# פרשה טז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-16/

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן (בראשית ב, י), רבי סימון פתח (איוב יד, כ): תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, תקף שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, לנצח, לעולם היה. ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו. רבי סימון אמר (איוב יב, יג): עמו חכמה וגבורה, בשעה שהיה משלם לבוראו ארבעה ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת, ואלו הן ארבעה ראשי נהרות, ונהר יצא מעדן להשקות את הגן וגו'

שם האחד פישון (בראשית ב, יא), שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשפי, הוא הסבב את כל ארץ החוילה, עדין לא היתה חוילה ואת אומר הוא הסבב, אתמהא, אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. אשר שם הזהב, זהב ודאי. וזהב הארץ ההוא טוב (בראשית ב, יב), אמר רבי יצחק טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי.

אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות.

אמר ריש לקיש לא היה עולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא בשביל בית המקדש, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנון. שם הבדלח ואבן השהם (בראשית ב, יב), אמר רבי איבו את סבור כבדלח הזה של פטמים, יגיד עליו רעו (במדבר יא, ז): ועינו כעין הבדלח, מה זה אבן טובה, אף זה אבן טובה

ושם הנהר השני גיחון וגו' (בראשית ב, יג), עדין לא עמד כוש, והוא אומר: את כל ארץ כוש, אתמהא. אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. ושם הנהר השלישי חדקל (בראשית ב, יד), שהוא חד. פרת אותינטין של נהרות. רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (דניאל ח, ג): אובל, אותינטין של נהרות, והכתיב (דניאל י, ד): ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה שני חלומות, אחד בחדקל ואחד באובל, וחדקל גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול, והלוא הוא בבריתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול אשר לו אלהים, משל הדיוט אומר עבדא דמלכא, מלכא. הדבק לשיחין וישחון לך. רב אמר לחיא בריה בנה לי בית בארץ ישראל, אמר ליה להיכן, אמר ליה אעברת נהרא בנה. שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל, ואי זו זו תרבקנה. רבי יהודה ורבי הונא, רבי יודן אמר הוא פרת, והוא (יחזקאל א, א): נהר כבר. פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות. פרת שמימיו פרין ורבין. פרת שמפרש והולך עד שכלה במגריפה. כבר שמימיו כלין. כבר שפרותיו גסין ואינן יורדין בכברה. רבי הונא אמר כבר בפני עצמו, פרת בפני עצמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אומרים לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם איני צריך מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק, והיא עומדת לשלשה ימים. אומרים לחדקל למה קולך הולך, אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה. אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, אמרו להם אין אנו צריכים, פרותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך, אמרו להם הלואי נשמע קולנו ונראה.

אמר רב הונא לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהם כבדים בפרותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפרותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז, ב): וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו'

אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאמות ממקום שהדין יוצא, מאי טעמא (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד, והיה לארבעה נהרים אין כתיב כאן, אלא לארבעה ראשים, אלו ארבעה גליות כנגד ארבעה ראשים. (בראשית ב, יא): שם האחד פישון, זו בבל, על שם (חבקוק א, ח): ופשו פרשיו. הוא הסבב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (תהלים מב, ו): הוחלי לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. ושם הנהר השני גיחון, זו מדי שהיה המן שף עמה כנחש, על שם (בראשית ג, יד): על גחנך תלך. חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.

אמר רב הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין ובפנקיסין ובלשון. רב הונא בשם רב אחא אמר, כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהם מתעשרות מישראל.

אמר רבי יוסי בר חנינא כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהם מתנאות מישראל.

אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל. והנהר הרביעי הוא פרת, זו אדום. פרת, שהפרה והצירה לבניו [נ"א לפניו]. פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן. פרת, שאני עתיד להפרע לה. פרת, על שם סופה (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו'

ויקח ה' אלהים את האדם וגו' (בראשית ב, טו), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר עלה אותו, היך מה דאת אמר (ישעיה יד, ב): ולקחום עמים והביאום וגו'. רבי נחמיה אמר פתה אותו, היך מה דאת אמר (הושע יד, ג): קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. וינחהו, רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר הניח לו והגן עליו ועדנו מכל אילני גן עדן. רבי ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני גן עדן. וינחהו, נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ, יא): וינח ביום השביעי. לעבדה, (שמות כ, ט): ששת ימים תעבד. ולשמרה, (דברים ה, יב): שמור את יום השבת לקדשו.

דבר אחר לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג, יב): תעבדון את האלהים, וכתיב (במדבר כח, ב): תשמרו להקריב לי במועדו

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב, טז), רבי לוי אמר צוהו על שש מצוות, ויצו, על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה, יא): כי הואיל הלך אחרי צו. ה', על ברכת השם, כמה דאת אמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה'. אלהים, אלו הדינין, שנאמר (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל. על האדם, זו שפיכת דמים, שנאמר (בראשית ט, ו): שפך דם האדם. לאמר, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה ג, א): לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'. מכל עץ הגן אכל, צוהו על הגזל. רבנן פתרין ליה כל ענינא, ויצו ה' אלהים, רחמן אני ודין אני להפרע. אלהים, אמר לו אלהים אני, נהג בי כאלוה, שלא תקללני, כמה דכתיב: אלהים לא תקלל. גלוי עריות מנין (בראשית ב, כד): ודבק באשתו ולא באשת חברו, ולא בזכר, ולא בבהמה. אכל תאכל, אמר רבי יעקב דכפר חנין מתי יתכשר לאכילה משתשחט, רמז לו על אבר מן החי. מות תמות, מיתה לאדם, מיתה לחוה, מיתה לו, מיתה לתולדותיו.