# פרשה יז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-17/

ויאמר ה' אלהים לא טוב היות (בראשית ב, יח), תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן (בראשית א, א): בראשית (בראשית א, ב): ורוח אלהים מרחפת (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע (בראשית א, ט): ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ (בראשית א, יד): ויאמר אלהים יהי מארת (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם. מנחם בר יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת, ומביא ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם.

אמר רבי יעקב בן קורשאי מאמר נתן לרוח בפני עצמה

לא טוב, תני רבי יעקב כל שאין לו אשה, שרוי בלא טובה בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה בלא כפרה. בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, שנאמר (דברים יד, כו): ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה (יחזקאל מד, ל): להניח ברכה אל ביתך. רבי סימון בשם רבי. יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום, שנאמר (שמואל א כה, ו): ואתה שלום וביתך שלום. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט, ט): ראה חיים עם אשה אשר אהבת. רבי חיא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר (בראשית ה, ב): ויברך אתם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם. ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט, ו): כי בצלם אלהים עשה את האדם, מה כתיב אחריו (בראשית ט, ז): ואתם פרו ורבו

אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, ואם לאו כנגדו.

אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי, ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי. רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך. אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה, דמן חסלין אמר ליה משגח רבי ואנן סלקין בביתא, אמר ליה אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדרה, אמר לה אית בההיא קדרה כלום, אמרה ליה אית פרפריין, אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, אמר ליה רבי לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחנן בגוה פרגיין, אמר ליה מעשה נסים הן. מן דחסלין אמר ליה רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך. אמר ליה פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה. אמר ליה אנן יהבינן לה פורנא ושבקית מינך. עבדון ליה כן פסק לה פורנא ושבק יתה מיניה ואסבון יתיה אתתא אחרא טבא מינה, גרמון חובין דההיא אתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליו ואתעור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא אמר לה למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה. אמרת ליה משבקתיה אנא, ולית בי דלחמי סבר אפוהי. חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי, ארגיש בה יום קדמוי, ויום תנין ושרי מחי לה, ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא, אודיק רבי יוסי לקלהון וחמהון מתבזין בגו שוקא, אמר ליה את מחי לה, אמר ליה כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מני, כיון דשמע רבי יוסי כן נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון, על שם (ישעיה נח, ז): ומבשרך לא תתעלם

ויצר ה' אלהים מן האדמה (בראשית ב, יט), בעון קומי רבי יוחנן בן זכאי, כתיב (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה, ומה תלמוד לומר ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה, אמר להן להלן לבריאה, וכאן לכבוש, היאך מה דאת אמר (דברים ב, יט): כי תצור אל עיר ימים רבים, אמר רבי אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן (בראשית א, כו): נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרבה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל, ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, אמר לו לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך.

אמר רבי אחא (ישעיה מב, ח): אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, (בראשית ב, כ): ולאדם לא מצא עזר כנגדו, אתמהא, ולמה לא בראה לו תחלה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה, מיד (בראשית ב, כא): ויפל ה' אלהים תרדמה וגו'

ויפל ה' אלהים תרדמה (בראשית ב, כא), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שנה, דמך ליה ולא לעי באוריתא, ולא עביד עבידתא. רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שנה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה. תרדמת שנה ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה (בראשית טו, יב): ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטה (שמואל א כו, יב): אין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. רבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט, י): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה. רבי חנינא בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלת מיתה, שנה. נובלת נבואה, חלום. נובלת העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין, נובלת אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלת חכמה של מעלה, תורה

ויקח אחת מצלעתיו (בראשית ב, כא), רבי שמואל בר נחמן אמר מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן. ושמואל אמר עלעא חדא מבין שתי צלעותיו נטל, תחתיה אין כתיב כאן, אלא (בראשית ב, כא): תחתנה.

אמר רבי חנינא בריה דרב אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך, כיון שנבראת נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם (בראשית ב, יא יג): הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר.

אמר רבי חנינא בר יצחק, עשה הקדוש ברוך הוא נוי לתחתיתו כדי שלא יהא מתבזה כבהמה. רבי אמי ורבי ינאי חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יצטער כשהוא יושב. וחרנא אמר עשה לו כסתות. רבי לוי ורבי אמי חד אמר עשה לו קבורה, וחד אמר עשה לו תכריכין

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, למה בגנבה, אמר לה משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה לטרא של זהב בפרהסיא, זו גנבה. אמרה לו, למה במטמוניות, ואמר לה בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם שניה. אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמוני. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה

שאלו את רבי יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, ואשה יוצאת פניה למעלה, אמר להם האיש מביט למקום בריתו, ואשה מבטת למקום בריתה. ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם, אמר להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, אמר להם משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות, אמר להן אדם נברא מאדמה וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם ואפלו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה. ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש, אמר להן משל למה הדבר דומה לאחד שאבד אבדה הוא מבקש אבדתו ואבדתו אינה מבקשתו. ומפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש, אמר להם דומה לאחד שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקידנו אצלו. ומפני מה האיש יוצא ראשו מגלה והאשה ראשה מכסה, אמר להן לאחד שעבר עברה והוא מתביש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה, אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה, הדא הוא דכתיב (איוב כא, לג): ואחריו כל אדם ימשוך. ומפני מה נתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נדה. ומפני מה נתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך נתן לה מצות חלה. ומפני מה נתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נר שבת.