# פרשה לז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-37/

בני יפת גמר ומגוג (בראשית י, ב), אמר רבי שמואל בר אמי זו אפריקה, וגירמניא ומדי ומקדוניא איסניא, ותוניה. תירס רבי סימון אמר זו פרס. רבנן אמרי תורקי. ובני גומר אשכנז וריפת ותגרמא, אסיא, והדיף וגרמניא. רבי ברכיה אמר גירמניקיא. ובני יון אלישה ותרשיש, אלסיטרוס איטליא דרדניא. כתוב אחד אומר: ודדנים, וכתוב אחד אומר (דברי הימים א א, ז): ורודנים, רבי סימון ורבי חנין, רבי סימון אמר דודנים שהם בני דודין של ישראל, רודנים שהן באים ורודין אותם.

אמר רבי חנינא בשעה שישראל נתונים בעליה, אנון אמרין להון בני דודכן אנן, ובשעה שהם נתונין בירידה הם באים ורודין אותם

ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י, ו), אמר רבי שמעון בן לקיש היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט, בא יחזקאל ופרש (יחזקאל ל, ה): כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו. (בראשית י, ח): וכוש ילד את נמרד, הדא הוא דכתיב (תהלים ז, א): שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינה בן יצחק כנגד בימה של, רשע אמרו, וכי כושי הוה, אלא שעשה כמעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב: על כן יאמר נמרד גבור ציד לפני ה', אין כתיב כאן, אלא כנמרד גבור ציד, מה זה צד את הבריות בפיהם, אף זה צד את הבריות בפיהם, לא גנבת מן גנב עמך, לא קטלת מן קטל עמך

הוא היה גבר ציד לפני ה' (בראשית י, ט), חמשה הוא לטובה, וחמשה הוא לרעה. הוא היה גבר ציד לפני ה', (בראשית לו, מג): הוא עשו אבי אדום, (במדבר כו, ט): הוא דתן ואבירם, (דברי הימים ב כח, כב): הוא המלך אחז, (אסתר א, א): הוא אחשורוש. וחמשה הוא לטובה, (דברי הימים א כז): אברם הוא אברהם: (שמות ו, כז): הוא משה ואהרן: (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה: (דברי הימים ב לב, ל): הוא חזקיה המלך: (עזרא ז, ו): הוא עזרא עלה מבבל. רבי ברכיה בשם רבי חנין אף אית לן חד הוא טבא מן כלהון, (תהלים קה, ז): הוא ה' אלהינו, שמדת רחמיו לעולם

ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה (בראשית י, י), חרן ונציבין וקטוספין. בארץ שנער, זו בבל, למה נקרא שמה שנער אמר ריש לקיש ששם ננערו מתי דור המבול.

דבר אחר, שנער, שהיא מנערת מן המצוות, בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית.

דבר אחר, שנער, שהם מתים בתשניק, בלא נר ובלא מרחץ.

דבר אחר, שנער ששריה מתים נערים.

דבר אחר, שנער, ששריה מביטין בתורה עד שהם נערים.

דבר אחר, שנער, שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה זה נבוכדנצר. (בראשית י, יא): מן הארץ ההוא יצא אשור, מן העצה ההיא יצא אשור, כיון שראה אותן באים לחלק על הקדוש ברוך הוא פנה מארצו, אמר לו הקדוש ברוך הוא את יצאתה לך מארבע, חייך שאני פורע לך ונותן לך ארבע, ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח ואת רסן, תלתסר, ולא עשה, אלא כיון שבא ונשתתף עמהן. בחרבן בית המקדש, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתמול אפרוח עכשו ביצה, אתמול מפריח מצוות ומעשים טובים, עכשו מכונן כביצה, אתמהא, לפיכך (תהלים פג, ט): היו זרוע לבני לוט סלה, ללוט. (בראשית י, יב): ואת רסן בין נינוה ובין כלח וגו', אין אנו יודעים אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה, מן מה דכתיב (יונה ג, ג): ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך שלשה ימים, הוי נינוה היא הגדולה

ומצרים ילד את לודים וגו' (בראשית י, יג), אמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי יהושע בן קרחה כל מוניטא של מצרים אינה אלא בים, לודים, לודי ים. ענמים, ענמי ים, כשמן. להבים, להב ים. נפתחים, נפתוחי ים. פתרסים, פרויטות. כסלחים, פקוסים.

אמר רבי אבא בר כהנא פתרסים וכסלחים היו מעמידין הוטליסון, היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו. מה יצא מהן, פלשתים, גבורים, כפתרים, ננסים

וכנען ילד את צידן, ואת החוי (בראשית י, טו יז), חלדין. ואת הערקי, ארקא דליבנן. את הסיני, ארתוסיה. את הארודי, ארוד. את הצמרי, חמץ, ולמה הוא קורא אותה צמרי, יהודה בר רבי אמר שהן עושין בצמר. את החמתי, פיפני. (בראשית י, יט): ויהי גבול הכנעני מצידן וגו' עד קלדה

ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר וגו' (בראשית י, כא), אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, מן מה דכתיב (בראשית יא, י): אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול, הוי יפת הוא הגדול. (בראשית י, כה): ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ, רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל, רבי יוסי אומר הראשונים על ידי שהיו מכירים את יחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המארע, אבל אנו שאין אנו מכירים את יחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו. רבן שמעון בן גמליאל אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקדש, היו מוציאין לשם המארע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקדש אנו מוציאין לשם אבותינו.

אמר רבי יוסי בן חלפתא נביא גדול היה עבר שהוציא לשם המארע, הדא הוא דכתיב ולעבר ילד שני בנים וגו', למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו. ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות. ומה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכותה (בראשית מח, יד): וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, אמר רבי הונא וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו. ומה זכה, זכה לבכורה. ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה, גדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה

ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות (בראשית י, כו), רבי הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות, שהן אוכלין כרישים ולובשים כלי פפיר ומצפים למיתה בכל יום. רבי שמואל אמר אפלו כלי פפיר אין להם. (בראשית י, ל): ויהי מושבם ממשא, אלעזר בן פנחס אמר מישה, מיתה. מדי, חולה. עילם, גובבי, גוססות. חבל ימא, תכלתא דבבל. צור, ציר, תכלתא דחבל ימא. רבי יהודה אומר בין הנהרות כגולה ליחוסים. באכה ספרה, טפרי. הר הקדם, טורי מדינחא.