# פרשה כה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-25/

ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים (בראשית ה, כד), אמר רבי חמא בר הושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים.

אמר רבי איבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא בצדקו אסלקנו.

אמר רבי איבו בראש השנה דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו אין אנו מוצאין מיתה לחנוך, אמר להם למה, אמרו לו נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (מלכים ב ב, ה): כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך, אמר להם אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (יחזקאל כד, טז): הנני לקח ממך את מחמד עיניך, אמר רבי תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי אמרה לו אין אנו מוצאין מיתה בחנוך, אמר לה אלו נאמר (בראשית ה, כד): ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אתו אלהים, ואיננו בעולם הזה כי לקח אתו אלהים

ויקרא את שמו נח לאמר (בראשית ה, כט), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח, נחו. ומנא לן, נאמר כאן ניחה, ונאמר להלן (שמות כג, יב): למען ינוח שורך וחמרך, מה ניחה שנאמר להלן ניחת שור, אף ניחה שנאמר כאן ניחת שור. רבי שמעון בן לקיש אמר לא השם הוא המדרש, ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם. שתי פעמים כתיב (עמוס ה, ח): הקורא למי הים, כנגד שתי פעמים שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם, אחת בשחרית ואחת בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פח, ו): כמו חללים שכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח, נחו. נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה (ישעיה נז, ב): יבוא שלום ינוחו על משכבותם, מה ניחה האמור להלן ניחת קבר, אף ניחה האמורה כאן ניחת קבר. רבי אליעזר אמר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח, רבי יוסי בר רבי חנינא אמר לשם נחת התבה נקרא, דכתיב (בראשית ח, ד): ותנח התבה.

אמר רבי יוחנן לא שמשו המזלות כל אותן שנים עשר חדש, אמר לו רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן נכר. (בראשית ח, כב): לא ישבתו, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר לא ישבתו, מכאן שלא שבתו. ורבי יהושע אומר לא ישבתו, מכאן ששבתו

מן האדמה אשר אררה ה' (בראשית ה, כט), עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך, שנאמר: מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יצחק, שנאמר (בראשית כו, א): ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ואחד בימי יעקב, שנאמר (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפט השפטים, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחד בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ואחד בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון, שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבוא, שנאמר (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עקר אותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד, מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא, אתמהא.

אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קפתו. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולין לעמד בהן. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, רב הונא בשם רב אחא אמר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצרת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, שנאמר (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף, רעב שהיה בימי שפט השפטים, רבי הונא בשם רבי דוסא אמר ארבעים ושתים סאין היו ונעשו ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל אם היה מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ, ואלו אלימלך יצא, לפיכך נענש.