# פרשה מב

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-42/

ויהי בימי אמרפל מלך שנער (בראשית יד, א), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז, יד טו): חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבוא בלבם וגו', מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר לטובתי נשברה פרתי, ברח והלך לו אצל רבי יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה, עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי ריח פיו של רבי אליעזר קשה לו, אמר לו כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה, חרב פתחו רשעים וגו', זה אמרפל וחבריו. להפיל עני ואביון, זה לוט. לטבוח ישרי דרך, זה אברהם. חרבם תבוא בלבם, (בראשית יד, טו): ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. אמר לו אביו בני לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה. אמר הרי הם עלי חרם ואיני אלא שוה בם כאחי.

דבר אחר, חרב פתחו רשעים ודרכו, זה אמרפל וחבריו

ויהי בימי אמרפל, רבי שמואל בר שילת פתח (קהלת ה, טו): וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך, אמר רבי שמואל בר שילת, כמה דאתא בחליטין כן הוא אזיל בחליטין.

אמר רבי אבון כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, (בראשית יד, ט): את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, מלכות בבל, ומלכות מדי, ומלכות יון, ומלכות אדום. רבי פינחס בשם רבי איבו פתח (מיכה ד, יב): והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה, למה (בראשית יד, ג): כל אלה חברו אל עמק השדים, כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל וגו'

דבר אחר, ויהי בימי אמרפל, רבי תנחומא בשם רבי חיא רבה, ורבי ברכיה בשם רבי אליעזר, זה המדרש עלה בידינו מהגולה, בכל מקום שנאמר ויהי בימי, צרה. ויהי בימי אמרפל, ומה צרה היתה שם, עשו מלחמה.

אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן, משל לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו נזקק המלך למדינה, וכיון שבאו ברברים לזקק לו, אמרו אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד אם נהרג את אוהבו, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, ז): וישבו אל עין משפט הוא קדש, אמר רבי אחא לא באו להזדוג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה. הוא קדש, אמר רב אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בכבשן האש, וכיון שבאו ברברים להזדוג לו, התחילו הכל צווחים ווי, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז, א), מה צרה היתה שם (ישעיה ט, יא): ארם מקדם ופלשתים מאחור, משל לבן שרים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו, אמר אם אני הורגו עכשיו אתחיב מיתה לשר, אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ח, טז): צור תעודה חתום תורה בלמדי. רבי חוניא בר אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. רבי יעקב בר אבא בשם רבי אחא, אמר ישעיה (ישעיה ח, יז): וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא, ומאותה שעה קויתי לו, שאמר (דברים לא, כא): כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל לו (ישעיה ח, יח): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים, וכי ילדיו היו והלוא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחים ווי, ויהי בימי אחז. ויהיבימי יהויקים (ירמיה א, ג), ומה צרה היתה שם (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, משל לשר ששלח פרסטגמא שלו במדינה, מה עשו לה בני המדינה, נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, שנאמר (ירמיה לו, כג): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלת ארבע פסוקי, כיון שהגיע לפסוק (איכה א, ה): היו צריה לראש, (ירמיה לו, כג): קרעה בתער הספר והשלך אל האש עד תם כל המגלה על האש אשר על האח, כיון שראו הכל כן התחילו הכל צווחים ווי, ויהי בימי יהויקים. ויהי בימי שפט השפטים (רות א, א), ומה צרה היתה שם, (רות א, א): ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חיבת ליפס לשר, שלח השר גבאי טימיון לגבותה, מה עשו לו בני המדינה, נטלו אותו והכו אותו ואחר כך אמרו אוי לנו כשירגיש השר בדברים הללו, מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, כך בימי שפט השפטים, היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדין מבקש להעביר עליו מדת הדין והיה הוא בא ומלקה את הדין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו, אמרו אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א), ומה צרה היתה שם (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד, משל לשר שהיה לו כרם אחד ונזדוגו לו שלשה שונאים, הראשון מתחיל מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו, נבוכדנצר (ירמיה כט, ב): החרש והמסגר אלף. רבי ברכיה אמר החרש אלף והמסגר אלף. רבנן אמרין כלם אלף. המן בקש לעקר הגפן כלה, שנאמר: להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים וגו', וכיון שראו הכל כן התחילו צווחים ווי, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אחשורוש. רבי שמעון בר אבא משום רבי יוחנן, בכל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה. אתא רבי שמואל בר נחמן ועבד פלגא בכל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה. והיה, שמחה. מתיבין ליה והכתיב (בראשית א, ג): ויהי אור, עוד היא אינה שמחה שלמה, שלא זכה העולם להשתמש באותה האורה.

אמר רבי יהודה בר סימון אותה האורה שנבראת ביום הראשון, היה אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה, גנזה לצדיקים לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, מתיבין ליה והכתיב (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתידין לבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי, אמר להם עוד אינה שלמה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה, כגון: החרדל, צריך למתוק. החטים, צריכים להטחן. התורמוסין, צריכים למתק. מתיבין ליה והכתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה, שנזדוגה לו אותה הדב. מתיבין ליה והכתיב (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני קרא משה, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה שמתו נדב ואביהו. מתיבין ליה והכתיב (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, אמר להם עוד אינה שמחה, שנגנזה בבנין הבית. מתיבין ליה והכתיב (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע, אמר להם עוד אינה שמחה, שהצריך לקרע בגדיו. מתיבין ליה והכתיב (שמואל ב ז, א): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וגו', אמר להם עוד אינה שמחה שלמה שבא נתן ואמר לו (מלכים א ח, יט): רק אתה לא תבנה הבית לשמי, אמרין ליה אמרן דידן, אמר דידך, אמר להם והכתיב (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'. (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'. (ישעיה יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו'. (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. מתיבין ליה והכתיב (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עוונותיהם, דאמר רבי שמואל בר נחמן אופכי גדולה נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון לא יוסיף עוד להגלותך

ויהי בימי אמרפל, שלש שמות נקראו לו: כוש, ונמרוד, ואמרפל. כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיתה אמירתו אפלה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר שירד לכבשן האש. ואריוך מלך אלסר, אמר רבי יוסי ממלחיא, תמן תנינן איסרין לשם אלסר. כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים, אמר רבי לוי אתר הוא תמן מצטוח ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם, אמר רבי יוחנן ותדעל הוה שמו.

דבר אחר, ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל. ואריוך מלך אלסר, זה אנטיוכוס. כדרלעמר מלך עילם, זה מדי. ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם.

אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאלה לאברהם

עשו מלחמה את ברע וגו' (בראשית יד, ב), רבי מאיר היה דורש שמות, רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות, ברע, שהיה בן רע. ברשע, שהיה בן רשע. שנאב, שהיה שואב ממון. ושמאבר, שהיה פורח ומביא ממון. ומלך בלע היא צוער, שנתבלעו דיוריה. כל אלה חברו אל עמק השדים, שלשה שמות נקראו לו, עמק השדים, עמק שוה, עמק סכות, עמק השדים, שהוא מגדל סדנים.

דבר אחר שהוא עשוי שדים שדים, תלמים.

דבר אחר, שהוא מניק את בנו כשדים. עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, ששם השוו כל עובדי כוכבים וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים (בראשית כג, ו): שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו, אמרו לו, מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו. אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלהו. עמק סכות, שהוא מסכך באילנות, אמר רבי תנחומא גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק. הוא ים המלח, אמר רבי איבו לא היה שם אלא צנורות היאורים, ונתבקעו ונעשו ים, הדא הוא דכתיב (איוב כח, י): בצורות יארים בקע, ו שתים עשרה שנה עבדו וגו' (בראשית יד, ד), רבי יוסי ורבי שמעון בן גמליאל, רבי יוסי אומר שנים עשר ושלש עשרה, הרי עשרים וחמשה.

אמר רבי שמעון בן גמליאל כולהון שלש עשרה שנה היו, מה מקים רבי שמעון בן גמליאל ובארבע עשרה שנה, אלא בארבע עשר למרדן. ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, בעל הקורה טעין בעביה. והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים, בעשתרא דקרנא. ואת הזוזים בהם, ית זיותנה דבהון. ואת האימים בשוה קריתים, תרתין קרין אינון. ואת החרי, זו מטרפולין, ולמה הוא קורא אותו חרי, שבררו אותה ויצאת להם לחרות בדור הפלגה. עד איל פארן אשר על המדבר, עד משריא דפארן

וישבו ויבאו אל עין וגו' (בראשית יד, ז), אמר רבי אחא לא באו לזדוג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הן מבקשים לסמותה, אתמהא. (בראשית יד, ז): הוא קדש, רבי אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. (בראשית יד, ז): ויכו את כל שדה העמלקי, עדין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. (בראשית יד, ז): וגם את האמרי הישב בחצצן תמר, ובעין גדי דתמרייה. ויצא מלך סדם ומלך עמרה, את כדרלעמר מלך עילם וגו' (בראשית יד, ח ט), ארבעה מלכים עשו מלחמה כנגד חמשה ויכלו להם. (בראשית יד, י): ועמק השדים בארת בארת חמר, בירין בירין מסקן חמר. (בראשית יד, י): וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר ויפלו שמה, אלו האכלוסין, (בראשית יד, י): והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ורבי נחמיה אמר ויפלו שמה, אלו המלכים, והנשארים הרה נסו, אלו האכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה קשיא. רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי בשם רבי יצחק אמרו, בשעה שירד אברהם אבינו לכבשן האש ונצל, יש מעובדי כוכבים שהיו מאמינים, ויש שלא היו מאמינים, וכיון שירד מלך סדום לחמר ונצל, התחילו מאמינים באברהם למפרע. (בראשית יד, יא): ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם, רבי יהודה אומר זו עבודה. ורבי נחמיה אמר אלו הכותבות. (בראשית יד, יב): ויקחו את לוט וגו', כך עשו ללוט נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם, כל כך למה (בראשית יד, יב): והוא ישב בסדם, לקים מה שנאמר (משלי יג, כ): הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע

ויבא הפליט (בראשית יד, יג), ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות, הוא לא נתכון לשם שמים אלא אמר אברהם זה קוניון הוא, ועכשו אני אומר לו נשבה בן אחיך והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם, ועל שחשבת להרג את הצדיק חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו. ואין סופו של אותו האיש לפל אלא בידן, שנאמר (דברים ג, ב): ויאמר ה' אלי אל תירא אתו כי בידך וגו'. (בראשית יד, יג): ויגד לאברם העברי, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר כל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחד. רבי נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר, ושהוא משיח בלשון עברי. (בראשית יד, יג): והוא שכן באלני ממרא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר במשריא דממרא. ורבי נחמיה אמר בפלטין דממרא, על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא, על דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא. ולמה נקרא שמו ממרא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בשם רבי סימון שהמרה פנים באברהם, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם למול, הלך ונמלך בשלשת אהביו, אמר לו ענר כבר בן מאה שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך. אמר לו אשכול מה את הולך ומסים את עצמך בין שונאיך. אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתתה לו עצה למול, חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא.