# פרשה לא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-31/

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וגו' (בראשית ו, יג), (יחזקאל ז, יא): החמס קם למטה רשע. החמס קם, אתמהא, חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע, לחיובו של רשע, (יחזקאל ז, יא): ולא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם, לא מנהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון, למה (יחזקאל ז, יא): לא נה בהם, לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקדוש ברוך הוא נחת רוח מהם, לא נה בהם, כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא (בראשית ו, ז ח): כי נחמתי כי עשיתם, ונח, אפלו נח שנשתיר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן, (בראשית ו, ח): ונח מצא חן, ולפי שהיו שטופים בזמה נמוחו מן העולם

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני, (איוב כד, יא): בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו. בין שורתם יצהירו, שהיו עושים להם בדריות קטנות. יקבים דרכו ויצמאו, אפלו יקבים דרכו ויצמאו.

אמר רבי איבו למה יקבים דרכו ויצמאו, לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בזמה וגזל, נמוחו מן העולם

ויאמר אלהים, (עמוס ה, י): שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו, דהוה אמר להון, ריקים אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש, ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם, שנאמר: ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'

דבר אחר, קץ כל בשר, כתיב (איוב לה, ט): מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. מרב עשוקים יזעיקו, אלו הנעשקים. ישועו מזרוע רבים, אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו, אלו רבים על אלו בחמוס ממון, ואלו רבים על אלו בחמוס דברים, עד שנתחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם

קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו, יג), הגיע זמנם להקצץ, הגיע זמנן לעשות בתה, הגיע קטיגוריס שלהן לפני, כל כך למה (בראשית ו, יג): כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה הוא גזל, אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קפתו מלאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (איוב ד, ב): מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם

דבר אחר, כי מלאה הארץ חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת כוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו

הנני משחיתם את הארץ (בראשית ו, יג), רבי הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפלו שלשה טפחים שהמחרשה שולטת בארץ נמוחו, משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה, ולבן מלכים שהיה לו מיניקה, כל זמן שהוא סורח היתה מינקתו נרדית, כך אמר הקדוש ברוך הוא הנני משחיתם את הארץ, הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון

עשה לך תבת עצי גפר (בראשית ו, יד), אמר רבי איסי בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה, עשה, בשלשה נתפרש, ובאחד לא נתפרש, עשה לך תבת וגו', אמר רבי נתן תבותא דאעין דקרדינון. (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צרים, נתפרש גלבין דטנרי. (במדבר י, ב): עשה לך שתי חצוצרת כסף, נתפרש. (במדבר כא, ח): עשה לך שרף, לא נתפרש. רבי יודן בשם רבי איבו אמר (משלי א, ה): ישמע חכם ויוסיף לקח, זה משה, שאמר הקדוש ברוך הוא לו למשה עשה לך שרף ולא פרש, אמר אם אני עושה אותו של זהב, אין הלשון הזה נופל על לשון זה, של כסף, אין הלשון הזה נופל על לשון זה, אלא הרי אני עושה אותו של נחשת לשון נופל על הלשון, שנאמר (במדבר כא, ט): ויעש משה נחש נחשת, מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש. רבי פינחס ורבי חזקיה בשם רבי סימון כשם שנתנה תורה בלשון הקדש כך העולם נברא בלשון הקדש, שמעת מימיך אומרים גיני, גיניא, אנתרופי אנתרופיא, גברא גברתא, אלא איש ואשה, למה שהלשון הזה נופל על לשון הזה

קנים תעשה את התבה (בראשית ו, יד), קילין ומדורין, אמר רבי יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תבתך מטהרתך. (בראשית ו, יד): וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר, הכא את אמר: וכפרת אתה וגו', ולהלן את אמר (שמות ב, ג): ותחמרה בחמר ובזפת, אלא להלן על ידי שהיו המים תשים, ותחמרה בחמר ובזפת, בחמר מפני הריח, ובזפת מפני המים

וזה אשר תעשה אתה (בראשית ו, טו), אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למד באמתך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ג, ג): הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים, ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין, רבי הונא אמר שהיו מתביאות בה. רבנן אמרין על שם תבתו של נח. שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, בר חטיא אמר (תהלים קיט, טו): בפקודיך אשיחה, (תהלים קיט, טז): בחקתיך אשתעשע, למדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלמין, יעשה רחבה אחד מששה בארכה, וגבהה אחד מעשרה בארכה

צהר תעשה לתבה (בראשית ו, טז), רבי חוניה ורבי פינחס רבי חנין ורבי הושעיא לא מפרשין, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי מפרשין. רבי אבא בר כהנא אמר, חלון. רבי לוי אמר, מרגליות. רבי פינחס משום רבי לוי אמר כל שנים עשר חדש שהיה נח בתבה, לא צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה.

אמר רבי הונא עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטה דטבריה והיה בידינו נרות, בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה. (בראשית ו, טז): ואל אמה תכלנה מלמעלה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שלש מאות וששים קילין היו בה, עשר אמות על עשר אמות, ושתי פלטיות של ארבע אמות, קילין מיכן וקילין מיכן, וקילין מיכן וקילין מיכן, ושני אמות לצדדים. רבי נחמיה אמר תשע מאות קילין היו בה, וקיל שש אמות על שש אמות. ושלש פלטיות של ארבע ארבע, וקיל מיכן וקיל מיכן ושתי אמות לצדדין. על דעתיה דרבי יהודה לא ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר כאמתה מלמטה כך אמתה מלמעלה, ואל אמה תכלנה מלמעלה. רבי נחמיה אמר כמין קומרוטון היתה והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה, עד שהעמידה על אמתה, שנאמר: ואל אמה וגו'. ופתח התבה בצדה תשים, אמר רבי יצחק למדתך תורה דרך ארץ, שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר, יהא עושה פתחו מן הצד. תחתים שנים ושלשים תעשה, תחתים לזבלים, שנים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין תחתים לטמאים, שנים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לזבלים. כיצד היה עושה אלא כמין קטרקטין היה לו פוססן מן הצד. תעשה, אף היא היתה מסיעת את עצמה

ואני הנני (בראשית ו, יז), הנני מסכים לדברי מלאכים, שהיו אומרין (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו. (בראשית ו, יז): את המבול מים, מים היו, וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול. (בראשית ו, יז): לשחת כל בשר, כל אשר בארץ יגוע, יצמק. (בראשית ו, יח): והקמתי את בריתי אתך, ברית אתה צריך מפני הפרות שאתה כונס שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו, ברית אתה צריך, הגבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו, נותן ידו על החלון וסותמה, היה בא לכנס לתבה והיו רגליו מתערכלות, הדא הוא דכתיב (איוב כו, ה): הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם, ארי היה בא לכנס לתבה, והיו שניו קהות, הדא הוא דכתיב (איוב ד, י): שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, אמר רבי חיא בר אבא נגר היית ואלולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנס לתבה, הדא הוא דכתיב: והקמתי את בריתי אתך, אימתי לכשתכנס אל התבה. (בראשית ו, יח): אתה ובניך, רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רב שמואל בר רבי יצחק אמר נח כשנכנס לתבה נאסר לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב: ובאת אל התבה אתה ובניך לעצמך, ואשתך ונשי בניך לעצמן, כיון שיצא התיר לו, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, טז): צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך, אמר רבי אבון כתיב (איוב ל, ב): בחסר ובכפן גלמוד, אם ראית חסרון בא לעולם, וכפן בא לעולם, גלמוד, הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה.

אמר רבי הונא כתיב (בראשית מא, נ): וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב

ומכל החי מכל בשר שנים וגו' (בראשית ו, יט), אמר רבי הושעיא אפלו רוחות נכנסים עם נח אל התבה, שנאמר: מכל החי, מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר ראם לא נכנס עמו, אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אמר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה, והיה מתלים תלמיות כמין טבריה לסוסתא, הדא הוא דכתיב (איוב לט, י): התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך, בימי רבי חיא בר אבא עלה גורא אחד לארץ ישראל, ולא הניח אילן עד שעקרו, ועשו תענית והתפלל רבי חיא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. (בראשית ו, יט): זכר ונקבה יהיו, אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, נקבה רצה אחר זכר אל תקבל

ואתה קח לך וגו' (בראשית ו, כא), רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבלה, תני משום רבי נחמיה רב מכנסו דבלה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות. רבי לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא (בראשית ו, כא): והיה לך ולהם, דבר שהוא לך ולהם. ועל דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם, אתה עקר והם טפלים לך. (בראשית ו, כא): ואספת אליך, אין אדם כונס דבר שאינו צריך לו. (בראשית ו, כב): ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה, זה שכון לעשית התבה.