# פרשה כב

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-22/

והאדם ידע את חוה אשתו וגו' (בראשית ד, א), (תהלים כה, ו): זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, לא מן דכדון, אלא כי מעולם המה, אמר רבי יהושע בר נחמיה שבם נהגת עם אדם הראשון, שכך אמרת לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואלולי שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה, היאך נזקק להעמיד תולדות

והאדם ידע וגו', רבי הונא ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי אבא בר כהנא אמר, לא שמשה בריה קדם לאדם הראשון, וידע אין כתיב כאן, אלא והאדם ידע את חוה אשתו, הודיע דרך ארץ לכל.

דבר אחר, והאדם ידע, ידע מאיזו שלוה נשלה, ידע מה עבדת ליה חוה.

אמר רב אחא חיויא חיויך ואת חיויא דאדם. ותהר ותלד את קין, אמר רבי אלעזר בן עזריה שלשה פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר ליה רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו, ותאמר קניתי איש את ה', חמת לה הא איתתא בנין, אמרה הא קנין בעלי בידי. רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטים, אתין וגמין רבויים, האי את דכתיב הכא מהו, אמר אלו נאמר קניתי איש ה', היה הדבר קשה, אלא את ה'. אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מאדם, מכאן ואילך (בראשית א, כו): בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה

ותסף ללדת את אחיו את הבל (בראשית ד, ב), הדא מסיעא לרבי יהושע בן קרחה דאמר עלו למטה שנים וירדו שבעה. ותוסף ללדת, תוספת ללדה ולא תוספת לעבור. ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה, שלשה הן שהיו להוטים אחר האדמה, ולא נמצא בם תועלת, ואלו הן: קין, עובד אדמה, נח (בראשית ט, כ): ויחל נח איש האדמה. עזיהו (דברי הימים ב כו, י): אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה

ויהי מקץ ימים (בראשית ד, ג), רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אמר בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אמר בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קים מן החג ועד החנכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום

ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' (בראשית ד, ג), מן הפסולת, לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות, ומכבד לבעל השדה את הסייפות. (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אמר הקריבו בני נח שלמים. ורבי יוסי אמר עולות הקריבו. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא והכתיב: והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב, מה עבד ליה לרבי יוסי, עביד ליה מן שמניהון. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, שלמים בלא הפשט ונתוח. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שמות יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים, מה עבד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו.

אמר רב הונא איתפלגון רבי ינאי ורבי חיא רבה, רבי ינאי אמר קדם מתן תורה בא יתרו, ורבי חיא רבה אמר אחר מתן תורה בא.

אמר רבי חנינא ולא פליגי מאן דאמר קדם מתן תורה בא, הקריבו בני נח שלמים, ומאן דאמר אחר מתן תורה בא, עולות הקריבו. והא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר השירים ד, טז): עורי צפון, זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מהו עורי, דבר שהיה ישן ומתעורר. (שיר השירים ד, טז): ובואי תימן, אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום. ומהו ובואי, דבר של חדוש.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי קרא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא, דכתיב (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה היא העלה, שהיו בני נח מקריבים, כד אתי לשלמים (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד, ד), נתפיס ממנו. (בראשית ד, ה): ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא נתפיס ממנו. (בראשית ד, ה): ויחר לקין מאד ויפלו פניו, נעשו כאור. (בראשית ד, ו): ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, (בראשית ד, ז): הלוא אם תיטיב שאת, ברכה, כמה דאת אמר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם. ואם לא תיטיב שאת, קללה, דכתיב (ויקרא כב, טז): והשיאו אותם עון אשמה.

דבר אחר, אם תיטיב אני מוחל לך על עונותיך, ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגדש, רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אמי אמר (תהלים לב, ט): לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר (בראשית ד, ז): לפתח חטאת רבץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רבץ, בתחלה הוא תש כנקבה, אחר כך הוא מתגבר כזכר.

אמר רבי עקיבא בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, יח): הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה.

אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אורח, ואחר כך הוא נעשה בעל הבית, הדא הוא דכתיב (שמואל ב יב, ד): ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו, הרי אורח, ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית.

אמר רבי תנחום בר מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עגולא אארעא עד דהויא מצמית לון הוא משתכר עגולא ומהלך ביה.

אמר רבי אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים, כל מאן דעבר הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזל לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת, התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פט, כד): וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף.

אמר רבי אמי אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלא בעקבו, הוא אומר הדין דידי, מאי טעמיה (משלי כו, יב): ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

אמר רבי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו, סופו להיות מנון עליו בזקנותו, מאי טעמא (משלי כט, כא): מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון. רבי חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך, דחהו בדברי תורה, אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר (ישעיה כו, ג): כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את שני העולמות. תצר שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך כבר הכתבתי בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו וגו'

ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו' (בראשית ד, ח), על מה היו מדינים, אמרו בואו ונחלק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאם עלה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלץ, ודין אמר פרח, מתוך כך (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש, ומתוך כך (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו וגו'. יהודה בר אמי אמר על חוה הראשונה היו מדינין, אמר רבי איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדינין, אמר רבי הונא תאומה יתרה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין

אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו, אמר לו שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא, נתמלא עליו רחמים, מיד עמד עליו והרגו, מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעבד וביש לא ימטי לך. ויהרגהו, במה הרגו, רבן שמעון בן גמליאל אמר בקנה הרגו, שנאמר (בראשית ד, כג): וילד לחברתי, דבר שעושה חבורה. ורבנן אמרי באבן הרגו, שנאמר (בראשית ד, כג): כי איש הרגתי לפצעי, דבר שהוא עושה פצעים. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי בשם רבי יצחק אמר נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר בו (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר, ומשם הרגו, ממקום הצואר מקום הסימנין. ומי קברו, אמר רבי אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן שתי ברכות שמברכים עליהן, אחת לשחיטה ואחת לכסוי הדם

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (תהלים לז, יד): חרב פתחו רשעים וגו', חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם, זה קין. (תהלים לז, יד): להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל. (תהלים לז, טו): חרבם תבוא בלבם וגו', (בראשית ד, יב): נע ונד תהיה בארץ. (בראשית ד, ט): ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו', משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא, מצא הרוג ואחד עומד על גביו, אמר לו מי הרגו, ואמר ליה אנא בעי ליה גבך, ואת בעי ליה גבי, אמר ליה לא אמרת כלום, משל לאחד שנכנס לגנה ולקט תותין ואכל, והיה בעל הגנה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי ידיך מלכלכות. כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא (בראשית ד, ט): השמר אחי אנכי, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע (בראשית ד, י): קול דמי אחיך צעקים וגו', משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי הוא מפעה אחריך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לקין: קול דמי אחיך וגו'. רבי יודן ורבי הונא ורבנן. רבי יודן אומר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו. רבי הונא אמר (מלכים ב ט, כו): את דמי נבות, דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן, אלא את דמי נבות ואת דמי בניו, דמו ודם זרעיותיו. רבנן אמרין (דברי הימים ב כד, כה): וימת בדם יהוידע, אין כתיב כאן, אלא בדמי יהוידע, דמו ודם זרעיותיו.

אמר רבי שמעון בן יוחאי קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו, לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך, אלו רצה המלך פרשן, ולא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצוח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא, כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, לעלות למעלה לא היתה יכולה שעדין לא עלתה לשם נשמה, ולמטה לא היתה יכולה לעמד שעדין לא נקבר שם אדם, והיה דמו משלך על העצים ועל האבנים

ועתה ארור אתה (בראשית ד, יא), אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה מקומות דברו הכתובים בלשון מועט, ועתה ארור אתה, (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה', (שופטים יא, לה): ואנכי פציתי פי לה': (בראשית ד, יב): כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כחה, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא. רבי אלעזר אמר לך אינה נותנת לאחר נותנת. רבי יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר, ודכותה (דברים כח, לח): זרע רב תוציא השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר זורע סאה ומכניס סאה, אמר רבי נחמיה אם כן פרנסה מנין, אלא הראויה לעשות עשרים עושה ששה עשר, והראויה לעשות עשר עושה חמש.

דבר אחר, כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך, כחה אינה נותנת לך כחך נותנת לך, כל כחך אינה נותנת לך, נותנת היא לך מקצת כחך

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא (בראשית ד, יג), לעליונים ותחתונים אתה סובל, ולפשעי אין אתה סובל.

דבר אחר, גדול עוני משל אבא, אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עברה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני. (בראשית ד, יד): הן גרשת, אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני, הן גרשת אותי היום, שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו'

ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין (בראשית ד, טו), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבע דמו של הבל, אמר להן לכן אני אומר כל הורג קין יהרג.

אמר רבי לוי בא נחש הקדמוני לתבע דינו של הבל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לכן אני אומר כל הורג קין יהרג. רבי נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. (בראשית ד, טו): וישם ה' לקין אות, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר הזריח לו גלגל חמה, אמר רבי נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקדוש ברוך הוא גלגל חמה, אלא מלמד שהזריח לו הצרעת, היך מה דאת אמר (שמות ד, ח): והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת וגו'. רב אמר כלב מסר לו. אבא יוסי בן קסרי אמר קרן הצמיח לו. רב אמר עשאו אות לרוצחנים. רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש אמר תלאו ברפיון ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, כמה דאת אמר ויקם קין וגו'

ויצא קין מלפני ה' (בראשית ד, טז), מהיכן יצא, רבי יודן בשם רבי איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, יצא כמפריס וכמרמה בבוראו. רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר, יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד, יד): הנה הוא יצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר, כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת וגו'.

אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו, מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'.