# פרשה כז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-27/

וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה), כתיב (קהלת ב, כא): כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה, שנאמר (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי.

אמר רבי יהודה בר סימון אית לן קריא אוחרן דמחור יתר מן דין, שנאמר (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שעמלו בחכמה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת, שנאמר (משלי ג, כ): בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו. בדבר ה' וכבר שמים נעשו. (קהלת ב, כא): ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול. (קהלת ב, כא): גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ

דבר אחר, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, כתיב (קהלת ב, כג): כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא, כי כל ימיו מכאבים, זה דור אנוש ודור המבול, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מן העברות. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום.

דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום.

דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו סדומיים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרענות ביום ופרענות בלילה, הדא הוא דכתיב (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם.

דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו המצריים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מאחר שהיה בן ישראל גומר את מלאכתו, היה אומר לו עדר לי שתי עדריות, בקע לי שתי בקעיות.

דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה, (קהלת ב, כג): וגם זה הבל הוא

וירא ה' כי רבה וגו' (בראשית ו, ה), רבי חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה בשם רבי יוחנן אמר שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומים שנדונו באש, ומנין לתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהם תוחלת, הדא הוא דכתיב (איוב כד, יד): לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב, והא כתיב (איוב כד, טז): חתר בחשך בתים, למה שיומם חתמו למו, מה היו עושים, היו מביאים אפופולסימון ושף באבן, ובאים בלילה ומריחים וחותרים, כך דרש רבי חנינא בציפורין, אתעביד ההוא ליליא תלת מאה חתרין, הוה להון אפופולסימון, מה הוון צפוראי עבדין, בתמיהה

וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים.

אמר רבי איבו תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי.

אמר רבי לוי מתנחם אני שעשיתי אותו ונתן בארץ. (בראשית ו, ו): ויתעצב אל לבו, אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו.

אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו. אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, אמר לו הן. והא כתיב ויתעצב אל לבו. אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו מה עשית, אמר לו שמחתי ושמחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלה אבלה. אמר לו כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שלא יבוא מבול לעולם, מאי טעמיה ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו.