# פרשה כג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-23/

וידע קין את אשתו וגו' (בראשית ד, יז), (תהלים מט, יב): קרבם בתימו לעולם, רבי יודן ורבי פנחס. רבי יודן אמר מה סבורין הרשעים שקרבם בתימו לעולם וגו', (תהלים מט, יב): קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה, על שם טיבירואיס, אלכסנדריה, על שם אלכסנדרוס, אנטוכיאה, על שם אנטיוכוס. ורבי פנחס אמר קרבם בתימו לעולם, למחר בתיהם נעשים קבריהם. (תהלים מט, יב): משכנתם לדור ודר, שאינן לא חיים ולא נדונין, ולא עוד אלא שקראו בשמותם עלי אדמות, ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך

ויולד לחנוך את עירד וגו' (בראשית ד, יח), אמר רבי יהושע בן לוי, כלן לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם, מחויאל, מוחן אני מן העולם, מתושאל, מתישן אני מן העולם, למך, מה לי ללמך ולתולדותיו. (בראשית ד, כ): ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה, אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון כך היו אנשי דור המבול עושין, היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו אלמנה בחייה [נסח אחר: בחיי בעלה], וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עקרים שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקשטת כזונה, הדא הוא דכתיב (איוב כד, כא): רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, תדע לך שכן שהרי הברור שבהן היה למך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו

ותלד עדה את יבל וגו' (בראשית ד, כ), לשעבר היו מקנין להקדוש ברוך הוא במטמוניות, חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח, ג): אשר שם מושב סמל הקנאה. (בראשית ד, כא): ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב, אדריכולין ובורבלין. (בראשית ד, כב): וצלה גם הוא ילדה את תובל קין, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, זה תבל עברתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרג, אבל זה לטש כל חרש נחשת וברזל. (בראשית ד, כב): ואחות תובל קין נעמה, אמר רבי אבא בר כהנא, נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה, שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה, שהיתה מנעמת בתף לעבודת כוכבים

ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי (בראשית ד, כג), רבי יוסי בר חנינא אמר תבען לתשמיש, אמרו לו למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן (בראשית ד, כג): כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, (בראשית ד, כג): וילד לחברתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו, אתמהא, קין הרג ונתלה לו שבעה דורות, ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה. רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך, אם כן מהיכן גובה הקדוש ברוך הוא שטר חובו. רבי יעקב בר אידי בעי קמיה דרבי יוחנן אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש, אמר לו איש לאברים וילד לשנים. אמר להן איתא ניזיל גבי אדם, אזלון לגבי אדם, אמר להם עשו אתם שלכם והקדוש ברוך הוא עושה את שלו. ואמרין ליה אסיא אסי חגרתך, כלום פרשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא כדי שלא תעמיד ממנה בן, אתמהא, כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות

וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד, כה), נתוסף לו תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשו בין רואה בין שאינו רואה הוא מתאוה. רבי אבא בר יודן בשם רבי אחא רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרים את בתיהם ובאים מיד. (בראשית ד, כה): ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו', רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. (בראשית ד, כה): תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין, לשני אילנות שהיו סמוכין זה לזה, פכרה רוח את אחד מהן ונפל על חברו ופכרו, כך תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין

ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש (בראשית ד, כו), בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק, אמר עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חלין למזיקין.

אמר רבי יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חלין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש

אז הוחל (בראשית ד, כו), אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרא בשם ה', (בראשית ו, א): ויהי כי החל האדם, (בראשית י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבון והכתיב (בראשית יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המורדן עלי.

אמר רבי לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלום שאתה מגרשני, אמר לה ולמה בחלום הא לך בעלילות.

אמר רב אחא אתם עשיתם עצמכם עבודת כוכבים וקראתם לשמכם, אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה אותן האנשים מן העולם.

דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם.

אמר רבי אלעזר בן מנחם והלוא מקרא מלא הוא (עמוס ה, ח): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, אתמהא, כזה שהוא שופך מלמעלן למטן. שני פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד שני פעמים שעלה הים והציף את העולם. ועד היכן עלה בראשונה, ועד היכן עלה בשניה, רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא, בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא, בראשונה עד כפי ברבריאה, ובשניה עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, יא): ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך. עד פה תבוא ולא תסיף, עד עכו תבוא ולא תסיף. ופא ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך. רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה, ובשניה עד כפי ברבריאה.