# פרשה מד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-44/

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' (בראשית טו, א), (תהלים יח, לא): האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה, רב אמר לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן הערף, הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות.

דבר אחר, האל תמים דרכו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמרת ה' צרופה, שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו, (בראשית טו, א): אל תירא אברם אנכי מגן לך

דבר אחר, אחר הדברים וגו', כתיב (משלי יד, טז): חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח. חכם ירא, אל תירא אברם. (משלי ג, ז): אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע. אל תהי חכם בעיניך, במה שאת רואה בעיניך, תאמר שאני מוליד, תאמר שאין אני מוליד, ירא את ה', אל תירא אברם. רבי אבין בשם רבי חנינא פתח (משלי יא, יח): רשע עשה פעלת שקר וגו'. רשע עשה פעלת שקר, זה נמרוד שהיו פעלותיו על שקר. (משלי יא, ח): וזרע צדקה, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. (משלי יא, יח): שכר אמת, אל תירא אברם וגו'

דבר אחר, אל תירא אברם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ח ט): ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי. אשר החזקתיך מקצות הארץ, ממספוטמיא ומחברותיה. ומאציליה קראתיך, ממפלשין שבה. קראתיך, זמנתיך. בחרתיך ולא מאסתיך, בחרתיך, באברם. ולא מאסתיך באברהם. (ישעיה מא, י): אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך, אמר רבי הושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב (בראשית כז, כא): גשה נא ואמשך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפל, הדא הוא דכתיב: אל תשתע כי אני אלהיך, לא תשוע. (ישעיה מא, י): אמצתיך אף עזרתיך וגו', (ישעיה מא, יא): הן יבשו ויכלמו וגו' אלו שהם שוטנים בך. (ישעיה מא, יא): יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך, אלו שהן עושין עמך מריבה. (ישעיה מא, יב): תבקשם ולא תמצאם, אלו שהן עושין עמך מצות. (ישעיה מא, יג): כי אני ה' אלהיך האומר לך אל תירא, שנאמר: אל תירא אברם

אנכי מגן לך (בראשית טו, א), רבי לוי אמר תרתין, ורבנן אמרי חדא. רבי לוי אמר לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד, משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ המלך וראה אותו, התחיל מטמן מפניו, אמר לו מפני מה אתה מטמן, כמה פועלים הייתי צריך שיקשו אותה עכשיו שקששת אותה בוא וטל שכר. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אותן אכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים. רבי לוי אמר אוחרי, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אכלוסין ובאים ועושים עמי מלחמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא אנכי מגן לך, מה המגן הזה אפלו כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן, כך את אפלו כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך נלחם אני כנגדן. ורבנן אמרי חדא, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבוא, אמר הקדוש ברוך הוא: אל תירא אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתקן לעתיד לבוא. שכרך הרבה מאד, היך מה דאת אמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא, רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי, סמוך. אחר, מופלג. ורב הונא אמר בכל מקום שנאמר אחר, סמוך. אחרי, מופלג. אחר הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר אברהם הרהר, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו, ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא מנח לא העמדתי מגנים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגנים של צדיקים, ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עברות ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם, שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם

היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (בראשית טו, א), עשרה לשונות נקראת, נבואה, חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה. ואיזו היא קשה שבכלן רבי אליעזר אמר חזון, שנאמר (ישעיה כא, ב): חזות קשה הגד לי. רבי יוחנן אמר דבור, שנאמר (בראשית מב, ל): דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. רבנן אמרי משא, כמשמעו, שנאמר (תהלים לח, ה): כמשא כבד יכבדו ממני. גדול כחו של אברם שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר: היה דבר ה' אל אברם במחזה

אל תירא אברם (בראשית טו, א), ממי נתירא, רבי ברכיה אמר משם נתירא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ה): ראו איים ויראו קצות הארץ יחרדו וגו', מה איים הללו מסימים בים, כך היו אברהם ושם מסימים בעולם. ויראו, זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה, זה נתיירא מזה לומר שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה נתירא מזה לומר שמא תאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. קצות הארץ, זה שרוי בקצו של עולם, וזה שרוי בקצו של עולם. (ישעיה מא, ה): קרבו ויאתיון, זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה. (ישעיה מא, ו): איש את רעהו יעזרו, זה עוזר לזה בברכות, וזה עוזר לזה במתנות, זה עוזר לזה בברכות, (בראשית יד, יט): ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו', וזה עוזר לזה במתנות (בראשית יד, כ): ויתן לו מעשר מכל. (ישעיה מא, ז): ויחזק חרש, זה שם שעשה את התבה, (ישעיה מא, ז): את צרף, זה אברהם שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. (ישעיה מא, ז): מחליק פטיש את הולם פעם, שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם בדרך אחת למקום, (ישעיה מא, ז): אמר לדבק טוב הוא, אלו אמות העולם שהן אומרין מוטב להדבק באלוה של אברהם ולא נדבק בעבודת כוכבים של נמרוד, (ישעיה מא, ז): ויחזקהו במסמרים, החזיק אברהם את שם במצוות ומעשים טובים, (ישעיה מא, ז): ולא ימוט, אברהם

ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי (בראשית טו, ב), אמר רבי יונתן שלשה הן שנאמר בהם שאל, ואלו הן, שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה דכתיב (מלכים א ג, ה): בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך. אחז דכתיב (ישעיה ז, יא): שאל לך אות מעם ה'. מלך המשיח דכתיב ביה (תהלים ב, ח): שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. רבי ברכיה ורבי אחא בשם רבי שמואל אומר אנו מביאים עוד שנים מן ההגדה, אברהם ויעקב, אברהם דכתיב ביה: ה' אלהים מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל. יעקב דכתיב (בראשית כח, כב): וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אינו אומר כן אלא שאמר לו שאל

רבי יודן ורבי איבו בשם רבי יוחנן שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב ביה ה' אלהים מה תתן לי, אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי ואני הולך ערירי. דוד אמר (תהלים קלט, כג): חקרני אל ודע לבבי, דע הפורשים ממני, (תהלים קלט, כד): וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם. אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך, מוטב לי ונחני בדרך עולם. (בראשית טו, ב): ובן משק ביתי, רבי אלעזר אומר בן משק ביתי, זה לוט, שנפשו שוקקת עליו ליורשני. הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני האל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק ביתי, בר ביתי הוא אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר היה שמו, שנאמר (בראשית יד, יד): וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות, מנין אליעזר הוה שמנה עשר ושלש מאות

ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע (בראשית טו, ג), אמר רב שמואל בר רב יצחק המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא הן כדבריך, אברם לא מוליד אברהם מוליד. (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, שרי לא תלד, שרה תלד

והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך (בראשית טו, ד), רבי יודן ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא, ה' אליו, דבר ה' אליו, והנה דבר ה' אליו, מלאך אחר מלאך. דבור אחר דבור. אני ושלשה מלאכים נגלים עליך ואומרים לך, לוט לוטא לא ירית לאברם. רבי הונא ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא, כתיב: והנה דבר ה' אליו, והנה ה' בא ודבור עמו

ויוצא אתו החוצה (בראשית טו, ה), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו, שאמר הכתוב: ויוצא אתו החוצה, אלא אחוי ליה שוקקי שמיא, היך מה דאת אמר (משלי ח, כו): עד לא עשה ארץ וחוצות, אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, הוא דאמר ליה (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה, אין הבטה אלא מלמעלה למטה. רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס, שנאמר (בראשית כ, יז): ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. בימי ירמיהו בקשו ישראל לבוא לידי מדה זו, ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (ירמיה י, ב): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו וגו', כבר אברהם אביכם בקש לבוא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו. ואמר רבי לוי עד דסנדלא ברגליך דריס כובא, וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתירא מהם, אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם. רבי יודן בשם רבי אלעזר אמר שלשה דברים מבטלים גזרות רעות, ואלו הם, תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ז, יד): ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו, זו תפלה. (דברי הימים ב ז, יד): ויבקשו פני, הרי צדקה, כמא דאת אמר (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך. (דברי הימים ב ז, יד): וישבו מדרכיהם הרעים, זו תשובה, ואחר כך (דברי הימים ב ז, יד) ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. רבי הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב, שנוי השם, מאברהם (בראשית יז, ה): ולא יקרא עוד את שמך אברם. מעשה טוב, מאנשי נינוה, שנאמר (יונה ג, י): וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו'. ויש אומרים אף שנוי מקום, שנאמר (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי מונא אמר אף התענית, שנאמר (תהלים כ, ב): יענך ה' ביום צרה וגו'. רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גוריון בשם רב אמר יפה תענית לחלום כאש בנערת.

אמר רב יוסף ובו ביום, ואפלו בשבת

ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשית טו, ז), רבי אליעזר בן יעקב ורבנן, רבי אליעזר בן יעקב אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן האש. ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא הצילו, הדא הוא דכתיב: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ואימתי ירד מיכאל, בחנניה מישאל ועזריה

ויאמר ה' אלהים במה אדע (בראשית טו, ח), רבי חיא ברבי חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות, אמר לו בכפרות שאני נותן לפניך. (בראשית טו, ט): ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת, הראה לו שלשה מיני פרים ושלשה מיני שעירים ושלשה מיני אילים. שלשה מיני פרים, פר יום הכפורים, ופר הבא על כל המצוות, ועגלה ערופה. ושלשה מיני שעירים, שעירי רגלים, שעירי ראשי חדשים, ושעירה של יחיד. ושלשה מיני אילים, אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של יחיד. (בראשית טו, ח): ותר וגוזל, תור ובר יונה. (בראשית טו, י): ויקח לו את כל אלה, רבי שמעון בר יוחאי ורבנן, רבי שמעון בר יוחאי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו. ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן ויקח לו את כל אלה, ונאמר להלן (ויקרא ב, ח): והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה': ואת הצפר לא בתר, הראה לו הקדוש ברוך הוא שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילים בחטאת העוף

דבר אחר, קחה לי עגלה משלשת, זו בבל, שהעמידה שלשה מלכים, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. ועז משלשת, זו מדי, שהיתה מעמידה שלשה מלכים, כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משלש, זו יון, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אמר כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו, אמר לו רבי יוחנן והכתיב (דניאל ח, ד): ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל, הוא דעתיה דרבי אלעזר דלא אמר מזרחית. ותר וגוזל, זו מלכות אדום, תור הוא אלא שגזלן הוא.

דבר אחר, ויקח לו את כל אלה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר שרי עובדי כוכבים הראה לו. רבי נחמיה אמר שרי ישראל הראה לו, על דעתיה דרבי יהודה קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין. על דעתיה דרבי נחמיה ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותמת דיניהם של ישראל. ואת הצפר לא בתר, רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר הראה לו הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו

וירד העיט על הפגרים (בראשית טו, יא), אמר רבי אסי נסב אברהם מכישה והוה מכיש להון ולא היו מכתשין, אף על פי כן וישב אברם בתשובה.

אמר רבי עזריה לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ועצמות, זכותך עומדת להן

ויהי השמש לבוא (בראשית טו, יב), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שנה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא, דמיך ליה ולא עביד עבודה. רב אמר שלשה תרדמות הן, תרדמת שנה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה. תרדמת שנה (בראשית ב, כא): ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה: ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, ותרדמת מרמיטה, שנאמר (שמואל א כו, יב): ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. ורבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט, י): כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה וגו'. רבי חנינה בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלות מיתה, שנה. נובלות נבואה, חלום. נובלות העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף תרתין, נובלות אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלות חכמה של מעלה, תורה. (בראשית טו, יב): והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו. אימה, זו בבל, דכתיב (דניאל ג, יט): באדין נבוכדנצר התמלי חמא. חשכה, זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדלה, זו יון. רבי סימון ורבנן, רבי סימון אמר מאה ועשרים דוכסים, מאה ועשרים אפרכון, מאה ועשרים אסטרטליטין. ורבנן אמרי מששים ששים, דכתיב (דברים ח, טו): נחש שרף ועקרב. נחש, זו בבל. שרף, זו מדי. עקרב, זה יון. מה עקרב זו יולדת לששים ששים, כך העמידה מלכות יון מששים ששים. נפלת עליו, זו אדום, שנאמר (ירמיה מט, כא): מקול נפלם רעשה הארץ. ויש שמחליפין, נופלת עליו, זו בבל, דכתיב בה (ישעיה כא, ט): נפלה נפלה בבל. גדלה, זו מדי, דכתיב (אסתר ג, א): אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. חשכה, זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אימה, זו אדום, דכתיב (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה

ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית טו, יג), ידע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן. ידע שאני ממשכנן, תדע שאני פורקן. ידע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן. כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, משיראה לך זרע.

אמר רבי יודן גרות בארץ לא להם, עבדות ענוי לאספטיא שלהם

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו, יד), היה לו לומר גם, מאי וגם, אלא, גם, הוא מצרים, וגם, לרבות ארבעה גליות. אשר יעבדו דן אנכי, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות, דאמר רבי יודן (דברים ד, לד): מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, עד מוראים גדולים, אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקדוש ברוך הוא, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם, אמר לו צא מהם גוי שני שאינו מן המנין. רבי אבין אמר בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושתים אותיות

ואחרי כן יצאו ברכש גדול (בראשית טו, יד), אמר רבי אחא אחר כן אין כתיב כאן אלא אחרי, משאביא עליהם עשר מכות ולאחר כך יצאו ברכש גדול, אמר לו אף אני בשעבוד, אמר לו (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום וגו', אמר ריש לקיש שלשה הם שנאמר בהם בשיבה טובה, אברהם היה שוה לו, דוד שוה לו, גדעון לא שוה לו, למה (שופטים ח, כז): ויעש אותו גדעון לאפוד, לעבודת כוכבים

ויהי השמש באה ועלטה היה (בראשית טו, יז), אמיטתא הות. (בראשית טו, יז): והנה תנור עשן ולפיד, שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר ארבעה דברים הראה לו, גיהנם, ומלכיות, ומתן תורה, ובית המקדש, אמר לו, כל זמן שבניך עסוקים בשתים, הם נצולים משתים. פרשו משתים, הם נדונין בשתים. אמר לו במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, רבי חנינא בר פפא אמר אברהם ברר לו את המלכיות. רבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא אמרו אברהם ברר גיהנם והקדוש ברוך הוא ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם. (דברים לב, ל): וה' הסגירם, מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו. רבי הונא בשם רבי אחא אמר כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום, אמר במה אברר, בגיהנם או במלכיות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו, (בראשית טו, יח): ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, מהו לאמר, באנו למחלקת רבי חנינא בר פפא ורבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא, רבי חנינא בר פפא אמר, אברהם ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים סו, יב): הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רבי יהושע בן לוי אמר אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב: אשר עבר בין הגזרים האלה, היך מה דאת אמר (תהלים קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (בראשית טו, יח), רבי יודן ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא, חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו, ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העולם הבא גלה לו, רבי ברכיה אמר רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר עד היום הזה גלה לו, ואוחרנא אמר עד היום ההוא גלה לו. (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי וגו', רב הונא ורבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה, שנאמר: לזרעך נתתי, אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן, אלא נתתי את הארץ הזאת. רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא אמר (תהלים קז, ב): יאמרו גאולי ה', אשר הוא גואלם לא נאמר, אלא אשר גאלם.

אמר רבי אבון כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן, אלא (ירמיה לא, י): כי פדה ה' את יעקב. רבנן אמרי (זכריה י, ח): אשרקה להם ואקבצם. כי אפדם אין כתיב כאן, אלא כי פדיתים.

אמר רבי יהושע (ישעיה ד, ה): ויברא ה' על כל מכון הר ציון, אין כתיב כאן, אלא וברא, כבר היא ברואה ומתקנת

רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שאינו מזכיר כאן החוי, לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם. רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ולא נתן להם אלא שבעה, את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי, הרי שבעה, ולמה נתן להם שבעה [פרושן לעיל], ואיזה הם השלשה שלא נתן להם, רבי אומר ערביה שלמיה נוטיה. רבי שמעון בן יוחאי אומר דרמוסקוס ואסיא ואספמיא. רבי אליעזר בן יעקב אמר אסיא ותרקי וקרטגינה. רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון, הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה, אדום שנאמר (דברים ב, ה): כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, ובמואב כתיב (דברים ב, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב, אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקים מאמרו של הקדוש ברוך הוא, אבל עכשו שבעה נתן להם, שנאמר (דברים ז, א): שבעה גוים רבים ועצומים ממך.

אמר רבי יצחק חזירתא רעיא בעשרה ואמרתא ולא בחד, כל אילין אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם דיהב ליה, את הקיני ואת הקנזי וגו', ועדין (בראשית טז, א): ושרי אשת אברם לא ילדה לו.