# פרשה כו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-26/

ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה, לב), כתיב (תהלים א, א): אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. אשרי האיש, זה נח. אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בשלשה דורות, בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה. רבי נחמיה אומר בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש היה קטן. על דעתיה דרבי יהודה דאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור אנוש. ובדרך חטאים לא עמד, זה דור המבול. ובמושב לצים לא ישב, זה דור הפלגה. (תהלים א, ב): כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצוות שנצטוה. (תהלים א, ב): ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר, אמר מה טעם רבה הקדוש ברוך הוא בטהורים יותר מטמאים, לא שהוא רוצה להקריב מהם קרבן, מיד (בראשית ח, כ): ויקח מכל הבהמה הטהרה וגו', (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. (תהלים א, ג): אשר פריו יתן בעתו, זה שם, (תהלים א, ג): ועלהו לא יבל, זה חם. (תהלים א, ג): וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת (בראשית ו, י), כתיב (תהלים צב, יד): שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, שתולים בבית ה', זה נח ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. בחצרות אלהינו יפריחו, ויולד נח את שם את חם ואת יפת. (תהלים צב, טו): עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. עוד ינובון, זה נח. דשנים ורעננים יהיו, ויולד נח, אמר רבי יודן מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים ולמאתים שנה, וזה הוליד לחמש מאות שנה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה להם תבות הרבה, וכיבש הקדוש ברוך הוא מעינו והוליד לחמש מאות שנה. רבי נחמיה בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר אפלו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לענשים.

אמר רבי חנינא אין מיתה לעתיד לבוא אלא בעובדי כוכבים בלבד, רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה כה, ח): ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, מה עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים, מעל פניהם של ישראל. והכתיב (ישעיה סה, כ): כי הנער בן מאה שנה ימות, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, ראוי לכל ענשים, והא כתיב (תהלים מט, טו): כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, לפי שבעולם הזה פרעה בשעתן, סיסרא בשעתן, סנחריב בשעתן, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה מלאך המות סטטיונר שלהם, הדא הוא דכתיב (תהלים מט, טו): וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבל לו, מלמד ששאול בלה וגופן אינה בלה, וכל כך למה על שפשטו ידיהם בזבול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת, והלוא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושיחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ושאברהם עתיד לצאת ממנו, ששמש בכהנה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו. שמעון בר חוטה אמר שמנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות מן המבול ועד ההפלגה, שלש מאות וארבעים שנה

ויהי כי החל האדם (בראשית ו, א), אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה, לשון מרד (בראשית ד, כו): אז הוחל, ויהי כי החל, (בראשית י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבן ליה והכתיב (בראשית יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרד ואמר להם זה המרידן עלי. (בראשית ו, א): לרב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים, ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם נקבות, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, א): ויהי כי החל האדם, ובנות ילדו להם, רבי שמעון בר אמי ילדה אשתו נקבה, חמתיה רבי חיא רבה אמר ליה התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה דכתיב: ויהי כי החל האדם לרב וגו', עלה אצל אביו אמר לו שמחך הבבלי, אמר לו כן וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צרך ליין וצרך לחמץ, צרך יין יתר מן החמץ. צרך לחטין וצרך לשעורים, צרך לחטין יותר מן השעורים. משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. ילדה בן זכר אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא ישלה ווי מפומיך. אמרה לו אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני. אמר לה תרתיהן צלונן, מן גו דאת הויא שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קים, לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא

ויראו בני האלהים (בראשית ו, ב), רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דיניא, רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כמריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב. ולמה קורא אותן בני האלהים, רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין. רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמד על התקופות ועל החשבונות. רבנן אמרין כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם. (בראשית ו, ב): כי טבת הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב כי טבת הנה, אלו הבתולות, (בראשית ו, ב): ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה. רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נמוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה.

אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. רבי עזריה ורבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות, מאי טעמא ויראו בני האלהים וגו', ומה כתיב בתריה (בראשית ו, ז): ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי יהושע בר לוי בשם פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו (בראשית יט, ה): הוציאם אלינו ונדעה אתם לתשמיש, אמרו לו (בראשית יט, יב): עד מי לך פה ללמד סנגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם (בראשית ו, ג), אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם. רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש, תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבוא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא. ורבנן אמרי יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה בר רבי אלעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (ישעיה לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.

אמר רבי יהודה ברבי אלעי מהו לא ידון רוחי עוד אין הרוחות הללו נדונות לפני לעולם. רבי הונא בשם רב אחא אמר בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן.

אמר רבי חיא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו, אבל לעתיד לבוא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם.

אמר רבי יודן בן בתירא עוד איני דן את הדין הזה לעולם. רב הונא בשם רבי יוסף אמר (בראשית ח, כא): לא אסף, ולא אסף, לסגי לסגי. רבנן אמרי לא אסף לבני נח, לא אסף לדורות, אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו, דאמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחיב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר אפלו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר אפלו מקל אפלו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט, ג): כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין, כיום הדין.

אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון. רבנן אמרי מהכא (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין דין וחשבון.

אמר רבי יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מעוט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין.

אמר רבי איבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שלא שגמתי אותם ביסורין, הדלת הזו מי מעמידו שגמיו.

אמר רבי אלעזר בכל מקום שאין דין יש דין. רבי ביבי בריה דרבי אמי בשיטת רבי אלעזר (בראשית ו, ג): לא ידון רוחי.

אמר רבי מאיר הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (איוב ד, כ): מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

אמר רבי יוסי הגלילי עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. רבי אומר ויאמר דור המבול לה' לא ידון.

אמר רבי עקיבא (תהלים י, יג): על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש, לית דין ולית דין, אבל אית דין ואית דין.

אמר רבי חנינא בר פפא אפלו נח שנשתיר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתו לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה

הנפלים היו בארץ בימים ההם (בראשית ו, ד), שבעה שמות נקראו להם, אימים, רפאים, גבורים, זמזמים, ענקים, עוים, נפלים. אימים, שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו. רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה. גבורים, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר מח קוליתו של אחד מהם היתה נמדדת י"ח אמה. זמזמים, אמר רבי יוסי בר חנינא מנטרומין מגיסטי מלחמה. ענקים, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרו שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים [פרוש תכשיטיז], רבי אחא אמר שהיו עונקים גלגל חמה, ואומרים הורד לנו גשמים. עוים, שצדו את העולם ושהצדו מן העולם, שגרמו לעולם שיצוד, היך מה דאת אמר (יחזקאל כא, לב): עוה עוה עוה אשימנה.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון שהיו בקיאים בעפרות כנחשים. בגלילא צוחין לחויא אויא. נפלים, שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם. (בראשית ו, ד): וגם אחרי כן, יהודה בר רבי אמי אמר, אחראי לא ילפון מן קדמאי, דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש, ודור הפלגה מדור המבול. (בראשית ו, ד): וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, אמר רבי ברכיה היתה אשה יוצאת בשוק והיתה רואה בחור ומתאוה לו והיתה הולכת ומשמשת את מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו. אנשי השם (בראשית ו, ד), אמר רבי אחא (איוב ל, ח): בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלן, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. מה לי ללמך ולתולדותיו.

אמר רבי יוחנן המה הגברים אשר מעולם אנשי השם, ומי פרש מעשיהן, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי. רבי אומר אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו.

אמר רבי חנין אלו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים, דיו, דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. רבי הושעיה רבה אמר אינה אלא במתן תורה, כמה דאת אמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, קשה היא המחלקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר טז, ב): קראי מועד אנשי שם, מה אנשי השם שנאמר להלן מחלקת אף אנשי שם שנאמר כאן מחלקת.