוצר לשבעה ונולד לשמונה או לתשעה, חי. נוצר לתשעה ונולד לשמונה, אינו חי. קל וחמר לשבעה. בעון קמיה דרבי אבהו, מנין שהנוצר לשבעה חי, אמר להון מדידכון אנא ממטי לכון, זיט"א אפט"א, איט"א אוכט"א

וייצר, שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. שאלו היה לבהמה ב' יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה, והרי אדם יש לו ב' יצרים, אמר רבי חנינא בר אידא (זכריה יב, א): ויצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה

וייצר ב' יצירות, יצירה בעולם הזה, ויצירה לעולם הבא. בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבוא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל (יחזקאל לז, ח): ראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה.

אמר רבי יונתן אין למדין ממתי יחזקאל. ולמה היו מתי יחזקאל דומים, לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון. בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה, כך יצירתו בעולם הבא. בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבוא מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, שכן איוב אומר (איוב י, י): הלא כחלב תתיכני. התכתני, אין כתיב כאן אלא תתיכני. וכגבנה הקפאתני, אין כתיב כאן אלא תקפיאני. (איוב י, יא): עור ובשר הלבשתני, אין כתיב כאן, אלא תלבישני. ובעצמות וגידים סוככתני, אין כתיב כאן, אלא תשככני, לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן מסו בתוכו, החלב רופף, משנתן לתוכה מסו, הרי החלב קפוי ועומד, הוא שאיוב אמר: הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר וגו' (איוב י, יב): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי

את האדם (בראשית ב, ז), בזכותו של אברהם, אמר רבי לוי (יהושע יד, טו): האדם הגדול בענקים, זה אברהם. למה קורא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קדם לאדם הראשון, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו.

אמר רבי אבא בר כהנא בנהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת, היכן הוא נותנה לא באמצע טרקלין כדי שתסבל קורות שלפניה וקורות שלאחריה, כך למה ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם באמצע הדורות, כדי שיסבל דורות שלפניו והדורות שלאחריו.

אמר רבי לוי מכניסין את המתקנת לבית של מקלקלת, ואין מכניסין את המקלקלת לביתה של מתקנת

עפר, רבי יהודה בר סימון אומר, עופר עולם על מליאתו נברא.

אמר רבי אלעזר בר שמעון אף חוה על מליאתה נבראת.

אמר רבי יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. רבי הונא אמר עפר זכר, אדמה נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין. מעשה באחד בצפורי שמת בנו, אית דאמרי מינאי הוה יתיב גביה, סלק רבי יוסי בר חלפתא למחמי ליה אנפין, חמתיה יתיב ושחיק, אמר ליה למה אתה שחיק, אמר ליה אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין, לא כך כתיב (תהלים ב, ט): ככלי יוצר תנפצם, אתמהא. אמר ליה כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשרו באור. זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא. אמר ליה על ידי שהוא עשוי בנפיחה. אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יצחק ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן, אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזר

מן האדמה (בראשית ב, ז), רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ, כז): מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמד. ויפח באפיו (בראשית ב, ז), מלמד שהעמידו גלם מן הארץ ועד הרקיע, וזרק בו את הנשמה, לפי שבעולם הזה בנפיחה, לפיכך מת, אבל לעתיד בנתינה, שנאמר (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם

חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב, כג): כי הדם הוא הנפש. רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג, כא): מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה. נשמה, זו האופיא, דבריתא אמרין האופיתא טבא. חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף. הדא הוא דכתיב (איוב לד, יד): אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף, רבי יהושע בר נחמיה ורבנן, רבי יהושע בר נחמיה אמר אם ישים אלהים לבו על האדם הזה, רוחו כבר היה בידו (שנאמר): ונשמתו אליו יאסף בגופו כבר יגוע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות. רבנן אומרים אם ישים אלהים לבו לאדם הזה רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסף למעלה כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות, הדא הוא דכתיב (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם. רבי ביסני ורבי אחא ורבי יוחנן בשם רבי מאיר אומרים, הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. רבי לוי בשם רבי חנינא אמר, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, מה טעם (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה, כל הנשימה תהלל יה

ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב, ז), רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו. רב הונא אמר עשאו עבד מכרן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס. הוא דעתיה דרבי חנינא דאמר (איכה א, יד): נתנני ה' בידי לא אוכל קום, לעי באורייתא בלילא וביממא לא מטי. רבי שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר, כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין לתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזרה שוה.