# פרשה מח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-48/

וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל (בראשית יח, א), כתיב (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני. ותתן לי מגן ישעך, זה אברהם. וימינך תסעדני, בכבשן האש, ברעבון ובמלכים. וענותך תרבני, מה ענוה הרבה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, הדא הוא דכתיב וירא אליו ה'

ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה (איוב יט, כו), אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ה': ג רבי איסי פתח (איוב לא, יג יד): אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי, ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו, אתתיה דרבי יוסי הוה מכתשא עם אמתיה, אכחשה קדמא. אמרה לו מפני מה אתה מכחישני לפני שפחתי, אמר לה לא כך אמר איוב: אם אמאס משפט עבדי.

דבר אחר, אם אמאס משפט, זה אברהם, (בראשית יז, כג): ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו', אמר אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב

רבי יצחק פתח (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי וגו', אמר רבי יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה' באלני ממרא

רבי לוי פתח (ויקרא ט, ד): ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה', אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה' באלני ממרא

כתיב (ישעיה לג, יד): פחדו בציון חטאים, אמר רבי ירמיה בן אלעזר משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר, היה זה לוקה וזה מרתת, אמר רבי יונתן כל חנפה שנאמר במקרא, במינות הכתוב מדבר, ובנין אב שבכלן פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון לארכיליסטוס שמרד במלך, אמר המלך כל מי שהוא תופשו אני נותן לו פרוקופי, עמד אחד ותפשו, אמר המלך שמרו שניהם עד הבקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד, זה מתפחד לומר איזה פרוקופי המלך נותן לי, וזה מתפחד ואומר איזה דין המלך דן אותי. כך לעתיד לבוא ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים, ישראל מתפחדים (הושע ג, ה): ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. ועובדי כוכבים מתפחדים פחדו בציון חטאים.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון למה הוא קורא אותן (ישעיה לג, יג): מוקדי עולם, שאלו נתן להם רשות היו מוקדים כל העולם כלו על יושביו לשעה קלה. (ישעיה לג, טו): הלך צדקות, זה אברהם, (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. (ישעיה לג, טו): ודבר מישרים, (שיר השירים א, ד): מישרים אהבוך. (ישעיה לג, טו): מאס בבצע מעשקות, שנאמר (בראשית יד, כג): אם מחוט ועד שרוך נעל. (ישעיה לג, טו): נער כפיו מתמך בשחד, (בראשית יד, כב): הרמתי ידי אל ה' אל עליון. (ישעיה לג, טז): הוא מרומים ישכן, רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, הדא דהוא אמר ליה (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה, אינו שיך לומר הבט אלא מלמעלה למטה. (ישעיה לג, טז): מצדות סלעים משגבו, אלו ענני כבוד, (ישעיה לג, טז): לחמו נתן מימיו נאמנים, (בראשית יח, ד): יקח נא מעט מים. (ישעיה לג, יז): מלך ביפיו תחזינה עיניך, וירא אליו ה' באלני ממרא

והוא ישב פתח האהל כחם היום (בראשית יח, א), רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב, בקש לעמד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן, כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל.

אמר רבי חגי בשם רבי יצחק עומד אין כתיב כאן אלא נצב, אטימוס, כמה דתימא (שמות לג, כא): ונצבת על הצור. כתיב (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, רבי שמואל בר חיא ורבי יודן בשם רבי חנינא, על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם, מה טעם (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל

פתח האהל (בראשית יח, א), פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים, פתח טוב פתחת לגרים, שאלולי את לא בראתי שמים וארץ, שנאמר (ישעיה מ, כב): וימתחם כאהל לשבת, שאלולי את לא בראתי גלגל חמה, שנאמר (תהלים יט, ה): לשמש שם אהל בהם, שאלולי את לא בראתי את הירח, שנאמר (איוב כה, ה): הן עד ירח ולא יאהיל.

אמר רבי לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי, מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם, הדא הוא דכתיב (תהלים נה, כא): שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו. כחם היום, לכשיבוא אותו היום שכתוב בו (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור. כחם היום, תני רבי ישמעאל כחם היום הרי שש שעות אמורות, הא מה אני מקים (שמות טז, כא): וחם השמש ונמס, בארבע שעות. אתה אומר ארבע שעות או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר כחם היום הרי שש שעות אמורות. או חילוף, כחם היום בארבע שעות, וחם השמש ונמס בששה שעות. אמרת היך אתה יכול לקים כחם היום בארבע שעות והלוא בארבע שעות אין חם אלא במקום שהחמה זורחת שם, בארבע שעות טלא קריר ושמשא שריב, בשש שעות טלא ושמשא שריבין כחדא, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, כחם היום בששה שעות, וחם השמש ונמס בארבע שעות, שבמקום שהחמה זורחת בלבד שם נמס.

אמר רבי תנחומא בשעה שאין לבריות צל תחתיו.

אמר רבי ינאי, נקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כלו על יושביו לשעה קלה, אמר הקדוש ברוך הוא צדיקים בצער והעולם ברוח, הדא אמרת שהחמום יפה למכה

אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים, עכשו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, ב): וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא בשכינה, וירא במלאכים.

אמר רבי חנינא שמות חדשים עלו מבבל. ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל.

אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי, ואחד נדמה לו בדמות נוטי, ואחד בדמות ערבי, אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו, אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו, ידע שהן בני אדם מהוגנין.

אמר רבי אבהו אהל פלן של אבינו אברהם מפלש היה, רבי יודן אמר כהדין דרומילוס, אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן, אני יודע שהן באים אצלי, כיון שראה אותן שהפליגו, מיד וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן (בראשית יח, ג), תני רבי חיא לגדול שבהן אמר זה מיכאל. (בראשית יח, ד): יקח נא מעט מים, רבי אלעזר בשם רבי סימאי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, הרי במדבר. בארץ כנען מנין, (דברים ח, ז): ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. לעתיד לבוא מנין, תלמוד לומר (זכריה יד, ח): ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך, שאני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר מנין, שנאמר (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים. בישוב מנין, שנאמר (ישעיה א, טז): רחצו הזכו. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (ישעיה ד, ד): אם רחץ ה' את צאת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך במדבר וכו', שנאמר (תהלים קה, לט): פרש ענן למסך, הרי במדבר. בארץ מנין (ויקרא כג, מב): בסכת תשבו שבעת ימים. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (ישעיה ד, ו): וסכה תהיה לצל יומם מחרב, אתה אמרת ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך וכו', (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הרי במדבר. בארץ מנין, שנאמר (דברים ח, ח): ארץ חטה ושערה. לעתיד לבוא מנין (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. כך כתיב (בראשית יח, ז): ואל הבקר רץ אברהם, חייך שאני פורע לבניך וכו' (במדבר יא, לא): ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים, הרי במדבר. בארץ מנין (במדבר לב, א): ומקנה רב היה לבני ראובן. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש וגו'. כך כתיב (בראשית יח, ח): והוא עמד עליהם, חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך, הרי במדבר. בארץ מנין, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו (בראשית יח, ה), אמר רבי יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פתא מזוניתא דלבא. בתורה מנין, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט, ה): סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד, טו): ולחם לבב אנוש יסעד.

אמר רב אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם, הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים, הוא דעתיה דרבי חיא, דאמר רבי חיא (תהלים מח, יד): שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן, אלא לבכם, הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבוא. כי על כן עברתם על עבדכם, אמר רבי יהושע מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו הייתם מזמנים לבוא אצלי, כי על כן עברתם, היך מה דאת אמר (שמות י, י): יהי כן ה' עמכם. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה, אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה, כן תעשה לעצמך, כאשר דברת, יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך

וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי (בראשית יח, ו), רבי אביתר אמר תשע סאין אפתה, שלש לעגות, שלש לחביץ, ושלש למיני מילוטמיה. ורבנן אמרין שלש, אחד לעגות, ואחד לחביץ, ואחד למילוטמיה. (בראשית יח, ו): לושי ועשי עגות, הדא אמרת פרוס הפסח הוה. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא היא מדבר סין היא מדבר אלוש, מאיזו זכות זכו ישראל שנתן להם מן במדבר, בזכות של אברהם שאמר: לושי ועשי עגות

ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי לוי רץ לקדם אותה אמה שכתוב בה (הושע י, יא): ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש. ויקח בן בקר, יכול גדול, תלמוד לומר רך, אי רך יכול חסר, תלמוד לומר וטוב. ויתן אל הנער, זה ישמעאל, בשביל לזרזו במצוות

ויקח חמאה וחלב (בראשית יח, ח), אמר רבי חנינא המעלה אחד מששים בחלב, והבינוני אחד מארבעים, והקבר אחד מעשרים. רבי יונה אמר המעלה אחד ממאה, בינוני אחד מששים, והקבר אחד מעשרים. ופת היכן היא, אפרים מקשאה תלמידו דרבי מאיר משום רבי מאיר אמר פירסה נדה ונטמאת העסה. רבנן אמרי אפלו פת הביא לפניהם, מה אם דברים שלא אמר הביא לפניהם, דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. (בראשית יח, ח): והוא עמד עליהם, הכא את אמר והוא עמד עליהם, ולהלן אמר (בראשית יח, ב): נצבים עליו, אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו, כיון שיצא ידיהם והוא עמד עליהם, אימתו מטלת עליהם, מיכאל מרתת, גבריאל מרתת. רבי תנחומא משום רבי אלעזר ורבי אבון בשם רבי מאיר, מתלא אמר, עלת לקרתא הלך בנימוסה, למעלה שאין אכילה ושתיה, עלה משה למרום ולא אכל, שנאמר (דברים ט, ט): ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אבל למטה שיש אכילה ושתיה, והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו, וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק

ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו' (בראשית יח, ט), אל"ף יו"ד וי"ו נקוד, למ"ד אינו נקוד, אמר רבי שמעון בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקדה אתה דורש את הכתב, נקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה, כאן שהנקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה, איו אברהם.

אמר רבי עזריה כשם שאמרו איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם. (בראשית יח, ט): ויאמר הנה באהל, הדא הוא דכתיב (שופטים ה, כד): תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים, שנאמר (במדבר יא, י): איש לפתח אהלו, ולמה תברך מהם, הן ילדו וקימו את העולם, ומה היה מועיל להם שאלמלא היא כבר היו אבודין. רבי שמואל בר נחמן אמר מן האמהות, הן ילדו וכו' שאלולי היא כבר היו אבודין

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה וגו' והוא אחריו (בראשית יח, י), זה ישמעאל, והוא אחריו, מפני היחוד, והוא אחריו, זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו. (בראשית יח, יא): ואברהם ושרה זקנים, אמר רבי יוחנן כבר כתיב: ואברהם ושרה זקנים, מה תלמוד לומר: ואברהם זקן, אלא שהחזירו הקדוש ברוך הוא לימי נערותיו, צריך לכתב פעם שניה ואברהם זקן. רבי אמי אמר כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן בזקנה שאין בה לחלוחית. (בראשית יח, יא): חדל להיות לשרה ארח כנשים, היך מה דאת אמר (דברים כג, כג): וכי תחדל לנדר, פסק, היך מה דאת אמר (במדבר ט, יג): וחדל לעשות הפסח

ותצחק שרה בקרבה לאמר (בראשית יח, יב), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, ותצחק שרה בקרוביה לאמר. ואדני זקן, אמרה, האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, תכשיטים, היך מה דאת אמר (יחזקאל טז, יא): ואעדך עדי. האשה הזו כל זמן שהיא ילדה, יש לה וסתות, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, עדונים. האשה הזו כל זמן שהיא ילדה, יש לה עדויין, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, זמני. אלא, ואדני זקן, רב יהודה אמר טוחן ולא פולט.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם, ואני זקנתי מלעשות נסים

ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר (בראשית יח, יג), בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן, לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן, אלא ואני זקנתי

היפלא מה' דבר וגו' (בראשית יח, יד), רבי יודן ברבי סימון אמר משל לאחד שהיה בידו שתי קפליות, הוליכן אצל נפח אמר לו יכול אתה לתקנם לי, אמר לו לבראתן כבתחלה אני יכול, לתקנם לך איני יכול. כן הכא [להחזירם] לבראתן כבתחלה אני יכול, להחזירם לימי נערותן איני יכול

ותכחש שרה לאמר לא וגו' (בראשית יח, טו), רבי יהודה ברבי סימון אמר מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי אידי אמר כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת. רבי אליעזר אומר והכתיב (בראשית טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בשם רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך. והכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר על ידי שם בן נח. (בראשית יח, טז): ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם, מתלא אמר, אכלית, אשקית, לוית, כך ואברהם הלך עמם לשלחם.