# פרשה מה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-45/

ושרי אשת אברם לא ילדה לו וגו' (בראשית טז, א), (משלי לא, י): אשת חיל מי ימצא וגו' ורחק מפנינים מכרה, מהו מכרה, רבי אבא בר כהנא אמר עבורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, ג): מכרתיך ומלדתיך, אברם היה גדול מנחור שנה, ונחור היה גדול מהרן שנה, נמצא אברם גדול מהרן שתי שנים, שנה לעבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה, והרן מוליד לשש שנים ואברם אינו מוליד, ושרי אשת אברם לא ילדה לו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר לו לאברהם לא ילדה, אבל אלו נשאת לאחר ילדה. ורבי נחמיה אמר לא לו ולא לאחר, ומה דכתיב: לא ילדה לו, לו ולה. (בראשית טז, א): ולה שפחה מצרית ושמה הגר, שפחת מלוג היתה והיה חיב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה. בעון קומי ריש לקיש מהו דתנא עבדי מלוג, אמר להון כמה דתימא מלוג מלוג.

אמר רבי שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, הדא הוא דכתיב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, הא אגריך. אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחרת, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, י): בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר

ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת (בראשית טז, ב), אמרה ידעת אנא מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה, הימוס היא צריכה, אלא הנה נא עצרני ה' מלדת. תני, כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס. כאלו מת, (בראשית ל, א): ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו', כאלו הוא הרוס, שנאמר (בראשית טז, ב): אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא את ההרוס. (בראשית טז, ב): וישמע אברם לקול שרי, רבי יוסי אמר לקול רוח הקדש, היך מה דאת אמר (שמואל א טו, א): ועתה שמע לקול דברי ה'

ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה (בראשית טז, ג), לקחתה בדברים, אמרה לה אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה. (בראשית טז, ג): מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, רבי אמי בשם ריש לקיש מנין תנינן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת, מהכא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הדא אמרת אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. (בראשית טז, ג): ותתן אתה לאברם אישה ולא לאחר לאשה, ולא לפילגש

ויבא אל הגר ותהר (בראשית טז, ד), רבי לוי בר חיתא אמר מביאה ראשונה נתעברה, אמר רבי אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב (בראשית יט, לו): ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה.

אמר רבי חנינא בן פזי הקוצין הללו אינן לא מתנכשין ולא נזרעים, מאיליהן הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו כמה צער וכמה יגיע עד שלא יעלו. ולמה נתעקרו האמהות, רבי לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר השירים ב, יד): יונתי בחגוי הסלע, יונתי בחגוי, למה עקרתי אתכם, בשביל (שיר השירים ב, יד): הראיני את מראיך השמיעני את קולך. רבי עזריה משום רבי יוחנן בר פפא כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוין. רבי הונא משם רבי חיא בר אבא כדי שיצאו רב השנים בלא שעבוד. רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חפתה, והיו מטרוניות באות לשאל בשלומה של שרה והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת עם דא אנא מסב ומתן, הלואי מסב ומתן עם מרה

ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך (בראשית טז, ה), רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון חומסני אתה בדברים, למה, שאתה שומע בקלוני ושותק. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר בעי דיני גבך. משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר, אמר ליה חד, תבע דיקיון דידי, אמר אפקוהו. אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תבוע דיקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דיקיון דידי, לך אפיק לי לא אפיק. כך אלו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך כן יהב לי, וכדו דאמרת (בראשית טו, ב): אנכי הולך ערירי, לך יהיב ולי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך, אמר ליה תשאל לי זרע, אמר ויהבון ליה, אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תשאל לנו זרע, כמה דיהיב לך כן הוה יהיב לי, הכא נמי אלו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך הוה יהיב לי, וכדו דאמרת (בראשית טו, ג): הן לי לא נתת זרע, לך יהיב לי לא יהיב. רבי נחמיה בשם רבי אבון אמר חמסה בפניו. ורבנן אמרי ארבע מדות נאמרו בנשים, גרגרניות, ציתניות, עצלניות, קנאניות. גרגרניות, מחוה (בראשית ג, ו): ותקח מפריו ותאכל. ציתניות (בראשית יח, י): ושרה שמעת. עצלניות (בראשית יח, ו): מהרי שלש סאים קמח סלת. קנאניות, דכתיב (בראשית ל, א): ותקנא רחל באחותה. רבי יהודה בר נחמיה אמר אף אסטטניות ודברניות. אסטטניות ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. ודברניות (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה. רבי לוי אמר אף גנביות, שנאמר (בראשית לא, יט): ותגנב רחל את התרפים. יוצאניות (בראשית לד, א): ותצא דינה. רבי תנחומא אמר בשם רבי חיא רבה ורבי ברכיה אמר בשם רבי חיא, כל מי שהרתיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה, ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (בראשית טז, ה): ישפט ה' ביני וביניך, נמנעו מחייה שלשים ושמונה שנה. כתיב (בראשית טז, ד): ויבא אל הגר ותהר, ומה תלמוד לומר (בראשית טז, יא): הנך הרה וילדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עברה.

אמר רבי יוחנן ביני ובינך, ובנך כתיב.

אמר רבי חנינא אלו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקדש דיי, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך

ויאמר אברם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך (בראשית טז, ו), אמר לה מה אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (דברים כא, יד): לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שצערנו אותה אנו משתעבדין בה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (שמות כא, ח): לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. (בראשית טז, ו): ותענה שרי ותברח מפניה, רבי אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה. רבי ברכיה אמר טפחתה בקורדקיסון על פניה. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ

וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' (בראשית טז, ז), באורחא דחלוצה. (בראשית טז, ח): ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש, תרין עביד לך פרוכי. כך אברם אמר: הנה שפחתך בידך, המלאך אמר: הגר שפחת שרי. ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת. (בראשית טז, ט): ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני וגו', (בראשית טז, י): ויאמר לה מלאך ה' הרבה וגו'. כמה מלאכים נזדוגו לה, רבי יוסי בר חנינא אמר חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה, מלאך. רבנן אמרי ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך.

אמר רבי חיא בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים יג, כב): מות נמות כי אלהים ראינו, והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ולא נתיראה מהם.

אמר רבי חיא צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים.

אמר רבי יצחק (משלי לא, כז): צופיה הליכות ביתה, בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם

ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו' (בראשית טז, יא), אמר רבי יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא עד שלא נוצרו, ואלו הן, יצחק ושלמה ויאשיהו. ביצחק כתיב (בראשית יז, יט): אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק. בשלמה מה הוא אומר (דברי הימים א כב, ט): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו שלמה יהיה שמו. ביאשיהו כתיב (מלכים א יג, ב): ויקרא אל המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ויש אומרים אף ישמעאל באמות, הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל

והוא יהיה פרא אדם (בראשית טז, יב), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים בישוב והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם, ודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות. (בראשית טז, יב): ידו בכל ויד כל בו, קרי ביה כלבו, הוא והכלב שוים, מה הכלב אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות.

אמר רבי אלעזר מתי ידו בכל ויד כל בו, לכשיבוא אותו שכתוב בו (דניאל ב, לח): ובכל די דירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כח): לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן. (בראשית טז, יב): על פני כל אחיו ישכן, הכא את אמר ישכן, והתם כתיב (בראשית כה, יח): נפל, אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קים ישכן, וכשמת אברהם נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכן. כיון שפשט ידו בבית המקדש, נפל. בעולם הזה ישכן, אבל לעתיד לבוא נפל

ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי (בראשית טז, יג), רבי יהודה בר סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר שמעון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בשם רבי בירי כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה. (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת. והכתיב: ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר נחמיה אמר על ידי מלאך. והכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר על ידי שם. אתה אל ראי, אמר רבי איבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין. כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי, אמרה לא דיי שנזקקתי לדבור, אלא למלכות, היך מה דאת אמר (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. ראיתי אחרי ראי, לא דיי שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא שאפלו גברתי שהיתה עמי לא ראתה.

דבר אחר, לא דיי שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי.

אמר רבי שמואל בר נחמן משל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני, עברה לפניו, והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך והשפחה ראתה.