# פרשה לג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-33/

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וגו' (בראשית ח, א), וכתיב (תהלים לו, ז): צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל את עושה עמהם צדקה עד כהררי אל, אבל רשעים שלא קבלו את התורה שנתנה מהררי אל, את מדקדק עמהם עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה כדי להשפיע להם שלוה, ולתן להם שכר טוב לעולם הבא, משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעולם הזה כדי להפרע מהן לעתיד לבוא.

אמר רבי לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, את הצדיקים בדירתן, שנאמר (יחזקאל לד, יד): במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ואת הרשעים בדירתן (יחזקאל לא, טו): כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום, רבי יהודה בר רבי אמר הובלתי כתיב. אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת אלא חרס לאותם שהם ממינה, כך רשעים חשך, גיהנם חשך, תהום חשך, הובלתי רשעים לגיהנם, וכסתי עליהם את התהום, חשך יכסה חשך. רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך עד משפטיך, כהררי אל עד תהום רבה, מה הרים הללו אין להם סוף, אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן. מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך הם הצדיקים נכבשים על הפרענות שלא יצאו וישרפו את העולם. ומה הרים הללו נזרעים ועושים פרות, כך מעשיהם של צדיקים עושים פרות, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב וגו'. ומה תהום זה אין לו חקר, כך אין לפרענותן של רשעים חקר, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג, יא): אוי לרשע רע, ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פרות, כך אין מעשיהן של רשעים עושין פרות, שאלו היו עושין פרות היו מחריבין את העולם. רבי יהושע בן לוי סליק לרומי חמא תמן עמודים מכוסים בטפיסין, בצנה שלא יקרשו, ובשרב שלא יתבקעו, וכי הוה מהלך בשוקא חמא חד מסכן מכריך בחדא מחצלא, ואית דאמרין פלגא מרדעת דחמרא. על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל, הן דיהבת אשפע, על אותו העני קרא משפטיך תהום רבה, הן דמחית גיית. אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך, ושלח ליה, נפק ליה והוא טעין גדומי דדהב בגו דסקוס דדהב, אמר ליה לממונך אנא צריך. אמר ליה ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתית לך להדין, אמר ליה לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דינין, יתיב גביה, יומא חדא אתא חד בר נש קבל על חבריה, אמר הדין גברא זבן לי חדא קלקלתא ואשכחית בגוה סימתא, ההוא דזבין אמר קלקלתא זבנית סימתא לא זבנית, וההוא דזבן אמר קלקלתא ומה דבגוה זבנית. אמר לחד מנייהו אית לך בר דכר, אמר ליה הין. ואמר לאוחרני אית לך ברתא נקבא, אמר ליה הין. אמר להון זיל אסיב דין לדין והוי ממונא לתרויהון. חמתיה יתיב תמה, אמר ליה מה לא דיינית טב, אמר ליה אין. אמר ליה אלו היה גבכון היך הויתון דינין, אמר ליה קטלין דין ודין ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון. אמר ליה אית גבכון מטר נחית, אמר ליה הין: אמר ליה אית גבכון שמשא דנח, אמר ליה הין, אמר ליה אית גבכון בעיר דקיק, אמר ליה הן, אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא לא בזכותכון נחית מטר ולא בזכותכון שמשא דנחה עליכון, אלא בזכותיה דבעירא, דכתיב (תהלים לו, ז): אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'. רבי יהודה בר סימון פתר קריה בנח, אמר הקדוש ברוך הוא צדקה שעשיתי עם נח בתבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל, שנאמר (בראשית ח, ד): ותנח התבה בחדש השביעי וגו'. (תהלים לו, ז): משפטיך תהום רבה, יסורין שהבאתי על דורו לא הבאתי עליהן אלא מתהום רבה, שנאמר (בראשית ז, יא): נבקעו וגו', וכשזכרתי לו, לא לו לבדו הזכרתי, אלא לו ולכל שיש עמו בתבה, הדא הוא דכתיב: ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וגו'

דבר אחר, הדא הוא דכתיב (קהלת ט, יד): עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול. עיר קטנה, זה העולם. ואנשים בה מעט, זה דור המבול. ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, זה הקדוש ברוך הוא. ובנה עליה מצודים גדלים, עקמן וכמנן. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח. ומלט הוא את העיר בחכמתו, (בראשית ח, כ): ויעל עלת במזבח. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לית אתון מנהרים ליה, אנא מנהר ליה, שנאמר: ויזכר אלהים את נח

טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה, ט), אמר רבי לוי טוב ה' לכל, על הכל, שהוא מעשיו.

אמר רבי שמואל טוב ה' לכל ורחמיו על הכל שהן מדותיו הוא מרחם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר טוב ה' לכל, ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצרת באה והבריות מרחמין אלו על אלו, והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים. ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית, אתון לגביה אמרין ליה רבי גזר תעניתא, גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא, עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו, אתון לגביה ואמרו ליה, רבי מה אנן יתבין הכא ועברתא הכא. אמר להן מה ראיתם, אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח בתריהון ואייתינון לגו צבורא. אמר ליה מה היא לך זו, אמר לו גרושתי היא. אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך (תהלים קמה, ח): חנון ורחום, ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם. רבנו הוה יתיב לעי באוריתא קמי כנשתא דבבלאי בצפורין, עבר חד עגל קודמוי, אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני. אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת, וחשש רבי את שניו שלש עשרה שנה.

אמר רבי יוסי בר אבין כל אותן שלש עשרה שנה שהיה חושש רבי את שניו, לא הפילה עברה בארץ ישראל, ולא נצטערו היולדות, בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למקטלא, אמר לה ברתי שבקיה, דכתיב: ורחמיו על כל מעשיו. רבנו הוה ענותן סגי, והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני, שירדו מגדלתן והעלו אותו, ואין סליק רב הונא ריש גלותא להכא, אנא קאים לי מן קדמוהי, למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין, והוא מן דכריא דיהודה ואנא מן נקבתא. אמר ליה רבי חיא רבה והרי הוא עומד בחוץ, נתכרכמו פניו של רבי וכיון שראה שנתכרכמו פניו אמר לו ארונו הוא, אמר ליה פוק חזי מאן בעי לך לברא, נפק ולא אשכח בר נש, וידע דהוא נזוף ואין נזיפה פחותה משלשים יום.

אמר רבי יוסי בר רבי אבין כל אותן שלשים יום שהיה רבי חיא רבה נזוף מרבנו, אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאוריתא, ואלין אינון כללייא דאוריתא הלכתא דבבלאי. לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דרבי חיא רבה אצל רבנו ויהב ידיה על שניה ואתסי, כיון דאתא רבי חיא רבה לגבי רבנו אמר ליה מה עבדת בשנך, אמר ליה מן עונתא דיהבת ידך עלוהי אתנשימת, אמר ליה לית אנא הוה ידע מה הוא. כיון דשמע כן שרי נהיג ביה יקרא, וקרב תלמידים ומעייל ליה מלגאו.

אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי ולפנים ממני, אמר ליה חס ושלום לא יעשה כן בישראל. רבנו הוה מתני שבחיה דרבי חיא רבה קמיה דרבי ישמעאל בן רבי יוסי, אמר ליה אדם גדול, אדם קדוש. חד זמן חמיתיה בי בני ולא אתכנע מניה, אמר ליה ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיה בי בני ולא אתכנע מנאי. אמר ליה ולמה לא אתכנעת מניה, אמר ליה רבי חיא מסתכל הייתי באגדת תהלים, כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידוי והוו עיילין עמיה לאשונה, דלא ישהי ותזער נפשיה.

דבר אחר, טוב ה' לכל וגו', ויזכר אלהים את נח וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים, (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב (בראשית ו, ה): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, (בראשית ו, ו): וינחם ה' כי עשה את האדם (בראשית ו, ז): ויאמר ה' אמחה וגו', אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, (שמות כב, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם, וכתיב (שמות ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו וגו' (בראשית ל, כב): ויזכר אלהים את רחל וגו', ויזכר אלהים את נח, מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס אותם כל שנים עשר חדש בתבה, ויזכר אלהים את נח, והדין נותן מזכות הטהורים שהכניס עמו בתבה. רבי אליעזר אומר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח. רבי יוסי בר חנינא לשם נחת התבה נקרא, שנאמר (בראשית ח, ד): ותנח התבה בחדש השביעי וגו'. רבי יהושע אומר (בראשית ח, כב): לא ישבתו, מכלל ששבתו.

אמר רבי יוחנן לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש, אמר ליה רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן נכר

ויסכרו מעינת תהום (בראשית ח, ב), אמר רבי אלעזר לרעה (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וגו', אבל לטובה ויסכרו מעינת תהום, אבל לא כל מעינת, חוץ ממעין טבריה ואבלוניס ומערת פמייס. ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר וגו', על טורי קרדונייא

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח (בראשית ח, ו), הדא מסיעא לההוא דאמר רבי אבא בר כהנא, חלון. (בראשית ח, ז): וישלח את הערב, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך. ויצא יצוא ושוב, רבי יודן בשם רבי יהודה בן רבי סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, אמר לו מה צרך לעולם בך, לא לאכילה ולא לקרבן. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ, עתיד צדיק אחד לעמד וליבש את העולם, ואני מצריכו לו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יז, ו): והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי, רבי נחמיה אמר עורבים ממש היו, ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט.

דרש רבי עקיבא מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו, וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד, כ): ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. ישכחהו רחם, הן שכחו רחמי מן הבריות, אף הקדוש ברוך הוא שכח רחמיו מהם. מתקו רמה, שמתקו רמה מהן. עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה, אמר רבי אבהו תעקר אין כתיב, אלא תשבר, כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין, ואיזה זה דור הפלגה

וישלח את היונה וגו' (בראשית ח, ח): ולא מצאה היונה מנוח וגו' (בראשית ח, ט), יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכותה (איכה א, ג): היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. ודכותה (דברים כח, סה): ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו', הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. (בראשית ח, י): ויחל עוד שבעת ימים, רבי יוסי אמר שלשה שבועות ימים. ויסף שלח את היונה, ותבא אליו היונה וגו' טרף בפיה וגו', מהו טרף, קטיל, האיך מה דאת אמר (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף, אמר לה אלו שבקתיה אילן רב הוה מתעבד. מהיכן הביאה אותו, רבי אבא בר כהנא אמר משבשושין שבארץ ישראל הביאה אותו. רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם. רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו.

אמר רבי אבהו אלו מגן עדן הביאה אותו, לא היתה מביאה דבר מעלה או קנמון או פלסמון, אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך. (בראשית ח, יב): וייחל עוד שבעת ימים אחרים, הדא מסיעא להא דאמר רבי יוסי בר חנינא שלשה שבועות ימים, וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש (בראשית ח, יג), תנינן משפט דור המבול שנים עשר חדש, הא כיצד (בראשית ז, יא): בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש, וכתיב (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, זה מרחשון וכסלו, (בראשית ז, כד): ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, הרי טבת ושבט, אדר וניסן ואיר, (בראשית ח, ד): ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים, לששה עשר יום חסרו אמה לארבעת ימים, טפח ומחצה בכל יום, ונמצאת אומר שהיתה התבה משקעת במים אחת עשרה אמה, וכלהם לששים יום חסרו, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, ה): והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי, זה אב, שהוא עשירי לירידת גשמים.

דבר אחר, ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, נעשית כמין טפיח. ובחדש השני בעשרים ושבעה לחדש יבשה הארץ, נעשית כגריד, זרעו אותה ולא צמחה, למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה, והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו. לא הוה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ, ומה תלמוד לומר בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ, אלא אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה אחד עשר יום, יסרט לו סריטה בכתל בתקופת תמוז, ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד אחד עשר יום, ומכאן אתה יודע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה אחד עשר יום.