# פרשה מו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-46/

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים (בראשית יז, א), (הושע ט, י): כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו', אמר רבי יודן התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת, ואחר כך שתים, ואחר כך שלשה עד שאורים אותה בסלים ובמגרפות, כך בתחלה (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואחר כך שנים, אברהם ויצחק, ואחר כך שלשה, עד אברהם יצחק ויעקב, ואחר כך (שמות א, ז): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, אמר רבי יודן מה התאנה הזו אין לה פסלת אלא עקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אין בך פסלת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג, א), זמן היה לו לאברהם אימתי שנתנה לו מילה, שנאמר (בראשית יז, כו): בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו. זמן היה להם לבניו שנמולו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר, שנאמר (יהושע ה, ה): כי מלים היו כל העם היצאים וגו', וימול בן ארבעים ושמנה שנה כשהכיר את בוראו, אלא שלא לנעל דלת בפני הגרים. ואם תאמר היה לו למול בן שמנים וחמשה שנה, בשעה שנדבר עמו בין הבתרים. אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל.

אמר ריש לקיש קנמון אני מעמיד בעולם, מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פרות, כך משנצרר דמו, משבטל יצרו, משבטלה תאותו, משנקשר דמו, אמר אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, דיך אני ואתה בעולם, ואם אין את מקבל עליך למול דיי לעולמי עד כאן ודיה לערלה עד כאן, ודיה למילה שתהא עגומה עד כאן, אמר עד שלא מלתי היו באים ומזדוגים לי, תאמר משמלתי הן באין ומזדוגים לי, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם דיך שאני אלהיך, דיך שאני פטרונך. ולא לך לעצמך אלא די לעולמי שאני אלוהו. דיו לעולמי שאני פטרונו. רבי נתן ורבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים די לארץ די, שאלולי שאמרתי להם די עד עכשיו היו נמתחים והולכים. תני משום רבי אלעזר בן יעקב אני הוא שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי, תרגום עקילס אכסיוס ואנקוס

אמר רבי לוי למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה, אמרה תאמר שנמצא בי פסלת. אמר לה המלך אין בך פסלת אלא צפרן של אצבע קטנה שלך גדולה קמעה, העבירי אותו ובטל המום. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אין בך פסלת אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום. (בראשית יז, א ב): התהלך לפני והיה תמים, ואתנה בריתי ביני ובינך וגו', אמר רב הונא בשם בר קפרא ישב אברהם ודן גזרה שוה, נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלה שנאמרה באילן מקום שהוא עושה פרות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פרות. אמר ליה רבי חנינא בר פזי וכי נתנו גזרות שוות לאברהם, אתמהא, אלא רמז רמזה לו, (בראשית יז, ג): ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד. ואתנה בריתי ביני ובינך, במקום שהוא פרה ורבה

רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, שנאמר (תהלים קי, ד): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו', ונאמר להלן (בראשית יז, יא): ונמלתם את בשר ערלתכם, מהיכן ימול, אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו ערלת הגוף. רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן, נאמרה ערלה באזן (ירמיה ו, י): הנה ערלה אזנם, ונאמרה ערלה בפה (שמות ו, ל): הן אני ערל שפתים, ונאמר ערלה בלב (ירמיה ט, כה): וכל בית ישראל ערלי לב, ונאמר ערלה בגוף (בראשית יז, יד): וערל זכר, ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים, אם ימול מן האזן אינו תמים, מן הפה אינו תמים, מן הלב אינו תמים, ומהיכן ימול ויהיה תמים, הוי אומר זו ערלת הגוף. מקרא אמר (בראשית יז, יב): ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם, אם ימול מן האזן אינו שומע, מן הפה אינו מדבר, מן הלב אינו חושב, מהיכן ימול ויהיה יכול לחשב, זו ערלת הגוף.

אמר רבי תנחומא מסתברא הדא מקרא וערל זכר, וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה משם מוהלים אותו

ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר (בראשית יז, ג), רבי פינחס בשם רבי לוי, שתי פעמים כתיב באברהם נפילה על פניו, כנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן

ואני הנה בריתי אתך (בראשית יז, ד), רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי הוין יתבין ומקשין מנין נוטריקון מן התורה, שנאמר (בראשית יז, ד): והיית לאב המון גוים, לאב הם דהוה חסר רי"ש

ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית יז, ה), בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה. רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה, ולא יקרא עוד שמך אברם, בלא תעשה, והיה שמך אברהם, בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, שנאמר (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, דלמא שניה היא שעד שהוא אברם בחרת בו, דכותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה, אלא שנצטווה עליה. דכותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא (בראשית לה, י): כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל עקר ויעקב טפלה. רבי זבדא בשם רבי אחא מכל מקום שמך יעקב כי אם ישראל, יעקב עקר וישראל מוסיף עליו

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך (בראשית יז, ח), רבי יודן אמר חמש, אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי ואם לאו אינם מקבלים. אם מקימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסין לארץ ואם לאו אינם נכנסים. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבון בן רבי יוסי כתיב (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע, דבר אמר להם יהושע ומלן, אמר להם מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' על מנת (בראשית יז, ט): ואתה את בריתי תשמר. ואתה את בריתי תשמר, רבי הונא ורבי יוחנן, רבי הונא אמר ואתה, מכאן למוהל שיהא מהול. ורבי יוחנן אמר (בראשית יז, יג): המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול. תניא ישראל ערל אינו מוהל קל וחמר עובד כוכבים ערל

ונמלתם את בשר ערלתכם (בראשית יז, יא), כנומי היא תלויה בגוף, ומעשה במנבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, הפך זה פניו לכתל והתחיל בוכה וזה הפך פניו לכתל והתחיל בוכה, הלכו שניהם ונמולו, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, אמר אחד לחברו אי לך אחי, אמר ליה את אי לך, לי לא אוי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן הלכה ואמרה לאביהן בניך עלתה נומא בבשרן, וגזר הרופא שימולו, אמר לה ימולו. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא אמר רבי פינחס בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון וירד מלאך והצילו

ובן שמנת ימים ימול לכם (בראשית יז, יב), תניא הלוקח עבר שפחתו של עובד כוכבים, רבי יוחנן אמר ימול לשמונה, ותני רבי חמא בר יוסי ימול לשמונה, ותני שמואל כן מה דאמר שמואל (ויקרא יב, ו): לבן או לבת, מכל מקום

המול ימול (בראשית יז, יג), מילה ופריעה. מילה וציצין. המול ימול, מיכן למוהל שיהא מהול. המול ימול, להביא את שנולד מהול. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה, ועל מה נחלקו, על גר שנתגיר מהול, שבית שמאי אומרים שהוא צריך להטיף ממנו דם, ובית הלל אומרים אינו צריך. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר בית שמאי ובית הלל לא נחלקו על זה ועל זה שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, ועל מה נחלקו, על מי שנולד מהול וכשחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא אמר הלכה כדברי התלמיד

וערל זכר (בראשית יז, יד), רבי חגי אמר וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה מוהלים אותו. (בראשית יז, יד): את בריתי הפר, זה המשוך. תני המשוך אינו צריך למול, רבי יהודה אמר לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה. אמרו לפני רבי יהודה והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא לכלהון בנין חוזרין ומולין, הדא הוא דכתיב: המול ימול אפלו ארבעה וחמשה פעמים. את בריתי הפר, זה המשוך.