# פרשה מז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-47/

ויאמר אלהים שרי אשתך וגו' (בראשית יז, טו), כתיב (משלי יב, ד): אשת חיל עטרת בעלה, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרי מרתא לבעלה. בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, אמר רבי יהושע בן קרחה, יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.

אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו רבונו של עולם בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, אמר לו הקדוש ברוך הוא לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

אמר רבי מנא לשעבר היתה שרי לעצמה, עכשיו תהא היא שרה לכל באי העולם

וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן (בראשית יז, טז), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר וברכתי אתה לתן לה בן, וברכתיה לברכת החלב. אמר לו רבי נחמיה וכי כבר נתבשרה בחלב והלוא עדין לא נתעברה, אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא נותן אני יראתה על כל עובדי כוכבים, דלא יהון מונין לה וצווחין דא עקרתא. רבי יודן בשם ריש לקיש עקר מיטרין לא הוה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מיטרין. (בראשית יז, טז): מלכי עמים ממנה יהיו, אמר רבי חמא ברבי חנינא מיכן דרש אברהם והחזיר את קטורה

ויפל אברהם על פניו ויצחק (בראשית יז, יז), שתי פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן. במדבר בא יהושע ומלן. (בראשית יז, יז): ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו', רבי יודן ורבי עזריה, רבי יודן אמר הלבן מאה שנה יולד, למה ששרה הבת תשעים שנה תלד, האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. רבי עזריה אמר אף לזאת לא נצרך שהרי שרה בת תשעים שנה לא הזקינה. אי זו היא זקנה כל שקורין אותה אמא פלנית ואינה מקפדת

לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית יז, יח), רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון אמר משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה, אמר לו המלך אני מבקש לכפל אנונה שלך, אמר לו לא תמלא רוחי קריר הלואי קדמייתא לא תמנע, כך לו ישמעאל יחיה לפניך. ויאמר אלהים אבל שרה אשתך

ולישמעאל שמעתיך (בראשית יז, כ), רבי יוחנן בשם רבי יהושע בר חנינא בן הגבירה למד מבן האמה. (בראשית יז, כ): הנה ברכתי אתו, זה יצחק. (בראשית יז, כ): והפריתי אתו, זה יצחק. (בראשית יז, כ): והרביתי אתו, זה יצחק. ולישמעאל כבר שמעתי אותו על ידי מלאך. רבי אבא בר כהנא בשם רבי בירי, כאן בן האמה למד מבן הגבירה, הנה ברכתי אתו, זה ישמעאל. והפריתי אתו, זה ישמעאל. והרביתי אתו, זה ישמעאל, קל וחמר (בראשית יז, כא): ואת בריתי אקים את יצחק.

אמר רבי יצחק כתיב (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אלו בני גבירה. וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותן נשיאים, היך מה דאת אמר (משלי כה, יד): נשיאים ורוח וגשם אין, אבל אלו מטות, כמא דאת אמר (חבקוק ג, ט): שבעות מטות אמר סלה. ואת בריתי אקים את יצחק, רבי הונא בשם רבי אידי אותה השנה מעברת היתה

ויכל לדבר אתו (בראשית יז, כב), תני הנפטר מחברו בין גדול בין קטן צריך לטל ממנו רשות, ממי את למד, מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקדוש ברוך הוא באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר עם הקדוש ברוך הוא כל צרכו, אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר, אמר לו הפטר בשלום, הדא הוא דכתיב (בראשית יז, כב): ויעל אלהים מעל אברהם.

אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר: ויעל אלהים מעל אברהם, (בראשית לה, יג): ויעל מעליו אלהים, (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו

ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו (בראשית יז, כג), אמר רבי איבו בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו, העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאשים, אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עברות ולידי מעשים רעים אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם

ואברהם בן תשעים ותשע וגו' (בראשית יז, כד), הכא את אמר בשר ערלתו, ולהלן כתיב: את בשר ערלתו, אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה כתיב: בשר ערלתו, ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה, כתיב: את בשר ערלתו

בעצם היום הזה נמול אברהם (בראשית יז, כו), אמר רבי ברכיה (ישעיה מח, טז): לא מראש בסתר דברתי, [אלא] אמר הקדוש ברוך הוא אלו מל אברהם בלילה היו כל בני דורו אומרים בכך וכך אלו היינו רואים אותו לא היינו מניחים אותו למול, אלא בעצם היום הזה, דרגש ליה ימלל. נמול אברהם, אמר רבי אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

אמר רבי לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול.

אמר רבי ברכיה בההיא עתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי, אמר ליה שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפל הקדוש ברוך הוא שכרו

וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף (בראשית יז, כז), תניא הולכים ליריד של עובדי כוכבים בחלו של מועד לקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו, אלא אפלו ערלים, מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה. רבי יהושע בן לוי בעי קומי דריש לקיש אמר ליה מהו לקח עבדים מן עובדי כוכבים, אמר ליה אימתי את שואלני, ביום טוב, תנא אפלו בשבת, וכן הקונה חצר בארץ ישראל, אמר לו הרי למחר בכך וכך, משום דחביבה ארץ ישראל יש לו רשות לומר כך. תני חזקיה (דברים כ, כ): עד רדתה, אפלו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. שלשה ירידים הם: יריד עזה: יריד עכו: יריד בטנן, ואין לך מחור מכלם אלא יריד בטנן. אמר אברהם, עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינן באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלת היו בני אדם באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא.