# פרשה לט

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-39/

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' (בראשית יב, א), רבי יצחק פתח (תהלים מה, יא): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם. (תהלים מה, יב): ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך. ויתאו המלך יפיך, ליפותך בעולם, (תהלים מה, יב): והשתחוי לו, הוי ויאמר ה' אל אברם

ויאמר ה' אל אברם (בראשית יב, א), רבי ברכיה פתח (שיר השירים א, ג): לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה, לצלוחית של אפופילסימון מקפת צמיד פתיל, ומנחת בזוית, ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מטלטלת היה ריחו נודף. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם

ויאמר ה' אל אברם (בראשית יב, א): רבי ברכיה פתח (שיר השירים ח, ח): אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו', אחות לנו קטנה, זה אברהם שאיחה את כל באי העולם. בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע, קטנה, שעד שהוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים. ושדים אין לה, לא הניקוהו לא למצוות ומעשים טובים. (שיר השירים ח, ח): מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש. (שיר השירים ח, ט): אם חומה היא נבנה עליה, אם מעמיד דברים כחומה, יבנה עליה. (שיר השירים ח, ט): ואם דלת היא נצור עליה, אם דל הוא במצוות ובמעשים טובים נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים, (שיר השירים ח, י): אני חומה, מעמיד אני דברי, (שיר השירים ח, י): ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה. (שיר השירים ח, י): אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום

ויאמר ה' אל אברם לך לך. (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומכלם לא דברתי עם אחד אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך

רבי עזריה פתח (ירמיה נא, ט): רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו. רפאנו את בבל, בדור אנוש. ולא נרפתה, בדור המבול. עזבוה, בדור הפלגה. ונלך איש לארצו, ויאמר ה' אל אברם לך לך

רבי עזריה משם רבי אחא פתח (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, רבי עזריה פתר קריה באברהם, בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתיב תמן (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה וגו', אמר רבי אחא נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, ומה אתה מערים על השבועה, אתמהא, מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא, אם כן לא יצאת ידי השבועה.

אמר רבי לוי (בראשית יח, כה): השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם, ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין, את בעי עלמא ובעי דינא, סב לך חדא מנייהו, ואם לית את מותר צבחר, לית עלמא יכול קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע וגו' מחברך, מהו מחברך, מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך

ויאמר ה' אל אברם לך לך (בראשית יב, א), מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית יא, לב): וימת תרח בחרן, אמר רבי יצחק אם לענין החשבון ועד עכשו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים, אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרויים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לך אני פוטרך מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחלה וימת תרח בחרן, ואחר כך ויאמר ה' אל אברם

רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: לך לך, שתי פעמים, אחד מארם נהרים, ואחד מארם נחור. רבי נחמיה אמר: לך לך, שתי פעמים, אחד מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן, הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ג): עמך נדבת ביום חילך, עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. ביום חילך, בעת שכנסת אתה לי כל החילות והאכלוסים. (תהלים קי, ג): בהדרי קדש, מהדרו של עולם הקדשתי. (תהלים קי, ג): מרחם משחר, מרחמו של עולם שחרתיך לי. (תהלים קי, ג): לך טל ילדותיך, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך טל ילדותך מה טל זה פורח, אף עונותיך פורחים, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נה, ז): ואמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה, למה כיונה, רבי עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. (תהלים נה, ח): הנה ארחיק נדד, נדנוד, טלטול אחר טלטול. (תהלים נה, ח): אלין במדבר סלה, מטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ. ואם תאמר שלא גהץ אברהם ושמח על דבור המקום, ולמה לא יצא, שעדין לא הרשה. אבל משהרשה, (בראשית יב, ד): וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט.

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסלמה של צור, ראה אותן עסוקין בנכוש בשעת הנכוש, בעדור בשעת העדור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב, ז): לזרעך אתן את הארץ הזאת

אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך, ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השניה אם הראשונה, ממה דכתיב (בראשית כב, ב): אל ארץ המוריה, הוי השניה חביבה מן הראשונה.

אמר רבי יוחנן לך לך מארצך, מארפכי שלך. וממולדתך, זו שכונתך. ומבית אביך, זו בית אביך. אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו ולתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (בראשית כב, ב): ויאמר קח נא את בנך את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת, אמר לו ואית תחומין במעיא. אמר לו את יצחק, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבו בעיניו ולתן לו שכר על כל דבור ודבור, דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך אל הארץ אשר אראך. על אחד ההרים אשר אמר אליך. (יונה ג, ב): וקרא אליה את הקריאה אשר אני דבר אליך. (יחזקאל ג, כב): קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך

רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו, עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא, ובשלישית מצאה, אמרו מצא המלך מרגלית שלו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, מה צרך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אלא בשבילך, (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד, מה צרך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד, לא בשבילך, (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו

ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב), אמר לו ומנח לא העמדת שבעים אמות, אמר לו אותה אמה שכתוב בה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך.

אמר רבי ברכיה אתנך ואשימך, אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה. רבי לוי בר חוית ורבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא אמרו, שלשה גדלות וארבע ברכות כתיב כאן, בשרו שהן שלשה אבות וארבע אמהות.

אמר רבי חיא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את היציאה, וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול. ממעטת את היציאה, ואברכך. ממעטת את השם, ואגדלה שמך. ולפום דאמרין אינשי מבית לבית, חלוק, מאתר לאתר, נפש. ברם את לא נפש את חסר ולא ממון. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, שיצא מוניטין שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם, אברהם, ואעשך לגוי גדול, יצא לו מוניטין, ומהו מוניטין שלו, זקן וזקנה מכאן בחור ובתולה מכאן. יהושע (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, יצא לו מוניטין בעולם, מהו, שור מכאן וראם מכאן, על שם (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. דוד (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות, יצא לו מוניטין בעולם, ומה היה מוניטין שלו מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם (שיר השירים ד, ד): כמגדל דויד צוארך. מרדכי (אסתר ט, ד): כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות, יצא לו מוניטין, ומה מוניטין שלו שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן.

אמר רבי יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין את יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת, אמר רבי אחויה בשם רבי זעירא שלך קודמת לשלי, בשעה שהוא אומר מגן אברהם אחר כך מחיה המתים. רבי אבהו אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא (בראשית טו, ה): השמימה, אמר הקדוש ברוך הוא בה"א בראתי את העולם הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה. ואמר רבי יודן והיו אותותיך מנין אברככה, מאתים וארבעים ושמונה.

אמר רבי לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם, כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות, ועל החולים והם מרויחים. רב הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.

אמר רבי חנינא אפלו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו, אתמהא, אלא חלא מזיל חמרא, בכל מקום שיין עובדי כוכבים מצוי יין של ישראל נמכר בזול.

אמר רבי יצחק אף לאיוב עשה כן, שנאמר (איוב א, י): מעשה ידיו ברכת, לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך לטל ממנו פעם שניה. והיה ברכה, קרי ביה ברכה, מה ברכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.

אמר רבי ברכיה כבר כתוב ואברככה, מה תלמוד לומר והיה ברכה, אלא אמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, למאן דחזי לך למברכא בריך

ואברכה מברכיך, אמר רבי ירמיה החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב (שמואל א ב, ל): כי מכבדי אכבד ובזי יקלו, על ידי אחרים, ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאר, אנא. תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות תחלה וסוף, מודים תחלה וסוף, והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר, כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה, והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, נד): ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו וכפיו פרשות השמים. ואיזו כריעה ואיזו בריכה, רבי חיא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא. ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. ונברכו בך, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, כב): ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'. זה מהול וזה ערל, וחס עליו, אתמהא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר (תהלים קיט, ק): מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי, אמר, יעקב ברך את פרעה, שנאמר (בראשית מז, ז): ויברך יעקב את פרעה, יוסף גלה לו, דניאל גלה לנבוכדנצר, אף אני כן ויגד לאסתר המלכה. ורבי נחמיה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אנון מינן, אלא לשאלה, כשהן נכנסים לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' (בראשית יב, ד), ולוט טפל לו. (בראשית יב, ד): ואברם בן שבעים וחמש שנים, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה היא אסתר, רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים שנה, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה, רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה

ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה), אמר רבי אלעזר בר זמרא אם מתכנסין כל באי העולם לברא אפלו יתוש אחד אינן יכולין לזרק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגירו, ואם כן שגירו למה אשר עשו, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגירו כאלו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו, אמר רב הונא אברהם היה מגיר את האנשים ושרה מגירת את הנשים

ויעבר אברם בארץ וגו' (בראשית יב, ו), עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ. (בראשית יב, ז): וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו', לא בנה מזבח אלא על בשורת ארץ ישראל. (בראשית יב, ח): ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשו היא נקראת בית און.

אמר רבי אלעזר לא זכה להקראות בית העמד הרי היא נקראת בית העמל. תמן קריין לפועלא טבא עמידא, ולהרהון של מימי רגלים עמילה. (בראשית יב, ח): ויט אהלה, אהלה כתיב, מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואחר כך נטע אהלו

ויבן שם מזבח לה' (בראשית יב, ח), אמר רבי אלעזר שלשה מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקנינה, ואחד שלא יפלו בניו, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם, אמר רבי אלעזר בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יח, כז): ואנכי עפר ואפר, כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי. (בראשית יב, ח): ויקרא בשם ה', מלמד שהקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל בריה.

דבר אחר, ויקרא, התחיל מגיר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. (בראשית יב, ט): ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכון כנגד בית המקדש.