# פרשה כד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-24/

זה ספר תולדת אדם (בראשית ה, א), רבי יהושע רבה פתח (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו, לארכיטיקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי, היו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להן אני הוא שבניתי את המערות ומפני מה אתם מטמינין עצמכם בהן, כך הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם. (ישעיה כט, טז): הפככם אם כחמר היצר יחשב, מדמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, (ישעיה כט, טז): כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין, הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, לבית מלכות, (ישעיה כט, טז): והכרמל ליער יחשב, לחרשי דבני אינש. (ישעיה כט, יח): ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולדת אדם

דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולו אחד בהם, רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון מלא כל העולם כלו בראו, ממזרח למערב מנין, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני. ומצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר גלם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: גלמי ראו עיניך.

אמר רבי יהודה בר סימון עד שאדם הראשון מטל גלם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: גלמי ראו עיניך, גלם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם

בר קפרא פתח (תהלים סט, כט): ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר חיים, מספר תולדות של מטה. ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה. תני בר קפרא בכל מקום שנאמר חי, צדיק, (בראשית יא, יב): ארפכשד חי, (בראשית יא, יד): שלח חי.

דבר אחר, ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם

דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (ישעיה נז, טז): כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון. (ישעיה נז, טז): ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו. (ישעיה נז, טז): כי רוח מלפני יעטוף, אמר רבי הונא הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקדוש ברוך הוא מרשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו הזהר שלא תזיק בריותי, מאי טעמיה כי רוח מלפני יעטוף, מה הוא יעטוף משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב, ח): בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי.

אמר רבי הונא שלש רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל היה עולם חרב בהם, ואלו הן: אחד בימי יונה, ואחד בימי איוב, ואחד בימי אליהו.

אמר רבי יודן ברבי ישמעאל של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (יונה א, ד): וה' הטיל רוח גדולה אל הים. של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א, יט): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מלכים א יט, יא): והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. רבי תנחום בר חיא ואמרי לה בשם רבנן לעולם אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם.

דבר אחר, זה ספר תולדת, כתיב (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין כל דבור ודבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומרו שתי פעמים בלבו ואחר כך היה אומר למשה, ומה טעם אז ראה ויספרה חד, (איוב כח, כז): הכינה וגם חקרה חד, ואחר כך (איוב, כח, כח): ויאמר לאדם, זה משה. ורבי אחא אמר ד', אז ראה חד, ויספרה חד, הכינה חד, וגם חקרה חד, ואחר כך ויאמר לאדם זה משה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מה טעם זה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותנה לו. חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו ומה עכשו שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. (איוב כח, כח): ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, אמר רבי יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מאי טעמיה ז"ה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא שני בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חברו והיאך אני נותן לו שנים עשר שבטים. ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, מנין ז"ה, ז' שבעה ה' חמשה, הרי י"ב

דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, אלין תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלהות. בעון קומי אבא כהן ברדלא, אדם שת אנוש, ושתק, אמר להם עד כאן בצלם אלהים וכו' כדכתיב לעיל.

דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידים ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה מאן דאמר דרוחי דביתא טבין דרבו עמיה, ומאן דאמר דאינון בישין דחכמין יצריה, מאן דאמר דרוחי דחקלא בישין דלא רבין עמיה, ומאן דאמר דאינון טבין דלא חכמין יצריה.

דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, למה שהן כלין במים, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם וכו', עד מה לי ללמך ולתולדותיו

רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר כל האמניות אדם הראשון למדם, מאי טעמיה (ישעיה מד, יא): וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון. רבנן אמרין אפלו סרגולו של ספר, אדם הראשון למדו, שנאמר (בראשית ה, א): זה ספר, הוא וסרגולו. (בראשית ה, א): ביום ברא אלהים אדם, הדא מסיעא לההיא דאמר רבי אלעזר בן עזריה שלש פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. בן עזאי אומר זה ספר תולדת אדם, זה כלל גדול בתורה, רבי עקיבא אומר (ויקרא יט, יח): ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי.

אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלהים עשה אותו.