# פרשה נא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-51/

וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש וגו' (בראשית יט, כד), כתיב (תהלים נח, ט): כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש וגו', כהדין כילי סילי לימצא, כשלשול הזה שהוא נמחה בצואה, כאישית זו שאינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפר, כאשת איש שזנתה והיא מתבישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו בלילה קדם שלא תחזינה שמש. הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה

וה' המטיר על סדם וגו', משל לשני מדינות שמרדו במלך, אמר המלך תשרף אחת משלה ואחת תשרף מטמיון. כך להלן (ישעיה לד, ט): ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. ברם הכא וה' המטיר על סדם ועל עמרה וגו', אמר רבי אבון לשפחה שהיתה רודה פת בתנור בא בן גברתה ורדת פת ונתנה לו, בא בן בנה ורדת גחלים ונתנה לו, כך להלן (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ברם הכא וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש. רבי חלבו בן רבי חילפי בר סמקאי בשם רבי יהודה בר רבי סימון, וה' המטיר על סדם, זה גבריאל. מאת ה' מן השמים, זה הקדוש ברוך הוא, אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.

אמר רבי יצחק בתורה בנביאים וכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שתי פעמים בפסוק אחד, בתורה (בראשית ד, כג): ויאמר למך לנשיו, נשיי אין כתיב כאן, אלא נשי למך האזנה וגו'. בנביאים (מלכים א א, לג): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו', את בן המלך אין כתיב כאן, אלא את שלמה בני. בכתובים דכתיב (אסתר ח, ח): כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, ואת תמה שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד

גפרית ואש, הדא הוא דכתיב (תהלים יא, ו): ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וגו', פחים, גומרים ומצודין. אש וגפרית, אמר רבי יודן מפני מה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת עליו, למה שהיא יודעת שהיא נידונת בה לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים יא, ו): מנת כוסם, רבי ישמעאל בר נחמן משום רבי יונתן, כפילי פיטרין לאחר המרחץ.

אמר רבי חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה, אתיבון והכתיב (תהלים קמח, ח): אש וברד שלג וקיטור, אמר להם (תהלים קמח, ח): רוח סערה היא שהיא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא דאמר רבי חנינא בן פזי, (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, מכאן שיש לו אוצרות אחרים, מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר

ויהפך את הערים האל (בראשית יט, כה), רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד, שלח מלאך את ידו והפכן, הדא הוא דכתיב (איוב כח, ט): בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים, תרין אמוראי פליגי חד אמר בחלמיש של יד, וחד אמר בחלמיש של אצבע קטנה.

אמר רבי יהושע וצמח האדמה, אפלו צמחי האדמה לקו.

אמר רבי יהושע בן לוי עד עכשו אם יקלט אדם מטר מאוירו של סדם ויתן בערוגה אינה מצמחת

ותבט אשתו מאחריו (בראשית יט, כו), רבי יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן (בראשית יט, כו): ותהי נציב מלח

ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט (בראשית יט, כט), מה זכירה נזכר לו שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחתי היא, היה יודע ושותק. (בראשית יט, כט): מתוך ההפכה, רבי שמואל בר נחמן אמר שהיה שרוי בהן. רבנן אמרי שהיה מלוה להן ברבית

ויעל לוט מצוער וישב בהר (בראשית יט, ל), הדא הוא דכתיב (תהלים נז, א): למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה, אמר לפניו רבון העולמים עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי, עכשו שאני נתון במערה יהי רצון מלפניך אל תשחת

ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו' (בראשית יט, לא), שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול. (בראשית יט, לב): לכה נשקה את אבינו יין וגו', רבי תנחומא משום רבי שמואל (בראשית יט, לב): ונחיה מאבינו זרע, ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע, אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. (בראשית יט, לג): ותשקן את אביהן יין וגו', נקוד על וי"ו של ובקומה, שבשכבה לא ידע בקומה ידע. (בראשית יט, לד): ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו', מנין היה להם יין במערה, אלא ממה שהיין מרבה להם היו מחביאין אותו במערות.

אמר רבי יהודה בר סימון נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא, היך מה דאת אמר (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס

ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית יט, לו), אמר רבי אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אתיבין והא כתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה.

אמר רב נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו. רבי יודן דמן גלוי ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרי משום רבי אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו, מן מה דכתיב (משלי יח, א): לתאוה יבקש נפרד, הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו. רבי תנחומא בר רבי חיא משם רבי הושעיא תרגמנא אין כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט, מאי טעמיה (משלי יח, א): בכל תושיה יתגלע.

אמר רבי אחא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע, האנשים נתרחקו, והנשים נתקרבו

הדא הוא דכתיב (ירמיה מח, ל): אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו, רבי הונא בר פפא ורבי סימון, רבי הונא אמר מתחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר: לא כן בדיו עשו לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו'. רבי סימון אמר מתחלת עבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר: ועברתו לא כן בדיו, לא עשה כן בדיו לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר (רות ג, ו): ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה.

אמר רבי לוי אם תחלתו של מואב לשם זנות גם סופו היה לשם זנות, בדיו לא כן עשו, וישב ישראל בשטים וגו'. ואם מתחלת עבורו לשם שמים אף סופו לשם שמים, בדיו לא כן עשו, ותרד הגרן

ותלד הבכירה בן וגו' (בראשית יט, לז), רבי יודן משם רבי איבו הבכירה על ידי שבזת כבוד אביה ואמרה שמו מואב, מאב, אמר הכתוב (דברים ב, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, מלחמה אי אתה עושה עמהן, אבל אתה מפתק הנהרות שלהן, שורף גדישים שלהן באש. אבל הצעירה על ידי שחסתה על כבוד אביה ואמרה ותקרא שמו בן עמי, בן מי שהיה עמי, אמר הכתוב (דברים ב, יט): אל תצרם ואל תתגר בם, כל עקר.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן בנותיו של לוט הולכות לעבר עברה ונתפקדו, באיזה זכות, בזכות מואב, מי אב, שנאמר באברהם (בראשית יז, ה): כי אב המון גוים נתתיך.