# פרשה לח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-38/

ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' (בראשית יא, א), רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא פתח (תהלים נט, יב): אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו [כי מרו בך], רבנן פתרי קריה בדואג ובאחיתפל, אמר דוד אל תהרג דואג ואחיתפל, פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך, טלטלימו, והורידמו, הורידמו מגדלתן. ולנו מה יעשה (תהלים נט, יב): מגננו ה'. (תהלים נט, יג): חטאת פימו דבר שפתימו, זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים. זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר (שמואל ב טז, כא): בא אל פלגשי אביך. (שמואל ב יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים, וזה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, נחמן בריה דשמואל אמר התר קונעתו ממנו ועשה אותו זיטיוטויס, וכמו שהוא מת דמו מתר ואשתו מתרת. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא פתר בדור הפלגה, אמרו ישראל אל תהרג דור הפלגה פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך והורידמו, טלטלמו והורידמו מלמעלן למטן. ולנו מה יעשה, מגננו ה', חטאת פימו, מחטיה שהוציאו מפיהם אמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, אלא בואו ונעשה סמוכות, אחד מהצפון, ואחד מהדרום, ואחד מהמערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח. דבר שפתימו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים

רבי אבא פתח (משלי כז, כב): אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, אמר רבי אבא בר כהנא כזה שהוא כותש את השעורים במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד הוא סליק ועד הוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כך דור המבול ודור הפלגה (בראשית יא, י): [שנתים] אחר המבול, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים

רבי יוחנן פתח (משלי יז, יג): משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, אמר רבי יוחנן אם קדמך חברך בעדשים קדמנו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחלה.

אמר רבי שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה, אלא אפלו משיב רעה תחת רעה לא תמוש רעה מביתו.

אמר רבי אלכסנדרי משיב רעה תחת טובה שאמרה תורה (שמות כג, ה): כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו, עליו הוא אומר: משיב רעה תחת טובה לא תמוש וגו'. רבי ברכיה פתר קריה בדורות הללו דור המבול ודור הפלגה, דכתיב אחר המבול: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים

יהודה בר רבי פתח (ישעיה מד, יח): לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ד): הנפלים היו בארץ בימים ההם, יהודה בר רבי אומר לא הוה להון למילף מן קמאי, אתמהא, דור המבול מדור אנוש, דור הפלגה מדור המבול, דכתיב אחר המבול: ויהי כל הארץ

רבי עזריה פתח (ירמיה נא, ט): רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים, רפאנו את בבל, בדור אנוש. ולא נרפתה, בדור המבול. עזבוה ונלך איש אל ארצו, ויהי כל הארץ שפה אחת

רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אומר ודברים אחדים, דבורים אחדים. מעשה דור המבול, נתפרש. מעשה דור הפלגה, לא נתפרש. ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על (דברים ו, ד): ה' אלהינו ה' אחד, ועל (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם בארץ, אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלהינו אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו, ונתן חרב בידה, ותהא נראית כאלו עושה עמו מלחמה.

דבר אחר, ודברים אחדים, ודברים אחודים, מה שביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה. רבנן אמרי שפה אחת, משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חמץ, שניה ומצאה של חמץ, שלישית ומצאה של חמץ, הא משפו דכולא בישא.

אמר רבי אליעזר, אי זו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין ולא אתה, בודאי זו קשה, שאומר למלך אני בפלטין ולא אתה. כך דור המבול אמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, דור הפלגה אמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראית כאלו עושה עמו מלחמה. אותן של דור המבול לא נשתירה מהן פליטה, ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פלטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנאמר (איוב כד, ב): גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת, לפיכך נשתירה מהן פליטה. רבי אומר גדול השלום שאפלו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם, אמר המקום כביכול איני יכול לשלט בהם, כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (הושע י, ב): חלק לבם עתה יאשמו. הא למדת גדול השלום ושנואה המחלקת. ודברים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

דבר אחר, ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות, אחד מן הצפון, ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח, הדא הוא דכתיב: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים

ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב), נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא, אמר רבי אלעזר ברבי שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם, אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו. (בראשית יא, ב): וימצאו בקעה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר התכנסו כל אמות העולם לראות אי זה בקעה מחזקת להם, ובסוף מצאו. ורבי נחמיה אמר וימצאו (משלי ג, לד): אם ללצים הוא יליץ. (בראשית יא, ב): וישבו שם, אמר רבי יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ.

אמר רבי חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג.

אמר רבי לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג

ויאמרו איש אל רעהו (בראשית יא, ג), מי אמר למי, רבי ברכיה אמר מצרים אמר לכוש, (בראשית יא, ג): הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, עתידין אלין עממיא משתרפא מן גו עלמא. (בראשית יא, ג): ותהי להם הלבנה לאבן וגו', רבי הונא אמר הות מצלחת בידן, אתי למבני חדא הוא בני תרתין, אתי למישוע תרתין והוא מישוע ארבע. (בראשית יא, ד), ויאמרו הבה נבנה לנו וגו', אמר רבי יודן מגדל בנו עיר לא בנו. אתיבון ליה והכתיב (בראשית יא, ה): וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל, אמר להון קרון דבתריה, (בראשית יא, ח): ויחדלו לבנת המגדל אין כתיב כאן, אלא ויחדלו לבנת העיר.

אמר רבי חיא בר אבא המגדל הזה שבנו, שלישו נשרף, ושלישו שקע, ושלישו קים, ואם תאמר שהוא קטן, רבי הונא בשם רבי אידי אמר כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאלו חגבים. (בראשית יא, ד): ונעשה לנו שם, תני רבי ישמעאל אין שם אלא עבודת כוכבים. (בראשית יא, ד): פן נפוץ על פני כל הארץ, אמר רבי שמעון בן רבי חלפתא (משלי יח, ז): פי כסיל מחתה לו

וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל וגו' (בראשית יא, ה), תני רבי שמעון בר חלפתא זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה. (בראשית יא, ה): אשר בנו בני האדם, אמר רבי ברכיה וכי מה נאמר בני חמריא או בני גמליא, אלא בנוי דאדם קדמאה, מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו אמר (בראשית ג, יב): האשה אשר נתת עמדי וגו', כך שנתים מדור המבול עד דור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת. (בראשית יא, ו): ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם עושין הן תשובה אני מקבלן. רבי נחמיה אומר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת. (בראשית יא, ו): ועתה לא יבצר וגו', אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להם הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנאמר ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר (דברים י, יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה, והן אמרין לא, אמר הקדוש ברוך הוא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו מגממין אותו

הבה נרדה (בראשית יא, ז), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, הבה ארדה ואבלה. (בראשית יא, ז): ונבלה שם שפתם, אמר רבי אבא בר כהנא משפתם אעשה נבלה, [שאחד בקש מחברו קרדום נתן לו מגרפה [וכעס עליו] וזרק לו בחזרה את המגרפה ופצע את מחו, הדא הוא דכתיב משפתם אעשה נבלה], הוה חד מנהון אמר לחבריה אייתי לי קולב והוא הוה יהיב ליה מגרופי, הוה מחי ליה ופצע מוחיה, הדא הוא דכתיב משפתם אעשה נבלה. (בראשית יא, ח): ויפץ ה' אתם משם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר הלכו להם בני צור לצידון ובני צידון לצור, מצרים תופשת לארצו. רבי נחמיה אמר כל אחד ואחד תופש ארצו שהיה תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר, אלא מהו ויפץ, שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים, והיתה כל אחד ואחד בולעת אנשי מקומה. רבנן אמרי אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהן הים והציף שלשים משפחות מהן. רבי לוי אמר אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה רוח, אותן שלשים משפחות מהיכן עמדו מאברהם, שש עשרה מקטורה, ושתים עשרה מישמעאל, ואלין תרתין חורנייתא (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך

על כן קרא שמה בבל (בראשית יא, ט), חד תלמיד מן דרבי יוחנן הוה יתיב קדמוהי, והוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה מאי טעמא לית את סבר, אמר ליה דאנא גלי מן ארעאי. אמר ליה מהיכן ארעא דידך, אמר ליה מן בורסיף. אמר ליה לא תימר לי כן אלא מן בולסיף, (בראשית יא, ט): כי שם בלל ה' שפת כל הארץ

ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם וגו' (בראשית יא, כז), אמר רבי אבא בר כהנא, כל מי שנכפל שמו יש לו חלק לעולם הזה ולעולם הבא, אתיבון ליה והכתיב: אלה תולדת תרח תרח, יש לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא, אתמהא, אמר להם אף היא לא תברא, דאמר רבי יודן משום רבי אבא בר כהנא (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא, (בראשית טו, טו): תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה

וימת הרן על פני תרח אביו (בראשית יא, כח), רבי חיא בר בריה דרב אדא דיפו, תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר אינש בעי דיזבן, והוה אמר לה בר כמה שנין את, והוה אמר ליה בר חמשין או שתין, והוה אמר ליה וי ליה לההוא גברא דהוה בר שתין ובעי למסגד לבר יומי, והוה מתביש והולך לו. חד זמן אתא חד אתתא טעינא בידה חדא פינך דסלת, אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון, קם נסיב בוקלסא בידיה, ותברינון לכלהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר ליה מאן עביד להון כדין, אמר ליה מה נכפור מינך אתת חדא אתתא טעינא לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון, קריבת לקדמיהון הוה דין אמר אנא איכול קדמאי, ודין אמר אנא איכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון נסב בוקלסא ותברינון. אמר ליה מה אתה מפלה בי, וידעין אינון. אמר ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר. נסביה ומסריה לנמרוד. אמר ליה נסגוד לנורא, אמר ליה אברהם ונסגוד למיא דמטפין נורא. אמר ליה נמרוד נסגוד למיא, אמר ליה אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. אמר ליה נסגוד לעננא. אמר ליה אם כן נסגוד לרוחא דמבדר עננא. אמר ליה נסגוד לרוחא. אמר ליה ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא. אמר ליה מלין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פלוג, אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש ונצל, אמרין ליה דמאן את, אמר להון מן אברהם אנא, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא ומת על פני תרח אביו, הדא הוא דכתיב: וימת הרן על פני תרח וגו'

ויקח אברם ונחור להם נשים וגו' (בראשית יא, כט), אברם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת, נמצא הרן גדול מאברהם שתי שנים, שנה לעבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה. הרן מוליד לשש שנים, ואברם אינו מוליד, אתמהא. (בראשית יא, ל): ותהי שרי עקרה וגו': אמר רבי לוי בכל מקום שנאמר אין לה, הוה לה. ותהי שרה עקרה אין לה ולד, הוה לה, וה' פקד את שרה וגו'. (שמואל א א, ה): ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים, והוה לה, (שמואל א ב, כא): כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד וגו'. (ירמיה ל, יז): ציון היא דרש אין לה, והוה לה (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל, (ישעיה נד, א): רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי.