# פרשה כח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-28/

ויאמר ה' אמחה את האדם (בראשית ו, ז), (איוב לד, כה): לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, רבי חנינא שאליה לרבי יונתן אמר לו מהו דכתיב: לכן יכיר מעבדיהם וגו', אמר לו אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים עד שהוא קורא אגלינין שלהן מלמעלן ואחר כך הוא פורע מהן, שהקדוש ברוך הוא הופך את יום ללילה והקשיטן לפרענות, ואחר כך הוא פורע מהם. כך בתחלה וירא ה' כי רבה רעת האדם, ואחר כך וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ואחר כך ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי

רבי ברכיה בשם רב ביבי (בראשית א, ט): יקוו המים, יעשה מדה למים, כמו שנאמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בם, משל לשר שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים, והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנולים, אמר השר מה הם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע, אלו היו פקחים על אחת כמה וכמה. הושיב השר בתוכה דיורים פקחים, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של שר, שלנו היא, אמר השר תחזר הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלה לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים וגו', מה הן אומרים (תהלים צג, ד): אדיר במרום ה', אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו שאין להם לא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו, אמר הקדוש ברוך הוא יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ז): ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, מה הם סבורים אריות גסטריות אני צריך, הלוא בדבר בראתי את העולם, דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם.

אמר רבי ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר, מי ממחה את העפר, המים

ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפלו אסטרובלין של רחיים נמחה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה רבי יהודה בצפורי בצבורא ולא קבלו מיניה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפלו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מנין אתה יודע, אמר ליה איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום

אמחה. אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי, אמר רבי אלעזר משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים, והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה, מה עשה המלך פתח להם המאשרים שבהם, ומלאו את כל המדינה סריות, התחילו גורפים ומשליכים ליאור, כך אלו החשובים שבהם כך עשו, הגרועים שבהם על אחת כמה וכמה. (קהלת ז, כח): אדם אחד מאלף מצאתי, כהדא דתנן אלפא ליין. אמחה את האדם אשר בראתי, אלף דור עלו במחשבה להבראת, וכמה נמוחו מהם, רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר ט' מאות וע"ד דורות, מאי טעמיה (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור, זה התורה. רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן ט' מאות ושמונים, מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור, זו המילה

אמר רבי אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, כתיב בדור המבול (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב (מיכה ב, א): הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם, הרי זה בלילה. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (מיכה ב, א): באור הבקר יעשוה, אותן לא נשתיר מהם פליטה, ואלו נשתיר מהן, אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמד מהן, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יד, כב): והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות, הנה מוציאים בנים ובנות אין כתיב כאן, אלא המוצאים בנים ובנות, בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמד מהן.

אמר רבי ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים, בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ): וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט, ט): עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ואותן לא נשתיר מהם פלטה, ואלו נשתיר מהם פלטה, אלא אותה (איכה ד, ו): ההפוכה כמו רגע, לא פשטו ידיהם במצוות, (איכה ד, ו): לא חלו בה ידים, אמר רבי תנחום לא חלת יד ליד, אלו פשטו ידיהם במצוות, (איכה ד, י): ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, כל כך למה, (איכה ד, י): היו לברות למו בשבר בת עמי.

אמר רבי חנין נאמר בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול, (צפניה ב, ה): הוי ישבי חבל הים גוי כרתים, גוי שהיה ראוי כרת, ובאי זו זכות הן עומדין, בזכות גוי אחד, בזכות ירא שמים אחד, שהיו מעמידין בכל שנה. רבי לוי פתר לה לשבח, גוי שכרת ברית, היך מה דאת אמר (נחמיה ט, ח): וכרות עמו הברית

רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד הוא וזה קים, לפיכך מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. רבי פינחס אמר משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חפה, סידה וכירה וצירה, כעס המלך על בנו והרגו, מה עשה נכנס לתוך החפה התחיל לשבר את הקנקנים מפקיע בחצאות ומקרע בכיליות, אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קימת, לפיכך (בראשית ו, ז): מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים, הדא הוא דכתיב (צפניה א, ב ג): אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה', אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים, הם הכשילו את הרשעים, כד הוה ציד עופא ואמר ליה זיל ואשתמן ואתי, והוא אזל ומשתמן ואתי

אמר רבי אלעזר (איוב כב, כ): אם לא נכחד קימנו, בתחלה אבד הקדוש ברוך הוא את ממונן שלא יהיו אומרים לממוננו הוא צריך, (איוב כב, כ): ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלוריות של זהב נתרות באש.

אמר רבי עקיבא הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם ממצרים, שנאמר (ישעיה א, כב): כספך היה לסיגים, (הושע ב, י): וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. (הושע ח, ד): כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת, רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, למען יכרתו אין כתיב כאן, אלא למען יכרת, כאיניש דאמר יתמחק שמיה דפלן דאפקיה לברי לתרבות בישא

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטוס, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, יב): כי השחית כל בשר, השחית כל אדם אין כתיב, אלא כי השחית כל בשר. רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זנתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין, אילין זוניא רבה מן דרא דמבולא אינון

אמר רבי יוחנן משפט דור המבול שנים עשר חדש נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא, דאמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהקדוש ברוך הוא מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהנם ומוציאה ומורידה עליהם, הדא הוא דכתיב (איוב ו, יז): בעת יזרבו נצמתו, זריבתם לחלטנית היתה. (קהלת ט, ו): גם אהבתם, שהיו אוהבים לעבודת כוכבים שלהם. (קהלת ט, ו): גם שנאתם, שהיו שונאים להקדוש ברוך הוא. (קהלת ט, ו): גם קנאתם, שהיו מקנאים להקדוש ברוך הוא בעבודת כוכבים שלהם, (קהלת ט, ו): כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם. (קהלת ג, יח): על דברת, (קהלת ט, ו): בכל אשר נעשה תחת השמש, אמר רבי אבא בר כהנא (בראשית ו, ז ח): כי נחמתי כי עשיתם, ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפלו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן.