# פרשה כא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-21/

ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו' (בראשית ג, כג), כתיב (דניאל ח, יג): ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר וגו', ואשמע אחד, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. קדוש, כי הכל אומרים לפניו קדוש. מדבר, גזר גזרות קשות על בריותיו, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, רבי הונא לפלניא, תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיתה מחצתו לפנים ממלאכי השרת. (דניאל ח, יג): עד מתי החזון התמיד, גזרה שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא, (דניאל ח, יג): והפשע שמם, כך יהיה פשעו שומם עליו בקבר, (דניאל ח, יג): תת וקדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו, עשויים מרמס לפני מלאך המות. (דניאל ח, יד): ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות וגו', רבי עזריה ורבי יונתן בשם רבי יצחק, בכל מקום שיש ערב אין בקר וכל מקום שיש בקר אין ערב, אלא לכשיעשה בקרן של עובדי כוכבים ערב וערבן של ישראל בקר, באותה שעה (דניאל ח, יד): ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקן מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו

הדא הוא דכתיב (משלי כד, ל): על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, אמר רב הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש, וקרוי אדם, ונקרא עצל, מה הניה לו. אלא על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון, על כרם אדם חסר לב, זו חוה.

אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם (ישעיה מד, יג): כתפארת אדם לשבת בית. (משלי כד, לא): והנה עלה כלו קמשנים, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. (משלי כד, לא): כסו פניו חרלים, (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם. (משלי כד, לא): וגדר אבניו נהרסה, (בראשית ג, כג): וישלחהו ה' מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו, (בראשית ג, כב): ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו

אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (איוב כ, ו), אם יעלה לשמים שיאו, רומיה. וראשו לעב יגיע, עד מטי ענניא, אמר רבי יהושע ברבי חנינא ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אלעזר מלוא כל העולם כלו בראו מן המזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום מנין (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף כחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. (איוב כ, ז): כגללו לנצח יאבד, על שגלל מצוה קלה נטרד מגן עדן, (איוב כ, ז): ראיו יאמרו איו, הוא האדם, כיון שטרדו התחיל מקונן עליו ואומר הן האדם וגו'

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, כ), תקף שנתן הקדוש ברוך הוא באדם הראשון לנצח, לעולם היה, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו

דרש רבי פפוס הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, אמר ליה רבי עקיבא דיך פפוס, אמר לו מה אתה מקים הן האדם היה כאחד ממנו, אמר לו שנתן לו המקום לפניו שני דרכים, דרך החיים ודרך המות, וברר לו דרך אחרת. רבי יהודה בר סימון אמר כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. רבנן אמרי כגבריאל, שנאמר (דניאל י, ה): והנה איש אחד לבוש בדים, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. ריש לקיש אמר כיונה, מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה א, ג): ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה', אף זה בורח מלקיים צווי המקום. מה זה לא לן בכבודו, אף זה לא לן כבודו עמו. רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעם טעם מות, היא דעתיה דרבי ברכיה בשם רבי חנין, דאמר כל זמן שהיה אדם היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע

ועתה פן ישלח ידו (בראשית ג, כב), אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י, יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו', והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו. אמר הקדוש ברוך הוא ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים, אתמהא, ואם אוכל הוא חי לעולם, לפיכך (בראשית ג, כג): וישלחהו ה' אלהים מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואמר: הן האדם היה כאחד ממנו

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן (בראשית ג, כג), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה ושלחו מגן עדן לעולם הבא. רבי נחמיה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה, ולא לעולם הבא. על דעתיה דרבי יהודה הקשה עליו, ועל דעתיה דרבי נחמיה ריתה עליו.

אמר רבי הונא אתפלגון רבי אדא בר אהבה ורבי המנונא, חד אמר כרבי יהודה וחד אמר כרבי נחמיה, והא מסיע לרבי נחמיה (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך, באותה שעה אני בצדק אחזה פניך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו.

אמר רבי יהושע בן לוי כשבראו בראו במדת הדין ובמדת הרחמים, וכשטרדו, טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. הן האדם, הא אדם לא יכולת לעמד בצוויך אפלו שעה אחת, אתמהא.

דרש רבי יהודה בן פדיא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמד בצווי אפלו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנאמר (ויקרא יט, כג): שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, אמר רב הונא כד שמע בר קפרא כן, אמר יפה דרשת בן אחותי

ויגרש את האדם (בראשית ג, כד), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזר. רבי שמעון בן לקיש אמר כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזר. על דעתיה דרבי יוחנן הקשה עליו, על דעתיה דרבי שמעון ריתה עליו.

דבר אחר, ויגרש, הראה לו חרבן בית המקדש, היך מה דאת אמר (איכה ג, טז): ויגרס בחצץ שני. רבי לוליאני בר טברי בשם רבי יצחק אמר למגרשה של עדן גרשו, והושיב עליו שומרים שישמרו אותו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ו): ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר

מקדם, רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם הראשון, ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. קין, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. הרוצח, (דברים ד, מא): אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש.

דבר אחר, מקדם, קדם לגן עדן נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, כ): היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. ואת להט, על שם (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט. המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים.

דבר אחר, מקדם, מקדם לגן עדן נבראת גיהנם, גיהנם בשני וגן עדן בשלישי. ואת להט החרב המתהפכת, על שם (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. המתהפכת, שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, ומרגליו ועד ראשו, אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו, רבי הונא בשם רבי אבא אמר חרב מילה, שנאמר (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צורים. רבנין אמרי חרב תורה, שנאמר (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהנם, מעט עצמו מפריה ורביה. וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות, שנאמר (בראשית ד, א): והאדם ידע את חוה אשתו.