# פרשה לו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-36/

ויהיו בני נח היצאים מן התבה (בראשית ט, יח), (איוב לד, כט): והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד, דרש רבי מאיר והוא ישקט מעולמו, יסתר פנים לעולמו, כדיין שמותחין כלה על פניו ואינו יודע מה נעשה מבחוץ, כך אמרו דור המבול (איוב כב, יד): עבים סתר לו ולא יראה, אמרו לו דיך מאיר. אמר להון ומה הוא דכתיב: והוא ישקט ומי ירשע וגו', אמר נתן שלוה לדור המבול ומי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (איוב כא, ח): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם, (איוב כא, יא): ישלחו כצאן עויליהם וגו', רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשתו מעברת, שנאמר כאן נכון ונאמר להלן (שמות יט, טו): היו נכונים, מה נכון שנאמר להלן לשלשת ימים, אף נכון שנאמר כאן לשלשת ימים. ורבנן אמרין ליום אחד היתה אשתו מעברת ויולדת, נאמר כאן נכון ונאמר להלן נכון (שמות לד, ב): והיה נכון לבקר, מה נכון שנאמר להלן יום אחד, אף כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם. ישלחו כצאן עויליהם, אמר רבי לוי בערביא צוחין לינוקא עוילה. (איוב כא, יא): וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא, היך מה דאת אמר (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהן יולדת ביום, היתה אומרת לבנה צא והבא לי צר לחתך טבורא, בלילה היתה אומרת לבנה צא הדלק לי נר לחתך טבורא דילך. עובדא הוה בחדא אתתא דילדת בלילה, אמרה לברא זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך, נפק ופגע ביה שדא שמדון, אמר ליה זיל גלוג לאמך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך. אמר ליה זיל את גלוג לאמך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך. הדא הוא דכתיב (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין, (איוב כא, ט): ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מהם מי אמרו לו שלא עשית כשורה. ומה הסתיר פניו מהם, שהביא עליהם המבול, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום וגו'. ועל גוי ועל אדם יחד, על גוי, זה דור המבול. ועל אדם, זה נח. יחד, שממנו הושתת העולם, ויש לו להעמיד עולמו מאמה שלמה ומאדם אחד, שנאמר: ויהיו בני נח היצאים

ירע כבירים לא חקר וגו' (איוב לד, כד), הרעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים, ואין חקר, אין חקר במעשיהם הרעים. (איוב לד, כד): ויעמד אחרים תחתם, אלו בני נח, ויהיו בני נח שם חם ויפת. (ישעיה מג, יג): גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, מאמות העולם. (ישעיה מג, יג): אפעל ומי ישיבנה, כל פעלות ומחשבות שפעלתי עם דור המבול מי אמר לי לא עשית כשורה, אבל נח נכנס בשלום ויצא בשלום, ויהיו בני נח היצאים וגו'. וחם הוא אבי כנען, אבוי דפחתא. (בראשית ט, יט): שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ, למה הדבר דומה לדגה גדולה דנפצה עברה ומלאה ארעא

ויחל נח איש האדמה (בראשית ט, כ), נתחלל ונעשה חלין, למה, ויטע כרם, לא היה לו לטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם, ומהיכן היה לו, אמר רבי אבא בר כהנא הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה, וגרופיות לזיתים, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, כא): ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. איש האדמה, שלשה הם. שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן: קין, נח ועזיהו. קין (בראשית ד, ב): היה עובד אדמה, נח איש האדמה, עזיהו (דברי הימים ב כו, י): אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה. איש אדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמלא כל פני האדמה. איש האדמה בורגר לשם בורגרות.

אמר רבי ברכיה, חביב משה מנח, נח משנקרא (בראשית ו, ט): איש צדיק, נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא (שמות ב, יט): איש מצרי, נקרא (דברים לג, א): איש האלהים. ויטע כרם, בשעה שהיה הולך לטע כרם אפגע בו שדא שמדון, אמר ליה שתפי עמך, אלא אזדהר בך דלא תעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חבל בך

וישת מן היין (בראשית ט, כא), וישת, שתה שלא במדה ונתבזה.

אמר רבי חיא בר אבא בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה. ויתגל בתוך אהלה, רבי יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק ויגל אין כתיב כאן אלא ויתגל, גרם גלות לו ולדורות. עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הדא הוא דכתיב (עמוס ו, ו): השתים במזרקי יין, וכתיב (ישעיה ה, יא): הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו'. שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר (ישעיה כח, ז): וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו. בתוך אהלה, אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו.

אמר רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.

אמר רבי יוחנן לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי"ן ארבע עשרה פעמים, הדא הוא דכתיב: ויחל נח, ויטע כרם, וישת מן היין, ויתגל, וירא חם, ויגד לשני אחיו, ויקח שם ויפת, וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם וגו' וייקץ נח, וידע את אשר עשה לו, ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו'

וירא חם אבי כנען (בראשית ט, כב), אמר להון ואגד להון, אמר להון אדם הראשון שני בנים היו לו, ועמד אחד מהן והרג את חברו, וזה יש לו שלשה והוא מבקש לעשותן ארבעה. אמר להון ואגד להון, אמר רבי יעקב בר זבדי מה טעם עבד יוצא בשן ועין, מהכא וירא, ויגד

ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט, כג), אמר רבי יוחנן שם התחיל במצוה תחלה ובא יפת ונשמע לו, לפיכך זכה שם לטלית, ויפת לפיוולא. וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם, ממשמע שנאמר וילכו אחרנית, איני יודע שערות אביהם לא ראו, אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם, ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן, אמר הקדוש ברוך הוא לשם אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך (דניאל ג, ג): באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון. רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן אמר בגליהון, רבי הונא אמר במוקסיהון. אמר הקדוש ברוך הוא ליפת, אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך (יחזקאל לט, יא): ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. אמר הקדוש ברוך הוא לחם, אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך (ישעיה כ, ד): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים

ויקץ נח מיינו (בראשית ט, כד), נתפרק יינו מעליו. וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, סד): כי מזבח הנחשת קטן מהכיל וגו'. ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, חם חטא וכנען נתקלל, אתמהא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר לפי שכתוב (בראשית ט, א): ויברך אלהים את נח ואת בניו, ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען. רבי נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם, לפיכך תולין את הקללה במקלל.

אמר רבי ברכיה הרבה צער נצטער נח בתבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו, אמר לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה, אמר אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהן עבדים לי. רב הונא בשם רבי יוסף אמר אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפחם. רבי הונא בשם רבי יוסף אמר לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.

אמר רבי חיא בר אבא חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפחם, וכלב מפרסם בתשמישו.

אמר רבי לוי לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו, כך חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפחם וכלב מפרסם בתשמישו

ויאמר ברוך ה' אלהי שם (בראשית ט, כו), אמר ריש לקיש אף מיפת עמדו באהלי שם. ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען, יפת אלהים ליפת, זה כרש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם. בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם. רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה, הדא הוא דכתיב (נחמיה ח, ח): ויקראו בספר בתורת האלהים, זה המקרא. מפרש, זה תרגום. ושום שכל, אלו הטעמים. ויבינו במקרא, אלו ראשי הפסוקים. רבי הונא בן לוליאני אומר אלו ההכרעות והראיות. רבנן דקיסרין אמרי מיכן למסרת. רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי אפלו אדם רגיל בתורה כעזרא, לא יהא קורא מפיו וכותב, והא תני מעשה שהיה רבי מאיר באסיא ולא היה שם מגלת אסתר וקרא לו מפיו וכתבה, תמן אמרין שתי מגלות כתב, גנז את הראשונה וקים את השניה.