# פרשה נ

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-50/

ויבאו שני המלאכים סדמה בערב וגו' (בראשית יט, א), (יחזקאל א, יד): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, אמר רבי איבו רצות אין כתיב כאן, אלא רצוא, רצין לעשות שליחותן. כמראה הבזק, רבי יהודה בשם רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא, כזה שהוא בוזק גפת בכירה. רבי חיא בר אבא אמר כרוחא לזיקא. רבנן אמרי כזיקא לעננא. נפטרים מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב, אלא מלאכי רחמים היו והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות, וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדמה בערב

והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג, יג), תנא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואת אמרת שני, אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפך את סדום, ורפאל להציל את לוט. (בראשית יט, א): ויבאו שני המלאכים סדמה, הכא את אמר מלאכים ולהלן (בראשית יח, ב): קורא אותן אנשים, אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראם אנשים, כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות.

אמר רבי תנחומא אמר רבי לוי אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים.

אמר רבי חנינא עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים משעשו שליחותן מלאכים.

אמר רבי תנחומא לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כפגן, כיון שהגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כקאלמין, כך עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים

סדמה, תני משום רבי נחמיה כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו תן לה ה"א בסופו, סדמה, שעירה, מצרימה, חרנה. אתיבון והכתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, רבי אבא בר זבדא אמר לביטי התחתונה שבשאול. בערב, בא ערבה של סדום ושקעה שמשה ונחתם גזר דינה.

אמר רבי לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את אמות העולם אלא בלילה בשעה שהן ישנים, ואינו דן את ישראל אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצוות, הדא הוא דכתיב (תהלים ט, ט): והוא ישפט תבל בצדק. ולוט ישב, ישב כתיב, אותו היום מנוהו ארכי דינים. חמשה ראשי דינים היו בסדום, קץ שקר, ורב שקר, רב מסטידין, רב נבל, וקלא פנדר. לוט היה ארכי הדינים שבכלן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם הן אומרים לו (בראשית יט, ט): גש הלאה, סק לעיל, ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם היו אומרים לו (בראשית יט, ט): האחד בא לגור וישפט שפוט

וירא לוט ויקם לקראתם וגו' ויאמר הנה נא אדני (בראשית יט, א ב), רבי יודן ורבי הונא. רבי יודן אמר (בראשית יט, ב): סורו נא, אפלו איני כדאי, עקמו עלי את הדרך. רבי הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. (בראשית יט, ב): אל בית עבדכם ולינו ורחצו, אברהם מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם מקפיד על טנופת עבודת כוכבים לפיכך הקדים רחיצה, ולוט אינו מקפיד על טנפת עבודת כוכבים. ויש אומרים אף זה עשה כשורה, כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהם שלא יאמרו היכן לנו. (בראשית יט, ב): ויאמרו א כי ברחוב נלין, ממאנין בקטן ואין ממאנין בגדול. (בראשית יט, ג): ויפצר בם מאד, הכניס בם אף וצרה. (בראשית יט, ג): ויסרו אליו ויבאו אל ביתו, הדא מסיעא לההוא דאמר רב הונא עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. (בראשית יט, ג): ויעש להם משתה, בביתו של אברהם אבינו היה שהיה מקבל את העוברים ואת השבים.

אמר רבי יצחק מצות גדולה עמדה על המלח, דהוא אמר לה הב לאלין אכסניא קליל מלח, והות אמרה ליה אף הדא סוניתא בישא את בעי מילפא הכא

טרם ישכבו (בראשית יט, ד), התחילו שואלים אותו אמרו לו אנשי העיר מה הם, אמר להון כל אתר אית טבין ובישין, ברם הכא סוגיה בישין. (בראשית יט, ד): ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית, אין אחד מהם מעכב. (בראשית יט, ה): ויקראו אל לוט ויאמרו לו, רבי יהושע בן לוי בשם רבי פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים, והיו מקבלין ממנו, כיון שאמרו לו (בראשית יט, ה): הוציאם אלינו ונדעה אתם לתשמיש, אמרו לו (בראשית יט, יב): עד מי לך פה, קרי ביה עוד מי לך פה, עד כאן היה לך רשות ללמד סנגוריא עליהם מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סנגוריא עליהם

ויצא אליהם לוט הפתחה אל נא אחי הנה נא לי שתי בנות וגו' רק לאנשים האל (בראשית יט, ו ח): הקשות. דבר אחר, אלהות הם אלו חזקים.

(בראשית יט, ח): כי על כן באו בצל קרתי, לא בזכותי אלא בזכותו של אברהם. דבר אחר, כי על כן באו בצל קרתי, מלמד שהטתה את הבית עליהם, אמרה ליה אם בעית מקבלתון קבל בחלקך

ויאמרו גש הלאה (בראשית יט, ט), קרב להלן. (בראשית יט, ט): ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, דין שדנו ראשונים אתה בא להרס. רבי מנחמא משם רבי ביבי כך התנו אנשי סדום ביניהם, אמרו, כל אכסניא שהוא בא לכאן יהו בועלים אותו ונוטלים את ממונו, אפלו אותו שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה', אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו

וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם וגו' ואת האנשים אשר פתח הבית (בראשית יט, י יא), מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות, שנאמר (בראשית יט, ד): ואנשי סדם וגו', לפיכך (בראשית יט, יא): הכו בסנורים מקטן ועד גדול, דכותה (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (במדבר ג, יג): ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים, מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (במדבר ה, כז): וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעברה תחלה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (דברים יב, טז): הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב, מי שהתחיל בעברה תחלה ממנו התחילה הפרענות. (בראשית יט, יא): וילאו למצא הפתח, אלאון, היך מה דאת אמר (ישעיה טז, יב): והיה כי נראה כי נלאה מואב, אינסון, היך מה דאת אמר (ישעיה א, יד): נלאיתי נשא, אשתטון, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כב): כי אויל עמי

כי משחתים אנחנו (בראשית יט, יג), רבי לוי בשם רב נחמן מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחצתן מאה ושלשים ושמונה שנה. ורבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלה.

אמר רבי חמא בר חנינא על שנתגאו ואמרו כי משחתים אנחנו. את המקום הזה. (בראשית יט, יד): וידבר אל חתניו וגו', ארבע בנות היו לו שתים ארוסות ושתים נשואות, לקוחי בנתיו אין כתיב כאן, אלא לקחי בנתיו. (בראשית יט, יד): ויהי כמצחק בעיני חתניו, אמרו לו אדרכולין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכת

וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר (בראשית יט, טו), אמר רבי חנינא משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מלין, משהאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מלין, שנאמר: וכמו השחר עלה, וכתיב (בראשית יט, כג): השמש יצא על הארץ, ומסדום לצער ארבע מלין, אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך. ומנין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבע מלין, כמו וכמו, מלתא דמיא למלתא.

אמר רבי יוסי בר אבין אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא אילתא דשחרא, שקרן הוא, פעמים פוחתת ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין תרתין קרנין דנהורא סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא. (בראשית יט, טו): ואת שתי בנתיך הנמצאת וגו', אמר רבי טוביה בר רבי יצחק שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו בסדום

ויתמהמה (בראשית יט, טז), תמהון אחר תמהון, אמר כמה אבוד בכסף וזהב אבנים טובות ומרגליות, הדא הוא דכתיב (קהלת ה, יב): עשר שמור לבעליו לרעתו. רבי יהושע בן לוי אמר זה לוט. רבי שמואל בר נחמן אמר זה קרח. רבי יהודה בר סימון אמר זה נבות. רבי לוי אמר זה המן. רבי יצחק אמר זה שבט ראובן וגד. רבנן אמרי זה איוב, דהוה עתיר ונתמסכן וחזר למה דהוה. (בראשית יט, טז): ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו וגו', מי היה זה, זה רפאל. אתיבון והא כתיב (בראשית יט, טז): ויצאהו וינחהו, וכתיב (בראשית יט, יז): ויהי כהוציאם אתם החוצה, אמר להון קרון דבתריה ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב אלא (בראשית יט, יז): ויאמר המלט על נפשך. (בראשית יט, יז): ההרה המלט פן תספה, בזכות אברהם שנקרא הר (שיר השירים ב, ח): מדלג על ההרים, ואומר (מיכה ו, ב): שמעו הרים וגו'. (בראשית יט, יח יט): ואנכי לא אוכל להמלט ההרה וגו' ויאמר לוט אלהם אל נא אדני, הנה מצא עבדך חן בעיניך וגו', רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי (מלכים א יז יח): באת להזכיר את עוני ולהמית את בני. לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני עירי ואני צדיק ביניהם, עכשו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי איני יכול לעמד בנחלתו. ואנכי לא אוכל, רבי ברכיה בשם רבי לוי מן הן תנינן כשם שהנוה הרעה בודק כך הנוה היפה בודק, מן הכא, ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני, וסדום בעומקא היא, לפום כך הוא אומר: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, שרי בעומקא, ואינון אמרו ליה פוק לטורא, והוא אמר הכין, הדא אמרה אפלו מנוה הרעה לנוה היפה, הרי שהנוה היפה בודק. (בראשית יט, כ כא): הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה, ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, אמר רבי חלפתא קסריא, ומה אם לוט על ידי שכבד את המלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך, (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך

מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה וגו' (בראשית יט, כב), אמר רבי לוי משל למדינה שהיו לה שני פטרונין, אחד עירוני ואחד בן המדינה, וכעס עליהם המלך ובקש לרדותן, אמר המלך אם רודה אני אותם בפני בני המדינה עכשו הן אומרים אלו היה עירוני כאן היה מתקים עלינו, ואלו היה בפני עירוני עכשו הן אומרין אלו בן המדינה שם היה מתקים עלינו. כך לפי שהיו סדומים מהם עובדים לחמה ומהם עובדים ללבנה, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני רודה אותן ביום עכשו הם אומרין אלו היתה לבנה שם היתה מקימת עלינו, אם אני רודה אותם בלילה עכשו הם אומרין אלו היתה החמה שם היתה מקימת עלינו, אלא נקם מהם בששה עשר בניסן בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע, הדא הוא דכתיב (בראשית יט, כג): השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה וגו'.