# פרשה נב

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-52/

ויסע משם אברהם ארצה הנגב (בראשית כ, א), רבי אבון פתח (איוב יד, יח): ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו. ואולם הר נופל, זה לוט, שנפל מהר, וצור, זה אברהם יעתק ממקמו, פנה ממקומו. לפי שחרב מקומה של סדום פסקו העוברים והשבים, ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר, הדא הוא דכתיב: ויסע משם אברהם

אח נפשע מקרית עז (משלי יח, יט), אח, זה לוט, שהיה בן אחיו של אברהם. נפשע מקרית עז, פשעת באברהם כפרת ביה, שקרת ביה, ומה גרם לך, (משלי יח, יט): ומדינים כבריח ארמון, הביא עליו מדינים כבריחי בית המקדש, מה להלן (דברי הימים ב כג, יט): לא יבוא טמא, אף כאן (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם

דבר אחר, ויסע משם אברהם, (משלי י, ח): חכם לב יקח מצות. חכם לב, זה אברהם. יקח מצות, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילורין שלו כלום, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר. (משלי י, ח): ואויל שפתים ילבט, זה לוט, שהיה אויל בשפתיו, שהיה צריך לומר לבנותיו דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות, אלא ילבט, מה גרם לו, ילבט, הביא עליו לבטי לבוטים, מה להלן (דברי הימים ב כג, יט): לא יבוא טמא לכל דבר, אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'

ויסע משם אברהם, פנה מפני ריח רע, שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו. ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו, דרום, נגב, תימן, ים וימין וסנינים [נסח אחר: וסינים]. התיבון והכתיב (תהלים עה, ז): ולא ממדבר הרים. אמר להם אף הוא דרום הוא.

אמר רבי חיא בר אבא, עבר הוית קמיה כנשתא דצפורין שמעית מינוקא יתיבין וקריין ויסע משם אברהם, אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפרש אבינו אברהם מלוט היתה פרישתו פרישת עולם. ויגר בגרר, בגרדיקי. (בראשית כ, ב): ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי היא, על כרחה שלא בטובתה

ויבא אלהים וגו' בחלום הלילה (בראשית כ, ג), אמר רבי יוסי אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אמות העולם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרש זה מזה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, יב יג): בשעפים מחזיונות לילה, ואלי דבר יגנב וגו', מה בין נביאי ישראל לנביאי אמות העולם, רבי חנינא בר פפא ורבנן, רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה נתון הוא ואוהבו בטרקלין, וילון מנח ביניהם, כל זמן שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון ומדבר עמו, אבל לנביאי אמות העולם אינו מקפל אותו אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון. ורבנן אמרי למלך שהיה לו אשה ופילגש, כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות. כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בלילה (במדבר כב, כ): ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית לא, כד): ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה, (בראשית כ, ג): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. מה בין נביאי ישראל לנביאי אמות העולם, רבי חמא בן רבי חנינא ורבי יששכר מכפר מנדי, רבי חמא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אמות העולם אלא בחצי דבור, היך מה דאת אמר (במדבר כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם.

אמר רבי יששכר דכפר מנדי אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טמאה, היך מה דאת אמר (דברים כג, יא): כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה, אבל נביאי ישראל בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדשה בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', אמר רבי יוסי בן ביבה (משלי טו, כט): רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אמות העולם, (משלי טו, כט): ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל. ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו', מכאן שאין התראה בבני נח. והיא בעלת בעל, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרי מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה

ואבימלך לא קרב אליה וגו' הגוי גם צדיק תהרג (בראשית כ, ד), אמר אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו.

אמר רבי ברכיה אי גוי זה תהרג צדיק תהרג, הלוא הוא אמר לי וגו' והיא גם היא, היא וחמריה וגמליה ובני ביתא ואנשי ביתה כלם אמרו כן. בתם לבבי, הדא אמרת משמוש ידים היה

ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי וגו' ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי (בראשית כ, ו), רבי יצחק אומר מחטו לי, מחטונך לי, (בראשית כ, ו): על כן לא נתתיך, משל לגבור רוכב על הסוס והסוס רץ וראה תינוק אחד משלך ומשך הסוס ולא הזיק את התינוק, למי הכל מקלסים לסוס או לרוכב, לא לרוכב, כך על כן לא נתתיך לנגע אליה, מחטונך לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור, ואני מנעתיך מלחטא, משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ, ז), אמר לו מי מפיסו שלא נגעתי בה, אמר לו: כי נביא הוא, אמר לו מי מודיע לכל, אמר לו: ויתפלל בעדך וחיה. ואם אינך משיב דע כי מות תמות, מכאן שאין התראה בבני נח

וישכם אבימלך בבקר וגו' (בראשית כ, ח), אמר רבי חנין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמרו תאמר אותן המלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן, לפיכך וייראו האנשים מאד

ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו (בראשית כ, ט): מה חטאתי לך ומה עשית לנו, היך מה דאת אמר (בראשית כ, ג): הנך מת על האשה אשר לקחת וגו', ומה חטאתי לך, (בראשית כ, ז): אם אינך משיב דע כי מות תמות (בראשית כ, ט): כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה, (בראשית כ, יח): כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, (בראשית כ, ט): מעשים אשר לא יעשו, אמר רבי חלבו בכל מקום היתה רוחה מקדמתך וכאן קדמך רעבון. מעשים אשר לא יעשו (בראשית כ, י): ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית את הדבר וגו'

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים, וגם אמנה אחתי בת אבי היא (בראשית כ, יא יב), בשיטתן השיבן. (בראשית כ, יג): ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי וגו', אמר רבי חנין הלואי נדרוש הדין קריא תלת אפין ונפוק ידוי, בשעה שבקשו אמות העולם לזדוג לי עד שאני בבית אבי נתקים עלי הקדוש ברוך הוא, ובשעה שבקשו אמות העולם להתעות אותי נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי (בראשית יב, א): לך לך, ובשעה שבקשו אמות העולם לתעות מדרכיו של הקדוש ברוך הוא העמיד להם שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר, והיו מתרים בהן

ויקח אבימלך צאן ובקר, ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך (בראשית כ, יד טז), אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי אזלת למצרים סחרת בה, אתית להכא וסחרת בה, אם ממון את בעי הא לך ממון וכסי מנה עינה. (בראשית כ, טז): הנה הוא לך כסות עינים, אמר רבי יוחנן עשה לה כסות שיהיו הכל מביטין בה ולא בנויה. כסות עינים, כסות שהיא עשויה עינים עינים. רבי ברכיה אמר עשאה מטרונה, כסות שהיא מכסה מן העין. ריש לקיש אמר בקש להקנותה בפני בעלה לומר כל השנים הללו היא עמו ולא עשה לה דבר, וזה לילה אחת עשה לה את כל הכבוד הזה.

דבר אחר, אמר להם אתם כסיתם מני את העין, בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים. (בראשית כ, טז): ואת כל ונכחת, אמר לה כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה, דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתבתה שבעה דינרין בשבת, ולמה שבעה דינרין כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומיניקה את בנה, ומצעת לו את המטה, ועושה בצמר, לפיכך שבעה. וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתבתה שלשה דינרין בשבת, למה שלשה כנגד שלשה דברים שהוא מתחיב לה, שאר כסות ועונה, לפיכך שלשה. אמר שהכניסה לו עבדים ושפחות אינה מתחיבת לו כלום, אמר שלא נתן לה לא שאר לא כסות לא עונה אינה מתחיבת לו כלום.

אמר רבי יוחנן צערו של איש מרבה מצערה של אשה, הדא הוא דכתיב (שופטים טז, טז): ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, שהיתה שומטת עצמה מתחתיו (שופטים טז, טז): ותקצר נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר

ויתפלל אברהם אל האלהים (בראשית כ, יז), אמר רבי חמא בן רבי חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה, כיון שהתפלל אבינו אברהם התר הקשר הזה. (בראשית כ, יח): כי עצר עצר, נאמר עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה באזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל אומרים (בראשית כ, יח): על דבר שרה אשת אברהם.

אמר רבי ברכיה עלו דטולמיסין למקרב למסאנא דמטרונה, כל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה, אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם, אמר רבי לוי כל אותה הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו והיה מתיעץ בשרה, אם אמרה ליה מחי מחי, ואם אמרה ליה שבוק הוה שביק, כל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. רבי אלעזר תני לה משום רבי אליעזר, שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור, מנין שהכל לקו בזה ובזה, תלמוד לומר (בראשית יב, יז): על דבר שרי אשת אברם, גזרה שוה.