# פרשה מא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-41/

וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים וגו' (בראשית יב, יז), כתיב (תהלים צב, יג): צדיק כתמר יפרח, מה התמרה הזו וארז אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים, כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים. מה התמרה וארז צלן רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה התמרה וארז לבן מכון למעלן, כך הצדיקים לבן מכון להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים כה, טו): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. מה תמרה וארז יש להן תאוה, אף צדיקים יש להן תאוה, ומה היא תאותן, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים מ, ב): קוה קויתי ה'.

אמר רבי תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פרות, עבר דקלי אחד וראה אותה, אמר תמרה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיבו אותה עשתה פרות. אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים, יכול אף הצדיקים כן, אתמהא, תלמוד לומר כארז.

אמר רב הונא תמן עבדין מיניה מאנין. אי מה הארז אינו עושה פרות, כך הן צדיקים, אתמהא, תלמוד לומר יפרח. מה תמרה זו אין בה פסלת, אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית, כך הם ישראל אין בהם פסלת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי הגדה. מה תמרה זו וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדוג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן, שהרי שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא ובני ביתו בנגעים, הדא הוא דכתיב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים וגו'

ריש לקיש בשם בר קפרא אמר, פרעה בראתן לקה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מכה שחין בצפורין, ואמר לי עשרים וארבעה מיני שחין הם, ואין לך קשה מכלם שהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה.

אמר רבי אחא אפלו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרים על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא. וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה, ואני יצאתי באמונה. אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בתוך הסירה. אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם, אמר רבי לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו, הוה אמר לה אין אמרת מחי מחינא, אין אמרת נשבוק שביקנא, וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. רבי אלעזר תני לה בשם רבי אליעזר בן יעקב שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך בעצור, מנין לתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, תלמוד לומר על דבר שרה, על דבר, על דבר, לגזרה שוה

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג, ב), הדא הוא דכתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב וגו'. (בראשית יג, ג): וילך למסעיו, במסעות שהלך, בהן חזר.

אמר רבי אלעזר ברבי מנחם הלך לפרע הקפותיו. (בראשית יג, ה): וגם ללוט ההלך את אברם וגו', ארבעה דברים טובים היו ללוט בעבור אברם, (בראשית יב, ד): וילך אברם וגו' וילך אתו לוט. וגם ללוט ההלך את אברם. (בראשית יד, טז): וישב את כל הרכש וגם את לוט. (בראשית יט, כט): ויהי בשחת אלהים וגו' ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך וגו'. וכנגדן היו בניו צריכים לפרע לנו טובות, לא דין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, ה ו): וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו' ועתה לכה נא ארה לי את העם. (שופטים ג, יג): ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. (דברי הימים ב כ, א): ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני מדין [ועמון] ועמהם מן העמונים על יהושפט. ועוד כתיב (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתב חטא שלהם בארבעה מקומות, (דברים כג, ד ה): לא יבא עמוני ומואבי, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכתיב (מיכה ו, ה): עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה וגו'. (נחמיה יג, ב): כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו (יהושע כד, ט): ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם. עמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם, אלו הם: ישעיה וירמיה צפניה ויחזקאל. ישעיה אמר (ישעיה טו, א): משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה. ירמיה אמר (ירמיה מט, ב): לכן הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר ה'. יחזקאל אמר (יחזקאל כה, י יא): לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים, ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני ה': צפניה אמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה וגו'

היה צאן ובקר ואהלים (בראשית יג, ה), רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים, רות המואביה ונעמה העמונית, דכותה (בראשית יט, טו): קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר שני אהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו בסדום

ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית יג, ז), רבי ברכיה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם התר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית יב, ז): לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לו (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, (בראשית יג, ז): והכנעני והפרזי אז ישב בארץ, עד עכשו מתבקש להם זכות בארץ

ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' (בראשית יג, ח), רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו', וכי אחים היו, אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו. (בראשית יג, ט): הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אמר רבי חלבו הבדל נא אין כתיב כאן, אלא הפרד, מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם. (בראשית יג, ט): אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה, אמר ליה אם את לשמאלה אנא לדרומה, ואם אנא לדרומה את לשמאלה.

אמר רבי יוחנן לשני בני אדם שהיו להם שתי כורים, אחד של חטים ואחד של שעורים, אמר ליה אם חטיא דידי שערי דידך, ואם שערי דידך חטיא דידי, מן כל אתר חטיא דידי. כך אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה, אמר רבי חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן, אלא ואשמאילה, מן כל אתר אנא משמאיל לההוא גברא

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (בראשית יג, י), אמר רבי נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות סוף שמאכילים אותו מבשרו.

אמר רבי יוסי בר חנינא כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא, היך מה דאת אמר (בראשית לט, ז): ותשא אשת אדניו את עיניה וגו'. וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, היך מה דאת אמר (משלי ו, כו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. כי כלה משקה, היך מה דאת אמר (במדבר ה, כד): והשקה את האשה את מי המרים. לפני שחת ה', היך מה דאת אמר (בראשית לח, ט): והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. כגן ה', לאילנות. כארץ מצרים, לזרעים. (בראשית יג, יא): ויבחר לו לוט, אמר רבי יוסי בר זמרא כאינש דבחר פורנא דאמיה. (בראשית יג, יא): ויסע לוט מקדם, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהו. (בראשית יג, יא): ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב, רבי מאיר אומר אין לך בכרכים רע כסדום, כשאדם רע קורין אותו סדומי. ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי.

אמר רבי יוסי אין לך בכרכים יפה מסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום, ואלו היו החשובין שבהן, (בראשית יג, יג): ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו. חטאים, בגלוי עריות. לה', בעבודת כוכבים. מאד, בשפיכות דמים

וה' אמר אל אברם וגו' (בראשית יג, יד), רבי יודה אומר כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפרש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקדוש ברוך הוא לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אמר כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לו (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו, אם כן ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו, הדא הוא דכתיב (משלי כב, י): גרש לץ ויצא מדון, גרש לץ, זה לוט, ויצא מדון, ויהי ריב בין רעי אברם וגו', (משלי כב, י): וישבת דין וקלון, ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה וגו', (משלי כב, יא): אהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, הקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו מלך הוא. רעהו, זה אברהם, שהיה תמים וטהר לב ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר (ישעיה מא, ח): זרע אברהם אהבו, ולפי שהיה לו חן בשפתיו, שנאמר (איוב מא, ד): ודבר גבורות וחין ערכו, נעשה לו הקדוש ברוך הוא כרע, שמתוך אהבה שאהבו, אמר לו (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט, כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, ושמתי את זרעך כעפר הארץ (בראשית יג, יד טז), מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפזרים מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קים לעולם, כך ישראל כל עובדי כוכבים בטלים והם קימים. ומה עפר עשויה דיש, אף בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים. הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, כג): ושמתיה ביד מוגיך וגו', מה הוא מוגיך, אלין דממיגין מכתיך, דמלחלחין מחתיך, אפלו כן לטובתיך משקשקין ליך מן חוביך, היך מה דאת אמר (תהלים סה, יא): ברביבים תמגגנה. (ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה, מה היו עושים להם מרביצים אותן בפלטריות ומעבירין רידיה עליהם. רבי עזריה משם רבי אחא סימן דא סימן טב, מה פלטיא זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קימת לעולם, כך בניך מבלים את כל העובדי כוכבים והן קימים לעולם

קום התהלך בארץ (בראשית יג, יז), תני הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך, כדברי רבי אליעזר, שהיה רבי אליעזר אומר הלוך קנה. וחכמים אומרים לא קנה עד שיהלך לארכה ולרחבה.

אמר רבי יעקב בן זבדי טעמיה דרבי אליעזר קום התהלך בארץ וגו':