# פרשה יט

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-19/

והנחש היה ערום (בראשית ג, א), כתיב (קהלת א, יח): כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, על ידי שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, ועל ידי שהוא מוסיף דעת הוא מוסיף עליו מכאוב, אמר שלמה על ידי שהרביתי עלי חכמה הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי עלי מכאוב, שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין, על בני אדם. רב אמר אין תלמיד חכם צריך התראה, אמר רבי יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן אם מתפחמין קמעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין, כמה הן וכמה דמיהם. תני רבי ישמעאל לפום גמלא שחנא, בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין, חד אמר אייתי קופר צלי, ופתא נקיה, וחמר טב. וחד אמר אייתי פתא ותרדין. דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי על דין היא רבה ועל אוחרן לית היא רבה. תני בשם רבי מאיר, לפי גדלתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר דקרטים היה עומד כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר אפיקורס היה. רבי שמעון בן אלעזר אמר כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו והיה הולך ובא

ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים (בראשית ג, א), אמר רבי חנינא בן סנסן ארבעה הן שפתחו באף ונאבדו באף, ואלו הן, נחש, ושר האופים, ועדת קרח, והמן. נחש (בראשית ג, א): ויאמר אל האשה אף. שר האופים (בראשית מ, טז): אף אני בחלומי. עדת קרח (במדבר טז, יד): אף לא אל ארץ. המן (אסתר ה, יב): אף לא הביאה אסתר

ותאמר האשה אל הנחש (בראשית ג, ב), והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לו. רבנן אמרי נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כלו, אמר לו כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב, ו): בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם. ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו (בראשית ג, ג), הדא הוא דכתיב (משלי ל, ו): אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. תני רבי חיא שלא תעשה את הגדר יותר מן העקר שלא יפל ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן, אלא (בראשית ג, ג): אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא (בראשית ג, ה): כי ידע אלהים כי ביום וגו'

אמר רבי תנחומא השאלה הזו שאלוני באנטוכיא, אמרתי להם כי יודעים אלהים אין כתיב אלא כי ידע אלהים כי ביום אכלכם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר התחיל אומר דלטוריא על בוראו, אמר מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אמנתיה. רבי יהודה ברבי סימון אמר כל שנברא אחר חברו שליט בחברו, שמים בראשון, ורקיע בשני, אינו סובלן, אתמהא. רקיע בשני, ודשאים בשלישי, אינן מספקין את מימיו, דשאים בשלישי, ומאורות ברביעי, אינן מבשלין פרותיו, מאורות ברביעי, ועופות בחמישי.

אמר רבי יהודה בר סימון זיז עוף טהור הוא ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב וגו', ראתה דבריו של נחש

רבי יוסי בר זמרא אמר שלשה דברים נאמרו באותו אילן, טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב, וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים, ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. ותקח מפריו ותאכל (בראשית ג, ו), אמר רבי איבו סחטה ענבים ונתנה לו, רבי שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו, אמרה ליה מה אתה סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס, (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה, רבנן אמרי התחילה מיללת עליו בקולה. גם, רבוי, האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כט, יח): וכחול ארבה ימים. דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתיר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי. רבי יודן ברבי שמעון אומר, אלף שנים חי ולבסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים

ותפקחנה עיני שניהם (בראשית ג, ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר, משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, ותפשם במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בוא ואראה לך כמה טובות אבדת, כך הראה להן כמה דורות אבדו. (בראשית ג, ז): וידעו כי עירמם הם, אפלו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה. (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, אמר רבי שמעון בן יוחאי עלה שהביאו תואנה לעולם, ואמר רבי יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ויעשו להם חגרת (בראשית ג, ז), אמר רבי אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגרת, חגורי חגורות, אסטכיון, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש כך עושין לאשה, צלצלין, קולסין, סכנין

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג, ח), אמר רבי חלפון שמענו שיש הלוך לקול, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, והלוך לאש, שנאמר (שמות ט, כג): ותהלך אש ארצה, אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. עקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, ומצריים בימי אברהם לשביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, עמד אברהם והורידה לששי, עמד יצחק והורידה מן ששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידה מן השני לראשון, עמד משה והורידה מלמעלה למטה.

אמר רבי יצחק כתיב (תהלים לז, כט): צדיקים יירשו ארץ וגו', ורשעים מה יעשו פורחים באויר, אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ

וישמעו, אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו, שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דבריה.

דבר אחר שמעו קולן של מלאכים אומרים ה' אלהים הולך לאותן שבגן. רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אמר מת אותו שבגן, רבי יצחק אמר מת הלך לו, אתמהא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לרוח היום, לרוח היום, הריני מחיה לו את היום, כך אמרתי לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אין אתם יודעים אם יום משלי אם יום אחד משלכם, אלא הרי אני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים, והוא חי תשע מאות ושלשים שנה ומניח לבניו שבעים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ, י): ימי שנותנו בהם שבעים שנה. לרוח היום, רב אמר לרוח מזרחית דנו, לרוח שהיא עולה עם היום. זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דנו, לרוח שהיא שוקעת עם היום. על דעתיה דרב הקשה עליו, כל שהיום עולה הוא מרתיח. ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו, כל שהיום שוקע הוא צונן. (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו, אמר רב איבו גרעה קומתו ונעשה של מאה אמה. (בראשית ג, ח): בתוך עץ הגן, אמר רבי לוי רמז לתולדותיו שיהיו נתנין בארונות של עץ

ויקרא ה' אלהים אל האדם (בראשית ג, ט), איך הוית, אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש, אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן.

אמר רבי אבהו בשם רבי חנינא, כתיב (הושע ו, ז): והמה כאדם עברו ברית, המה כאדם הראשון, מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו ועבר על צוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתיו לתוך גן עדן, שנאמר (בראשית ב, טו): ויניחהו בגן עדן. וצויתיו, שנאמר (בראשית ב, טז): ויצו ה' אלהים על האדם, ועבר על הצווי, שנאמר (בראשית ג, יא): המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר (בראשית ג, כג): וישלחהו ה' אלהים מגן עדן. ודנתי אותו בגרושין, דכתיב (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם. קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, איכה כתיב. אף בניו הכנסתים לארץ ישראל, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליהם איכה. הכנסתים לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ז): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. צויתים, שנאמר (שמות כז, כ): ואתה תצוה את בני ישראל. עברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט, יא): וכל ישראל עברו את תורתך. דנתי אותם בשלוחין, שנאמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. דנתי אותם בגרושין, שנאמר (הושע ט, טו): מביתי אגרשם, קוננתי עליהם איכה, שנאמר (איכה א, א): איכה ישבה

ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ (בראשית ג, יא), אמר רבי לוי לשואלת חמץ שנכנסה אצל אשתו של חבר, אמרה לה מה בעלה עושה עמך, אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה, אמרה לה כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לשא אשה אחרת ולתן אותה לה. מה עשתה הושיטה ידה לתוכה, התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחה, אמר לה שמא באותה חבית נגעת, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון המן העץ אשר צויתיך וגו'

ויאמר האדם וגו' (בראשית ג, יב), ארבעה הן שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן, אדם, וקין, ובלעם, וחזקיהו. אדם שנאמר: ויאמר האדם האשה. קין (בראשית ד, ט): ויאמר ה' אל קין אי הבל וגו' ויאמר לא ידעתי. בלעם הרשע, שנאמר (במדבר כב, ט י): מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל האלהים וגו'. חזקיהו (מלכים ב כ, יד) (ישעיה לט, ג): מה אמרו האנשים האלה וגו'. אבל יחזקאל מצאו בקי מכלם, שנאמר (יחזקאל לז, ג): בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה' אלהים אתה ידעת, אמר רבי חנינא בר פפא לצפור שהיתה נתונה ביד ציד, פגע באחד אמר לו זו שבידי מה היא חיה או מתה, אמר לו אי בעית חיה, אי בעית מתה, כך בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה' אלהים אתה ידעת

ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' (בראשית ג, יב), הדא הוא דכתיב (איוב ט, לה): אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי, אמר איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו', הוא שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי.

אמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה, על כן אמר לה (איוב ב, י): כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה ולא נאים בפרענות, אתמהא. (איוב ב, י): בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא.

אמר רבי אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואכל, אמר רבי שמעון בן לקיש אדם הראשון לא נטרד מגן עדן עד שחרף וגדף, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ב): ויקו לעשות ענבים ויעש באשים. (בראשית ג, יב): ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל, גירני, חיבני, והטעני. גירני, היך מה דאת אמר (תהלים פט, כג): לא ישיא אויב בו, חיבני, היך מה דאת אמר (דברים כד, י): כי תשה ברעך. הטעני, כמה דאת אמר (דברי הימים ב לב, טו): אל ישיא אתכם חזקיהו.