# פרשה יח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-18/

ויבן ה' אלהים את הצלע, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר נתן בה בינה יותר מן האיש, דתנינן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין ובודקין כל י"ג. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם. רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה והוא תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, קשטה ככלה ואחר כך הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעיתא בניתא.

אמר רבי חמא בר חנינא את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וגו'. רבנן ורבי שמעון בן לקיש, רבנן אמרי עשר, ורבי שמעון אמר י"א. רבי חמא בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין כלל ופרט, עשה את הכלל מוספת לפרט והכל בכלל, כל אבן יקרה מסכתך כלל, אדם פטדה ויהלם תרשיש וגו' פרט, הכל בכלל. כל אבן יקרה מסכתך, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר ט' וחד אמר י', מאן דאמר עשר, כרבנן, ומאן דאמר ט' הדין דהב דהכא לית הוא חפה. רבי אחא בר חנינא אמר עשה כתלים של זהב, ובתי קריות של אבנים טובות ומרגליות. רבי אלעזר בר ביסנא בשם רבי אחא אמר אפלו קורקוסים של זהב עשה לו

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (בראשית ב, כב): ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האזן שלא תהא ציתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפלו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי, לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה יג, טז): ותלכנה נטויות גרון, ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (ישעיה יג, טז): ומסקרות עינים, ולא מן האזן, והרי היא ציתנית, שנאמר (בראשית יח, י): ושרה שומעת פתח האהל, ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (ישעיה ל, א): ותקנא רחל באחותה, ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (ישעיה לא, יט): ותגנב רחל את התרפים, ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (ישעיה לד, א): ותצא דינה

רב חסדא אמר בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עברים. (בראשית ב, כב): ויבאה אל האדם, אמר רבי אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה

ויאמר האדם זאת הפעם (בראשית ב, כג), רבי יהודה בר רבי אמר, בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם, והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שניה, הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח, לד): פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כלה. בעון קומי רבי שמעון בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת בריתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי.

אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי. לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, מכאן שנתנה התורה בלשון הקדש. רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שנתנה תורה בלשון הקדש כך נברא העולם בלשון הקדש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה, למה, שהלשון הזה נופל על הלשון הזה

על כן יעזב איש (בראשית ב, כד), תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם, יוציא, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקים, שאין אב לעובד כוכבים. אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ, יב): וגם אמנה אחתי בת אבי היא וגו', אמר להן בשיטתן השיבן. אתיב להון רבי מאיר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, אמר רבי יוחנן ופשטו ליה על כן יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו הסמוך לאמו. אתיב רבי אבהו והכתיב (שמות ו, כ): ויקח עמרם את יוכבד דדתו, אמר רבי שמעון בריה דרבי אבהו מעתה אפלו כבני נח לא היו ישראל נוהגים קדם מתן תורה, אתמהא.

אמר רבי לוי ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו', הסמוך לו מאביו הסמוך לו מאמו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בני נח על הנשואות חיבין ועל הארוסות פטורין. רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חיב משום בעולת בעל, וכי נתכון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ומנין שאין להם גרושין, רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן אמר שאין להם גרושין או ששניהם מגרשין זה את זה.

אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון. תני רבי חיא עובד כוכבים שגרש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגירו, איני קורא עליו (דברים כד, ד): לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו', רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אמר בכל ספר מלאכי כתיב ה' צבאות, ובכאן כתיב אלהי ישראל, שנאמר (מלאכי ב, טז): כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל, כביכול לא יחול שמו אלא על ישראל בלבד.

אמר רבי חגי בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (מלאכי ב, יג): וזאת שנית תעשו, שניה לשטים. (מלאכי ב, יג): כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, אמר הקדוש ברוך הוא מאן קבל מהם, בכי ואנקה, משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, אתמהא. ומנין שהן מזהרין על גלוי עריות כישראל, שנאמר (בראשית ב, כד): ודבק באשתו, ולא באשת חברו, ולא בזכור, ולא בבהמה. רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חיב מיתה.

אמר רבי אסי כל אסור שכתוב בבני נח לא בעשה, ולא בלא תעשה, אלא במיתה, והיאך עבידא (בראשית ב, כד): ודבק באשתו והיו לבשר אחד למקום ששניהם עושים בשר אחד

ויהיו שניהם ערומים (בראשית ב, כה), אמר רבי אליעזר שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות ואלו הן, אדם, וישראל, וסיסרא. אדם, שנאמר (בראשית ב, כה): ולא יתבוששו, לא באו שש שעות והוא בשלותו. וישראל, שנאמר (שמות לב, א): וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה. סיסרא, שנאמר (שופטים ה, כח): מדוע בשש רכבו לבוא, בכל יום היה למוד לבוא בשלש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא, הוי ולא יתבוששו. והנחש היה ערום (בראשית ג, א), לא היה צריך קרא לומר אלא (בראשית ג, כא): ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו', אמר רבי יהושע בן קרחה להודיעך מאי זו חטיה קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה.

אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש.