# פרשה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-5/

ויאמר אלהים יקוו המים, כתיב (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון מן קול וגו', רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר, יעשה מדה למים, והיך מה דאת אמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין, אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא. הושיב בה המלך דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזר פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת בריתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים (תהלים צג, ד): אדיר במרום ה'. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דבור, והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם, על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא, יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה

אל מקום אחד, רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן בן רבי שמעון אומר, כל העולם כלו מים במים, ואתה אומר אל מקום אחד, אתמהא. משל לעשר נודות נפוחות מנחות בטרקלין, נצרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד. כך דרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסלקן בים אוקינוס, הדא הוא דכתיב (איוב יב, טו): הן יעצר במים ויבשו וגו' (איוב ט, ח): ודורך על במתי ים

אמר רבי לוי, המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלוסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ג): נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו'. רבי לוי אמר דרך הים דרך הים. רבי אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא, גלגלא פלניתא. רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא. רבי יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים. רבי אלעזר אמר קלטן הים, היך מה דאת אמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים, עד קלוטין דימא. רבנן אמרי דוכים קבלונו, מדכנים אנו קבלונו.

אמר רבי יהושע בן רבי נחמיה, המים היו עולים הרים ויורדים תהומות עד שהגיעו לאוקינוס, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ח): יעלו הרים ירדו וגו', איזה מקום יסדת להם, זה אוקינוס.

דרש רבי אבהו אוקינוס גבה מכל העולם כלו, וכל העולם כלו מימיו הם שותים

אמר רבי לוי, יש מן הדרשנים שהם דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים לב, מט): עלה אל הר העברים, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון על המים, הדא הוא דכתיב (תהלים כט): קול ה' על המים.

אמר רבי ברכיה, לא פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב (איוב כח, יא): מבכי נהרות חבש. רבי תנחום מייתי לה מן הכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים וגו', ואין לקול אלא בכי, היך מה דאת אמר (ירמיה לא, יד): קול ברמה נשמע

אמר רבי יוחנן תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות יד, כז): וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יב): אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע י, יב): שמש בגבעון דום, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א יז, ו): והערבים מביאים לו לחם ובשר וגו', צויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א, א): נפתחו השמים וגו', צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה

אמר רבי אלעזר מתחלת בריתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר: יקוו המים, למה (עמוס ה, ח): הקורא למי הים (עמוס ט, ו): הקורא למי הים, שתי פעמים, אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג, יד): והאלהים עשה שיראו מלפניו, משל למדינה שמרדה במלך, שלח המלך לגיון קשה והקיפה, כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו. כך למה (תהלים לג, ז): כנס כנד מי הים, בשביל (תהלים לג, ח): וייראו מה' כל הארץ וגו'

בנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כל העולם כלו מים במים, ואת אומר אל מקום אחד, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). ודכוותה (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן, אמר רבי חנינא כמלוא פי כברה קטנה היתה בה, וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (שמות ט, ח): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם, אמר רב הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים, אתמהא. לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ, וכתיב: וזרקו משה, נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותיה אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא (שמות כז, יח): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו', רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון.

אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדי הארון. רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקדוש ברוך הוא ביניכם, הדא הוא דכתיב (יהושע ג, י): ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ואף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר, ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו. ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים. רבי יוחנן סליק למשאל שלמה דרבי חנינא, אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', אמר לו רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה', אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אכלוסיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, ב): הרחיבי מקום אהלך, למה (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאול תפרצי וגו'

ויקרא אלהים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. רבי נתן בשם רבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר (בראשית יז, א): אני אל שדי, אני שאמרתי לשמים וארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו. ולמקוה המים קרא ימים, אמר רבי יוסי בן רבי חלפתא והלוא ים אחד הוא ומה תלמוד לומר ימים, אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא

ויאמר אלהים תדשא הארץ, תני בשם רבי נתן, שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מחיבין, ואלו הן: אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושים וזבובין, פרעושין.

אמר רבי יצחק מגדלאה, אף הן יש בהן הנאה, ולמה נתקללה, רבי יהודה בן רבי (שמעון) [שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום] אמר, שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא, תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. רבי פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה. עץ עשה פרי, אפלו אילני סרק עשו פרות, על דעתיה דרבי יהודה בן רבי שמעון, ניחא, אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזיא דהדין מניק

ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, יום שנבראו בו גבורים, היך מה דאת אמר (יחזקאל כג, כג): שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם, כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים, אמר להן, מה לכם מרתתים, עץ מכם אל יכנס בי, ואין אחד מכם נזוק.