# פרשה מט

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-49/

וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית יח, יז), רבי יצחק פתח (משלי י, ז): זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו, עובר בעשה, מה טעמיה ושם רשעים ירקב.

אמר רבי שמואל בר נחמן, שמותן של רשעים דומים לכלי קוריס, מה כלי קוריס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים, הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב, אלא אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, שמעון. רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ורבי יונתן, כשהיה מגיע לפסוק הזה (אסתר ב, ו): אשר הגלה מירושלים עם הגלה וגו', הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמר כן בירמיה, אלא שכל נבוכדנצר שכתוב בירמיה חי הוי, ברם הכא מת הוי. רב כי הוה מטי להמן בפורים, אמר ארור המן וארורים בניו, לקיים מה שנאמר: ושם רשעים ירקב.

אמר רבי פינחס חרבונה זכור לטוב.

אמר רבי שמואל בר נחמן מצינו שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר (תהלים קטו, יב): ה' זכרנו יברך. רב הונא בשם רב אחא אמר אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, לא היה צריך קרא למימר אלא ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו, ואברהם היו יהיה לגוי גדול

כתיב (תהלים כה, יד): סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, איזהו סוד ה' זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר (בראשית יז, ב): ואתנה בריתי ביני ובינך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תמול תטל סוד ה', מה סוד ה', ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך, מעמיד אני מהם שבעים זקנים, שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומעמיד אני מהן משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א, ה): הואיל משה באר וגו', בזכות מי בזכות המילה, שנאמר: סוד ה' ליראיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם דיו לעבד שיהא כרבו, אמר לפניו ומי ימול אותי, אמר אתה בעצמך, מיד נטל אברהם סכין והיה אוחז בערלתו ובא לחתך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז ח): אתה ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו', וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא וכרות עמו, מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא אוחז בו.

דבר אחר, סוד ה' ליראיו, בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואחר כך לישרים, (משלי ג, לב): ולישרים סודו, ואחר כך לנביאים (עמוס ג, ז): כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם זה ירא אלהים, שנאמר (בראשית כב, יב): עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. אברהם זה ישר מן הישרים, שנאמר (שיר השירים א, ד): מישרים אהבוך. אברהם זה נביא, שנאמר (בראשית כ, ז): ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ואיני מגלה לו, אמר רבי יהושע בן לוי משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו לאחר זמן בקש המלך לקץ מתוכה חמשה אילני סרק, אמר המלך אלו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב ומה בכך ונמלך בו. כך אמר הקדוש ברוך הוא כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ, וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואלו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי ומה בכך ונמלך בו.

אמר רבי יהודה ברבי סימון למלך שהיו לו שלשה אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים, ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה חביב לו יותר מדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך, אדם הראשון (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם. נח (בראשית ז, טז): ויסגר ה' בעדו. אברהם שהיה חביב עליו יותר מדאי, אמר מה אני עושה דבר חוץ מדעתו.

אמר רבי שמואל בר נחמן, משל למלך שהיה לו סנקתדריס אחד ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו.

אמר רבי יודן אמר הקדוש ברוך הוא הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו. ורבנן אמרי כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (בראשית יז, ה): כי אב המון גוים נתתיך, דנים את הבן חוץ מן האב. מתן תורה, גליתי לו. גיהנם, גליתי לו. דינה של סדום למחר, ואיני מגלה לו. רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר אפלו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. רבי פינחס בשם רבי שמואל אמר אפלו שם חדש שהקדוש ברוך הוא עתיד לקרוא לירושלים, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', היה אברהם יודע. רבי ברכיה ורבי חיא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה, אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמיה (איוב לז, ב): שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה, אפלו אותן הלכות היה אברהם יודע

ואברהם היו יהיה (בראשית יח, יח), רבי תנחום בשם רבי ברכיה, בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם. רבי יודן ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי מיתי לה מהכא, ואברהם היו יהיה, יו"ד עשר, וה' חמש, ויו"ד עשר, וה' חמש

כי ידעתיו למען אשר יצוה (בראשית יח, יט), רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא. ורבנן אמרי זו בקור חולים. רבי עזריה בשם רבי יהודה מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו. אמרו לו מה נאמר, אמר להם אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך, הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה אמר ליה הב מה דעלך. ואמר מה אית לך עלי, הוה אמר ליה, חד קסיט דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עגול דרפתא בעשרה פולרין. מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאי יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עגולא במדברא. מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה, הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. (בראשית יח, יט): למען הביא ה' על אברהם וגו', תני רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאלו לא מת, שנאמר: למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר, אלא את אשר דבר ה' עליו

ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה (בראשית יח, כ), רבי חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה משם רבי יוחנן שמענו בדור המבול שנדונו במים, והסדומים שנדונו באש, מנין לתן את האמור בזה בזה, תלמוד לומר רבה, רבה לגזרה שוה

ארדה נא (בראשית יח, כא), תני רבי שמעון בן יוחאי, זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כליה הן חיבין, ואם לא אדעה, אודיע בהן מדת הדין בעולם.

אמר רבי לוי אפלו אני מבקש לשתק, דינה של ריבה אינו מניח אותי לשתק. מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאת מים, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות, אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות, מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו, וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה, אמר הקדוש ברוך הוא אפלו אני מבקש לשתק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתק, הדא הוא דכתיב: הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה, ואיזו זו דינה של נערה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר עקר שלותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה, ולא עשו, הדא הוא דכתיב (איוב ט, ה): המעתיק הרים ולא ידעו, ובסוף (איוב ט, ה): אשר הפכם באפו

ויפנו משם האנשים (בראשית יח, כב), הדא אמרת אין ערף למלאכים. (בראשית יח, כב): וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני ה', אמר רבי סימון תקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם

ויגש אברהם ויאמר וגו' (בראשית יח, כג), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר הגשה למלחמה (דברי הימים א יט, יד): ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה. רבי נחמיה אמר הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר (יהושע יד, ו): ויגשו בני יהודה אל יהושע. רבנן אמרי הגשה לתפלה, היך מה דאת אמר (מלכים א יח, לו): ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו', רבי אלעזר פשט לה אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא. רבי פינחס ורבי לוי ורבי יוחנן, זה שהוא עובר לפני התבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא קרב, בוא ועשה קרבן של צבור, אלא בוא וקרב להתפלל.

אמר רבי תנחומא למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה, כנגד חמש עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים (תהלים כט, א): עד (תהלים כט, י): ה' למבול ישב, שהוא מכלה את הפרעניות מלבוא לעולם. רב הונא בשם רב אחא, (בראשית יח, כג): האף תספה, אתה גודר את האף והאף לא יגדרך.

אמר רבי יהושע בר נחמיה, אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דיך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים. רבי ורבי יונתן, רבי אומר בשר ודם חמה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את החמה, שנאמר (נחום א, ב): נקם ה' ובעל חמה. רבי יונתן אמר בשר ודם קנאה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה, שנאמר (נחום א, ב): אל קנוא ונקם ה': רבי שמלאי שאל לרבי יונתן מאי דכתיב (משלי יג, כג): ויש נספה בלא משפט, אמר לו בלא משפט מקומו, מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריה ובני צפורי, כשהיה גובה בטבריא, ראה אחד מצפורי, עמד ותפשו, אמר לו מצפורי אני, אמר לו יש בידי כתבים מצפורי לגבותה, ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רוחה לצפורי, ונמצא נספה בלא משפט מקומו. רבי לוי אמר לדבה שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאת לשכל בחיה ושכלה בבניה. רבי סימון אמר למגל כוסחת כובין ולא שלם לה, שושנה ולא שלם לה

חללה לך (בראשית יח, כה), אמר רבי יודן חללה הוא לך בריה הוא לך.

אמר רבי אחא חללה חללה שתי פעמים, חלול שם שמים יש בדבר.

אמר רבי אבא מעשת דבר אין כתיב כאן, אלא מעשת כדבר, לא היא ולא דכותה, ולא דפחותה מנה.

אמר רבי לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב, אברהם אמר חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. איוב אמר (איוב ט, כב): אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה. אברהם אמר בשולה, איוב אמר פגה, אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. רבי חיא בר אבא אמר ערבובי שאלות יש כאן, אברהם אמר: חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והקדוש ברוך הוא אומר: והיה כצדיק כרשע, יתלה לרשעים בשביל צדיקים, הלואי צדיקים דהא אינם אלא צדיקים נבלי, דאמר רבי יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (יהושע ט, יא): ויאמרו אלינו זקינינו וכל ישבי ארצנו, זקננו כתיב, זקני אשמה, הינו סבא דבהתא.

אמר רבי יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים.

אמר רבי יהודה ברבי סימון לא את הוא צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים.

אמר רבי יהודה ברבי סימון כך אמר ליה אברהם, מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס, מאפרכוס לאסטרליטוס, ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון, לא תעשה משפט.

אמר רבי יהודה ברבי סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים, רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חברו מעכב על ידו, ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט.

אמר רב אדא נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה, מבול של מים אין אתה מביא, מבול של אש את מביא, אם כן לא יצאת ידי שבועה.

אמר רבי לוי (בראשית יח, כה): השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש לית עולם, את תפיס חבלא בתרין ראשין, בעי עלמא ובעי דינא, אם לית את מותר צבחר, לית עלמא יכיל קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק את בריותי, ותשנא רשע, מאנת לחייבן, (תהלים מה, ח): על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך

ויאמר ה' אם אמצא בסדם (בראשית יח, כו), רבי יודן ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמרו (איוב לד, לא): כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל, היינו דכתיב (בראשית יח, כו): ונשאתי לכל המקום בעבורם. לא אחבל, איני ממשכנם, היך מה דכתיב (שמות כב, כה): אם חבל תחבל, והן חובלים עלי דברים ואומרים אינו דן כשורה. (איוב לד, לב): בלעדי אחזה, בר מני זיל פשפש דינא, ואם טעיתי (איוב לד, לב): אתה הרני, ואם און פעלתי עם הראשונים, לא אסיף עם האחרונים. (איוב מא, ד): לו אחריש בדיו, לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך, לאברהם שהוא אומר: חללה לך מעשת כדבר הזה, ולמשה שהוא אומר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך, וליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז): למה העברת העביר את העם, ולדוד שהוא אומר (תהלים י, א): למה ה' תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה (איוב מא, ד): ודבר גבורות וחין ערכו, חן נתן בעריכות שפתים, בשעה שבקש רחמים על הסדומיים

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי (בראשית יח, כז), אמר אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר, ואי שרפני נמרוד לא הייתי אפר. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אתה אמרת (בראשית יח, כז): ואנכי עפר ואפר, חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם, שנאמר (במדבר יט, יז): ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת (במדבר יט, ט): ואסף איש טהור את אפר הפרה. תנינן סדר תעניות כיצד, מוציאין את התבה ברחוב העיר וכו' ונותנין אפר מקלה על גבי התבה. רבי יודן בר מנשה ורבי שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם, וחד אמר זכותו של יצחק, מאן דאמר זכותו של אברהם, אנכי עפר ואפר, מאן דאמר זכותו של יצחק, אפר בלבד. מלתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי דהוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למתן קטמא ברישיה, יסב איהו קטמא ויהיב ברישיה. מלתיה דרבי יהודה בן פזי אמר הוא עפר והוא אפר

אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה (בראשית יח, כח), אמר רבי חיא בר אבא בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חזר בך למפרע.

אמר רבי לוי לחלף סרדה מלאה מים, כל זמן שהיא מלאה מים הסניגור מלמד, פעמים שהדין מבקש שילמד סניגוריא הוא אומר הוסיפו בתוכה מים

ויאמר אל נא יחר לה' אולי ימצאון שם עשרה (בראשית יח, לב), ולמה עשרה, כדי כניסה לכלם.

דבר אחר למה עשרה, כבר נשתיר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותן.

דבר אחר למה עשרה, שהיה סבור שיש שם עשרה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבעה חתניו. רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כאן עשרה, ובירושלים אפלו אחד, הדא הוא דכתיב (ירמיה ה, א): שוטטו בחוצות ירושלים, וכאן הוא אומר (קהלת ז, כז): אחת לאחת למצא חשבון, אמר רבי יצחק עד כמה הוא מצוי חשבון לעיר אחת, עד אחד, אם נמצא אחד בכל העיר תולין לה בזכותו

וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (בראשית יח, לג), הדין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין, נשתתק הסניגור עמד לו הדין, כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, הסניגור הזה כל זמן שהדין מסביר לו פנים הוא מלמד, עמד לו הדין נשתתק הסניגור, כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, וכתיב (בראשית יח, לג): ואברהם שב למקמו. הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד והדין מסביר לו פנים ממתין, עמד לו הדין נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו, כך וילך ה', וכתיב (בראשית יט, א): ויבאו שני המלאכים סדמה בערב.