# פרשה טו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-15/

ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב, ח), דבי רבי ינאי אמרין, למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן, שמתחלת בריתה היא צריכה כוון. קדם עד שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכון את רוחותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, טז): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אמר רבי חנינא כקרני חגבים היו, ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן בתוך גן עדן. ישבעו עצי ה' וגו', אמר רבי חנינא, ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם. ישבעו מטעתן.

אמר רבי יוחנן לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצרך בית המקדש, הדא הוא דכתיב: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש, האיך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנון. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר עשרים וארבעה מיני ארזים הם, ואין לך משבחים מכלם אלא שבעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה וגו'. רבי אחא אמר ג' ברוש, ברתא. תדהר, אדרא. תאשור, פקסינון. ולמה קורא אותו תאשור, שהוא מאשר מכלן. הוסיפו עליהן עוד שלשה, אלונים, ארמונים, אלמגים. אלונים, בלוטין. ארמונים, דלבון. אלמגים, אלום

גן בעדן, רבי יהודה ורבי יוסי, רבי יהודה אומר, גן, גדול מעדן, שנאמר (יחזקאל לא, ט): ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים. ורבי יוסי אומר, עדן, גדולה מגן, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן. והכתיב (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות, על דעתיה דרבי יוסי מתמצית בית כור תרקב שותה. על דעתיה דרבי יהודה כפיגי שהיא נתונה בגנה, ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות, ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד, אמר רבי חנין דצפורי האיר הקדוש ברוך הוא עינו של רבי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גביו, ואיזה זה (ישעיה נא, ג): וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'

מקדם, אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור קדם לבריתו של עולם, ואינו אלא קדם לאדם הראשון. אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי, הדא הוא דכתיב (תהלים עד, יב): ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ, ראו פעלא טבא שהתקין הקדוש ברוך הוא שכרי עד שלא עמדתי לפעל

וישם שם (בראשית ב, ח), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר עלה אותו, היך מה דאת אמר (דברים יז, טו): שום תשים עליך מלך. רבי נחמיה אמר פתה אותו, למלך שעשה סעודה והזמין אורח, כך הזמין הקדוש ברוך הוא את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ב): אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. שבתי, בתוך גן עדן. וקומי, טירופי מתוכה. בנתה לרעי מרחוק, באיזה זכות יעצת לבראני, בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב (ישעיה מו, יא): קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי

וישם שם, היך מה דאת אמר (דברי הימים ב ה, ט): ויהי שם עד היום הזה, אמר רבי לוי ובלבד ביצירה זו.

אמר רבי יצחק בר מריון כתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים וגו', בוראן משבחן ומי מגנן, בוראן מקלסן ומי יתן בהם דפי, אלא נאים ומשבחין הם, אלה תולדות השמים

ויצמח ה' אלהים מן האדמה (בראשית ב, ט), תני עץ שהוא פוסה על פני כל החיים.

אמר רבי יהודה בר אלעאי, עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו. רבי יודן בשם רבי יהודה בר אלעאי לא סוף דבר נופו מהלך חמש מאות שנה, אלא אפלו קורתו מהלך חמש מאות שנה

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, רבי מאיר אומר חטים היו, כד לא הוה בר נש דעה אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פתא דחטי מן יומוי. רבי שמואל בר רבי יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר ליה אפשר חטים היו, אמר לו הן. אמר ליה והכתיב עץ, אמר ליה מתמרות היו כארזי לבנון.

אמר רבי יעקב בר אחא אתפלגון רבי נחמיה ורבנן, רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ. ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. לפת, תרין אמוראין פליגי, רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי, חד אמר לפת לא פת היתה, וחורנה אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה, כרבי נחמיה, אתמהא. אלא שלא לערב את האותיות. רבי יהודה בר אלעאי אמר, ענבים היו, שנאמר (דברים לב, לב לג): ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו, אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם. רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. רבי יוסי אומר תאנים היו, דבר למד מענינו, משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין, והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו, ומה היו אומרים לו, אמר רבי ברכיה הא גנב דגנב דעתיה דבריה, הדא הוא דכתיב (תהלים לו, יב): אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו, (תהלים לו, יב): ויד רשעים אל תנדני, לא תיסב ממני עלה. אבל תאנה שאכל מפרותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, מה היתה אותה התאנה, רבי אבין אמר ברת שבע דאמטית שבעת ימי אבלא לעלמא. רבי יהושע דסכנין בשם ר"א אמר ברת אליתא, דאמטית אליתא לעלמא. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, חס ושלום לא גלה הקדוש ברוך הוא אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו. ראה מה כתיב (ויקרא כ, טז): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו', אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה, אתמהא.