# פרשה מ

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-40/

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם (בראשית יב, י), כתיב (תהלים לג, יח): הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. הנה עין ה' אל יראיו, זה אברהם, שנאמר (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. למיחלים לחסדו, שנאמר (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', (תהלים לג, יח): להציל ממות נפשם, ממיתתו של נמרוד, (תהלים לג, יח): ולחיותם ברעב, ויהי רעב בארץ

ויהי רעב בארץ (בראשית יב, י), רבי פינחס בשם רבי חנין דצפורין פתח (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, (תהלים צד, יב): ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם, (בראשית יב, ב): ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא וירד אברם מצרימה לגור שם. ויהי רעב בארץ, רבי יהושע בן לוי פתח (תהלים קיא, ה): טרף נתן ליראיו, טרוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא (תהלים קיא, ה): יזכר לעולם, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא ויהי רעב בארץ

וירד אברם מצרימה לגור שם (בראשית יב, י), עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון וכוליה ענינא עד ואחד לעתיד לבוא (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', כדלעיל מן האדמה אשר אררה ה' כו': רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק, עקר אותנטיאה שלו לא היתה אלא בימי דוד ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה וגלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד. שילו חטיה ויוחנה משתלמא, לפיכך כלם לא באו אלא בימי בני אדם גבורים שהם יכולים לעמד בהן, ולא בימי בני אדם שפופים, שאינן יכולים לעמד בהן.

אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין ובשעה שהיה מבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קפתו, לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולים לעמד בהם. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, שנים באו בימי אברהם. רבי הונא בשם רב אחא אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצרת היה. רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה. רעב שבא בימי שפט השופטים, רבי הונא בשם רבי דוסא ארבעים ושתים סאין היו ונעשו ארבעים ואחת. והא תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אלא אם כן סאתים של חטים הולכות בסלע, אמר רבי שמעון בן יוחאי אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל אם היה מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוץ לארץ

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה (בראשית יב, יא), כל השנים הללו הוא עמה ועכשו הוא אומר לה (בראשית יב, יא): הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה. רבי זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך, עכשו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים, (בראשית יב, יג): אמרי נא אחתי את וגו'. רבי פינחס בשם רבי אבון אמר שני בני אדם היו עקר ועשו עצמן טפלה ונעשו טפלה, אברהם וברק, ברק (שופטים ד, ו): ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו', (שופטים ד, ח): ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אם תלכי עמי לקדש, אלך עמך לחצור, ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור. רבי נחמיה אמר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה, ואם לא תלכי עמי לשירה, לא אלך עמך למלחמה. (שופטים ד, ט): ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך, אמר רבי ראובן לשון יוני היא אפס, אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך, אתמהא, ונעשה טפלה, (שופטים ה, א): ותשר דבורה וברק בן אבינעם. אברהם היה עקר (בראשית יב, ה): ויקח אברם את שרי אשתו, עשה עצמו טפלה, אמרי נא אחתי את, ונעשה טפלה לה, (בראשית יב, טז): ולאברם היטיב בעבורה

ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים (בראשית יב, יד), ושרה היכן היתה, נתנה בתבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא, אמרין ליה הב מכסא, אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין, אמר אנא יהיב דמאנין. אמרין ליה דהב את טעין, אמר אנא יהיב מן דדהב. אמרו ליה מטכסין את טעין, אמר דמטכסי אנא יהיב. מרגלין את טעון, אמר אנא יהיב דמרגלין. אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה. כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות, להלן כתיב (מלכים א א, ד): והנערה יפה עד מאד, מגעת עד איקונין של חוה, ברם הכא כי יפה היא מאד, מאד מאיקונין של חוה. (בראשית יב, טו): ויראו אתה שרי פרעה, רבי יוחנן אמר מתעלה והולכת, חד אמר אנא יהיב מאה דנרין ואעלל עמה. וחד אמר אנא יהיב מאתן ואעלל עמה. אין לי אלא בעליתן בירידתן מנין, תלמוד לומר (ירמיה לח, יג): וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור, מעלין אותו. אין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, תלמוד לומר (ישעיה יד, ב): ולקחום עמים והביאום אל מקומם

ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו (בראשית יב, טז כ), רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו, באברהם כתיב (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה. באברהם כתיב: לגור שם, ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): לגור בארץ באנו. באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב (בראשית מג, א): והרעב כבד בארץ. באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב. באברהם כתיב והרגו אתי ואתך יחיו, ובישראל כתיב (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו. באברהם כתיב: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב (שמות א, כ): וייטב אלהים למילדת. באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב. באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב (שמות יב, לג): ותחזק מצרים על העם. באברהם כתיב: וילך למסעיו, ובישראל כתיב (במדבר לג, א): אלה מסעי בני ישראל.