# פרשה כ

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-20/

ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (בראשית ג, יד), (תהלים קמ, יב): איש לשון בל יכון בארץ וגו', אמר רבי לוי לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא נוטל את עובדי כוכבים ומורידם לגיהנם, ואומר להם, למה הייתם קונסים את בני, והן אומרים לו מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חברו, והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהנם.

דבר אחר, איש לשון, זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו. בל יכון בארץ, על גחנך. איש חמס רע יצודנו, למדחפה אין כתיב כאן, אלא למדחפת, אדם נתקלל, וחוה נתקללה, ונחש נתקלל

ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו', (משלי טז, כח): איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש תהפכות, זה הנחש שהפך דברים על בוראו. ונרגן, שרגן דברים על בוראו, ואמר (בראשית ג, ד): לא מות תמתון. מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו', עם אדם נשא ונתן, עם חוה נשא ונתן, ועם נחש לא נשא ונתן, אלא אמר הקדוש ברוך הוא נחש זה רשע בעל תשובות, ואם אומר אני לו עכשו הוא אומר לי, אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוויך והלכו להם אחר צוויי, אלא קפץ עליו ופסק לו את דינו

ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, תני רבי חיא בגדלה מתחילים מן הגדול, ובקלקלה מתחילים מן הקטן. בגדלה מתחילים מן הגדול, שנאמר (ויקרא י, ו): ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר. בקלקלה מתחילין מן הקטן, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש, (בראשית ג, טז): אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך, (בראשית ג, יז): ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, מלמד שמתחלה נתקלל נחש, ואחר כך נתקללה חוה, ואחר כך נתקלל אדם. הכל משמשין פנים כנגד ערף, חוץ משתים שמשמשין אחור כנגד אחור, גמל וכלב, וחוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, מפני שהשכינה דברה עמהם, ואלו הן, אדם, נחש, ודג. אדם, שנאמר: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. נחש, ויאמר ה' אלהים אל הנחש. דג (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה

כי עשית זאת (בראשית ג, יד), אמר רבי הושעיא בשביל זו, כל פעלה שלך לא בשביל זו.

אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי הושעיא מתחלת הספר ועד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנדון בסנהדרין שלמה. רבי הושעיא דסכנין בשם רבי לוי, אררו בצרעת. הלין סלעיא דביה צרען אינון.

אמר רבי אלעזר ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חברו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה, כך ארור אתה מכל הבהמה כל שכן מכל חית השדה. תני בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים, בהמה גסה טמאה יולדת לשנים עשר חדשים, בהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, והכלב לחמשים יום, והחתול לחמשים ושנים, והחזיר לששים יום, והנמיה לשבעים יום, הצבי והשועל לששה חדשים, ושאר כל השרצים לששה חדשים, והארי והדב והנמר והפיל והקוף, הקפוד לשלש שנים, והנחש לשבע שנים, והאפעה לשבעים שנה. פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד, כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי, שאל את רבן גמליאל אמר לו לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבו, ונתכרכמו פניו, פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו למה פניך חולנית, אמר לו שאלה אחת נשאלתי ולא יכלתי להשיבו, אמר לו מה היא, אמר לכמה נחש מוליד, אמר לו לשבע שנים, אמר לו מנא לך, אמר לו הכלב חיה טמאה ומוליד לחמישים יום, ובהמה טמאה יולדת לשנים עשר חדש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה, התחיל מטיח ראשו לכתל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד

על גחנך תלך (בראשית ג, יד), בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד ממנה, שנאמר (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך, רבי יודן ורבי הונא, חד מנהון אמר אתה גרמת לבריות שיהו מהלכי גחונים על מתיהם, אף אתה על גחנך תלך.

אמר רבי אליעזר אף קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה, אמר אלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, היאך היה בורח לכתל ונכנס לחר ונצל. (בראשית ג, יד): ועפר תאכל כל ימי חייך, אמר רבי חילפאי לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל.

אמר רבי לוי לעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים, נחש שנאמר (ישעיה סה, כה): ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגו', גבעונים (יחזקאל מח, יט): והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, רבי אסי ורבי הושעיא בשם רבי אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם, ואתה לא בקשת, על גחנך תלך. אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם, ואתה לא בקשת, ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרג את האדם ולשא את חוה, ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי מה שבקש לא נתן לו, ומה שבידו נטל ממנו. וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ובדואג ואחיתפל וגיחזי ואבשלום ובאדוניהו ובעזיהו ובהמן, מה שבקשו לא נתן להם, ומה שבידם נטל מהם

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך (בראשית ג, טז), רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך, והכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר על ידי שם. הרבה ארבה עצבונך והרנך, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום, חי. רבי הונא אמר נוצר לתשעה ונולד לשבעה אינו חי, לשמונה אינו חי, נוצר לשבעה ונולד לשמונה, חי, קל וחמר לתשעה. בעון קמיה דרבי אבהו מנין שהנולד לשבעה חי, אמר להן מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט"ה אפט"א, איט"א אוכט"א. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד, או למאתים שבעים ושנים, או למאתים שבעים ושלש, לתשעה הן ועבוריהן. חיא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב הוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבור, אמר ליה דהא חמרתי בעי למילד ואני מתירא שמא תיצון ותמות, אמר ליה ומה איכפת לך, אמר ליה פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת, פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה, מוספת אינה מוספת על ימות החמה, אמר ליה והכתיב (איוב לט, א ב): הידעת עת לדת יעלי סלע, תספר ירחים תמלאנה, אמר ליה להלן בדקה וכאן בגסה. אמר ליה והא בקרות של אנטונינוס היתה רובעת, והרביעו ממנה בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו, ויש מהם שילדו לאחר זמן. אמר ליה להלן בטהורה וכאן בטמאה. עצבונך, זה צער העבור. והרנך, זה צער העדוי. בעצב, זה צער הנפלים. תלדי, זה צער הלדה. בנים, זה צער גדול בנים.

אמר רבי אליעזר בר"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל

ואל אישך תשוקתך (בראשית ג, טז), ארבע תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: ואל אישך תשוקתך. אין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבריו, שנאמר (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו. אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר (תהלים סה, י): פקדת הארץ ותשקקה, ואין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל, שנאמר (שיר השירים ז, יא): ועלי תשוקתו.

דבר אחר, תשוקתו, תשים אנו, ואפלו שאנו תשים אנו מקוים לתשועתו של הקדוש ברוך הוא ומיחדים שמו בכל יום.

דבר אחר, ואל אישך תשוקתך, בשעה שהאשה יושבת על המשבר, היא אומרת עוד איני נזקקת לבעלי מעתה, והקדוש ברוך הוא אמר לה תשובי לתשוקתך, תשובי לתשוקת אישך. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי שמעון בן יוחאי אמרו לפי שרפרפה בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף, שתי תרים שני בני יונה. (בראשית ג, טז): והוא ימשל בך, אמר רבי יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד, תלמוד לומר (דברים כד, ו): לא יחבל רחים ורכב. מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו, כיון שבאתה לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקים מה שנאמר: ואל אישך תשוקתך

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג, יז), רבי שמלאי אומר בישוב הדעת באת עליו, אמרה לו, מה את סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, מה את סבור שאני מתה ואתה יושב לך הטליס (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה. רבנן אמרין התחילה מיללת עליו בקולה הדא הוא דכתיב: ולאדם אמר כי שמעת לדברי אשתך, אין כתיב כאן, אלא לקול אשתך וגו'. ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא דאמר רבי אבא דעכו אתרוג היה. אשר צויתיך לאמר, מהו לאמר להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות, לא דיך שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואכלו. ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון, יתושין, ופרעושין, וזבובים, ותעלה לך גמל.

אמר רבי יצחק אף הוא יש לו בו הנאה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו

בעצבון תאכלנה (בראשית ג, יז), אמר רב אסי קשה היא הפרנסה כפלים כלדה, בלדה כתיב: בעצב תלדי בנים, ובפרנסה כתיב: בעצבון תאכלנה. רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמן. רבי אליעזר אמר הקיש גאלה לפרנסה ופרנסה לגאלה, שנאמר (תהלים קלו, כד): ויפרקנו מצרינו, וסמיך ליה (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר, מה גאלה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף גאלה בכל יום. רבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאלה, שהגאלה על ידי מלאך והפרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא. גאלה על ידי מלאך מנין, שנאמר (בראשית מח, טז): המלאך הגאל אתי מכל רע. פרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה, טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים, ואומר (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר וגו'

וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג, יח), קוץ, זה קנרים, דרדר, אלו עכביות. ויש מחליפין, קוץ, אלו עכביות, דרדר, זה קנרים, שהיא עשויה דרין דרין. (בראשית ג, יח): ואכלת את עשב השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר אלו זכית היתה מעלת לך מכל אילני גן עדן, עכשו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך.

אמר רבי נחמיה אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם, עכשו שלא זכית ואכלת את עשב השדה.

אמר רבי יצחק על הדורות הללו הוא אומר ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף [על] שדהו ואוכלה עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן הזיעו פניו, אמר מה אני נקשר לאבוס כבהמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והזיעו פניך תאכל לחם.

אמר רבי לוי נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה. (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם, אמר רבי אבהו זה אחד מחמשה דברים שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן: עטוש, וזעה, ושנה, וחלום, וקרי. עטוש מנין, שנאמר (איוב מא, י): עטישתיו תהל אור. וזעה מנין, שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם. שנה מנין, שנאמר (בראשית ג, יג): ישנתי אז ינוח. חלום מנין, שנאמר (ישעיה לח, טז): ותחלימני והחייני. קרי מנין, שנאמר (ישעיה נג, י): יראה זרע יאריך ימים. רבנן דקסרין אמרין אף הלוך מעים בדרך הארץ, מה טעמיה (ישעיה נא, יד): מהר צעה להפתח וגו'. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר ובלבד (ישעיה נא, יד): בל יחסר לחמו. עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו', אמר לו קמץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב

ויקרא האדם שם אשתו חוה (בראשית ג, כ), נתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא.

דבר אחר חוה, חוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה. ורבי אחא אמר חויא חוויך ואת חויא דאדם. (בראשית ג, כ): כי הוא היתה אם כל חי, רבי שמעון בן אלעזר אמר עם כל חי. תני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו. רבי סימון אמר אם כל חי, אמן של כל החיים, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידות ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר רוחי דביתא טבן, דרבין עמיה, מאן דאמר אינון בישין, דחכמין יצריה. רוחין דחקלא, מאן דאמר דאינון טבין, דלא חכימין יצריה, ומאן דאמר דאינון בישין, דלא רבין עמיה

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם (בראשית ג, כא), בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרין מלמעלה, רבי יצחק רביא אומר חלקים היו כצפרן ונאים כמרגליות.

אמר רבי יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. כתנות עור, שהן דבוקים לעור. רבי אלעזר אמר איגיאה, רבי איבו אמר אגנייה, רבי יהושע בן לוי אמר לגאי, רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, רבי שמעון בן לקיש אמר גלי קסינון, ובהם היו בכורות משתמשין, רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו. כתנות עור, כתנות שהן באין מעור, אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ, לפום חילך אכול ופרא מן מה דאת לביש, ויתיר ממה דאת שרי. לפום חילך אכול, (בראשית ב, טז): מכל עץ הגן אכל תאכל. ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו, ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרויין בכל העולם כלו.