# פרשה נג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-53/

וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא, א), זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז, כד): וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל, אמר רבי יודן לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא (יחזקאל יז, כד): אני ה' דברתי ועשיתי.

אמר רבי ברכיה אני ה' דברתי ועשיתי, והיכן דבר (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך ולשרה בן, ועשה וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבה, זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל, זה אברהם. הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב (בראשית כ, יח): כי עצר עצר ה'. הפרחתי עץ יבש, זו שרה. אני ה' דברתי, היכן דבר, למועד אשוב אליך. ועשיתי, הדא הוא דכתיב: ויעש ה' לשרה כאשר דבר

האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד, יז), וכי אפשר לאדם להיות צדיק יותר מבוראו, אם מעשהו יטהר גבר, וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו. מה אלישע אומר לשונמית (מלכים ב ד, טז): למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, אמרה לו (מלכים ב ד, טז): אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה, כך אמרו לה (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אמר לה אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקימין לעולם, אמרו למועד אשוב אליך, אבל אני שאני בשר ודם, קים היום מת למחר, בין חי בין מת למועד הזה את חבקת בן. מה כתוב שם (מלכים ב ד, יז): ותהר ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע, דבריו של בשר ודם מתקים ודבריו של הקדוש ברוך הוא אין מתקימין, וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה וגו' (חבקוק ג, יז), כי תאנה לא תפרח, זה אברהם, היך מה דאת אמר (הושע ט, י): כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ואין יבול בגפנים, זו שרה, היך מה דאת אמר (תהלים קכח, ג): אשתך כגפן פריה וגו'. כחש מעשה זית, אותן המלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית. כוחשים היו, אלא שדמות לא עשו אכל, אותן השדים המתים לא עשו אכל. גזר ממכלה צאן, היך מה דאת אמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אלא ואין בקר ברפתים, היך מה דאת אמר (הושע י, יא): אפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש. חזרה שרה ואמרה, מה אני מובדה סברי מן בריי, אלא (חבקוק ג, יח): ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי, אמר לה הקדוש ברוך הוא את לא אובדית סברך, אף אנא איני מובדית סברך, אלא וה' פקד את שרה וגו'. וה' פקד את שרה, (ישעיה מ, ח): יבש חציר נבל ציץ, יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו, (ישעיה מ, ח): ודבר אלהינו יקום לעולם, וה' פקד את שרה כאשר אמר

לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קיט, פט), הא בארץ לא, אלא מה שאמרת לאברהם בשמים (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך כעת חיה. רבי נחמן דיפו משם רבי יעקב דקיסרין פתח (תהלים פ, טו): אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת, שוב ועשה מה שאמרת לאברהם (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה וספר הכוכבים. ופקד גפן זאת, וה' פקד את שרה. רבי שמואל בר נחמן פתח (במדבר כג, יט): לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, אמר רבי שמואל הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא איש אל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא גוזר להביא טובה לעולם, לא איש אל ויכזב, ובשעה שהוא גוזר להביא רעה, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לאברהם (בראשית כא, יב): כי ביצחק יקרא לך זרע, לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג, טז): פקד פקדתי אתכם, לא איש אל ויכזב. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי, לא איש אל ויכזב, ובשעה שאמר לו (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אתם, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יח, י): שוב אשוב אליך, לא איש אל ויכזב, אלא וה' פקד את שרה

וה' פקד את שרה, (מלכים א ח, כד): אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו. אשר שמרת לעבדך, זה אברהם. את אשר דברת לו (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך. (מלכים א ח, כד): ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה, וה' פקד את שרה. (תהלים קיג, ט): מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. מושיבי עקרת הבית, זו שרה, (בראשית יא, ל): ותהי שרי עקרה. אם הבנים שמחה, שנאמר (בראשית כא, ז): היניקה בנים שרה. וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה הוא באמירה. ויעש ה' כאשר דבר, מה שדבר לה על ידי מלאך. רבי נחמיה אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה על ידי מלאך. ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא. רבי יהודה אמר כאשר אמר, לתן לה בן. כאשר דבר, לברכה בחלב. אמר לו רבי נחמיה והלא כבר נתבשרה בחלב, אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה. רבי אבהו אמר נותן אני יראתה על כל אמות העולם, דלא יהון מונין לה וצוחין לה עקרתא. רבי יהודה בשם ריש לקיש עקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מיטרין.

אמר רבי אדא בעל פקדונות אני, עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים, והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים, שנאמר (שמואל א טו, ב): פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שרה הפקידה אצלי מצוות ומעשים טובים, החזיר לה הקדוש ברוך הוא מצוות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה

וה' פקד את שרה, אמר רבי יצחק, כתיב (במדבר ה, כח): ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע, זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה אינו דין שתפקד.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אף על גב דאמר רבי הונא מלאך הוא שהוא ממנה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו אלא הוא בכבודו, וה' פקד את שרה. (בראשית כא, ב): ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו, מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר. בן לזקניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (בראשית כא, ב): למועד אשר דבר אתו אלהים, רבי יודן ורבי חמא, רבי יודן אמר לתשעה חדשים נולד שלא יהיו אומרין גרוף מביתו של אבימלך. רבי חמא אמר לשבעה שהם תשעה מקטעים. רבי הונא בשם רבי חזקיה בחצות היום נולד, נאמר כאן מועד, ונאמר להלן (דברים טז, ו): כבוא השמש מועד צאתך ממצרים

ויקרא אברהם את שם בנו יצחק (בראשית כא, ג), יצא חק לעולם, נתן דוריה לעולם.

אמר רבי יצחק חפושית. יו"ד עשרה, כנגד עשרת הדברות. צד"י תשעים, (בראשית יז, יז): ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, קו"ף מאה, (בראשית יז, יז): הלבן מאה שנה. חי"ת כנגד המילה שנתנה לשמונה (בראשית כא, ד): וימל אברהם את יצחק וגו', הדא הוא דכתיב (בראשית יז, יב): ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים (בראשית כא, ו), רבי ברכיה ברבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק ראובן בשמחה שמעון מה אכפת ליה, כך שרה נפקדה אחרים מה אכפת להם, אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו. נאמר כאן עשיה, ונאמר להלן (אסתר ב, יח): והנחה למדינות עשה, מה עשיה שנאמר להלן נתן דוריה לעולם, אף עשיה שנאמר כאן דוריה לעולם. ורבי לוי אמר הוסיפו על המאורות, נאמר כאן עשיה עשה לי, ונאמר להלן (בראשית א, טז): ויעש אלהים את שני המארת

ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה (בראשית כא, ז), רבי פינחס משום רבי חלקיה מי אמר מי דבר אין כתיב כאן, אלא מי מלל, רמזו שהוא מוליד למאה שנה מנין מל"ל. רבי פנחס אמר קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה ונעשה מלילות. היניקה בנים שרה, היניקה בן אין כתיב כאן, אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי, אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך, כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים, גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות, והיו מטרוניות באות ומיניקות את בניהם ממנה, והיו אומרות אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת. רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים, נעשה ירא שמים. רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים נתן לו ממשלה בעולם הזה, כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה

ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), רבי הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע. רבנן אמרי נגמל מחלבו. (בראשית כא, ח): ויעש אברהם משתה גדול, רבי יודא ברבי סימון אמר גדול עולמים היה שם. רבי יודן בר מספרתא אמר (אסתר ב, יח): ויעש המלך משתה גדול, גדולי עולם היו שם, הדא הוא דכתיב (דברים ל, ט): כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב, בימי מרדכי ואסתר, (דברים ל, ט): כאשר שש על אבתיך, בימי אברהם יצחק ויעקב.

אמר רבי יהודה ברבי סימון משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם, אמרו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, אמר להם עכשו מתנתו מה היא לא שפופה, אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחש ליה, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אתה מבזה על מתנתו חייך, שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש לפל אלא בידו, שנאמר (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי וגו', דאמר רבי לוי לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו, דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע כלם היו במשתה של אברהם אבינו, ולא שלשים ואחד היו, אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן (הושע יב, ט): מלך יריחו אחד, מה תלמוד לומר אחד, אלא הוא ואנטקיסור שלו

ותרא שרה את בן הגר המצרית (בראשית כא, ט), אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח, דרש רבי עקיבא ותרא שרה וגו', אין מצחק אלא גלוי עריות, היך מה דאת אמר (בראשית לט, יז): בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכבש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תני רבי ישמעאל אומר, אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים, שנאמר (שמות לב, ו): וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר (שמואל ב ב, יד): יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. רבי עזריה משום רבי לוי אמר, אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאלו מצחק, הדא הוא דכתיב (משלי כו, יח יט): כמתלהלה הירה זקים וגו' כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני, ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירשה, שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים, אמר להם ישמעאל שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם (בראשית כא, י): כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד, כי לא יירש עם בני אפלו שאינו יצחק, ועם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחמר עם בני עם יצחק

וירע הדבר מאד בעיני אברהם (בראשית כא, יא), הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, טו): עצם עיניו מראות ברע. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', אמר רבי יודן יצחק אין כתיב כאן אלא ביצחק, רבי עזריה בשם בר חטיה בי"ת תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות.

אמר רבי יודן ברבי שלום, כתיב (תהלים קה, ה): זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו, מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בשני עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר (בראשית כא, יד), ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר, ויתן אל הגר, שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם. (בראשית כא, יד): על שכמה ואת הילד, בן עשרים ושבע שנים, ואת אמרת: שם על שכמה, אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין רעה ונכנסה בו חמה ואכאבית, תדע לך שכן, דכתיב (בראשית כא, טו): ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה. (בראשית כא, טו): ותשלך את הילד תחת אחד השיחם, אמר רבי מאיר שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר.

אמר רבי אמי תחת אחד השיחם, ששם השיחו עמה מלאכי השרת. (בראשית כא, טז): ותלך ותשב לה מנגד, נאמר כאן ותשב לה מנגד, ולהלן הוא אומר (במדבר כ, ב): מנגד סביב לאהל מועד. הרחק, הכא את אומר הרחק כמטחוי קשת, ולהלן את אמר (יהושע ג, ד): אך רחוק יהיה ביניכם ובניו כאלפים אמה במדה, הא למדנו נגד מנגד, ורחוק מרחוק.

אמר רבי יצחק כמטחוי קשת, שני טוחים בקשת, מיל.

אמר רבי ברכיה כמטחת דברים כלפי מעלה, אמרה אתמול אמרת לי (בראשית טז, י): הרבה ארבה את זרעך וגו', עכשו הוא מת בצמא

הדא הוא דכתיב (תהלים נו, ט): נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך, כאותה בעלת נאד, כשם שכתוב בספר תהלים (תהלים לט, יג): שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה וגו', אל דמעתה של הגר לא החרשת אל דמעתי אתה מחריש. ואם תאמר על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אנכי (תהלים לט, יג): כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. (בראשית כא, יז): ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים, בזכותו של אברהם. (בראשית כא, יז): באשר הוא שם, בזכות עצמו, יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. באשר הוא שם, אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו. (בראשית כא, יח): קומי שאי את הנער. (בראשית כא, יט): ויפקח את עיניה, אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה. (בראשית כא, יט): ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרת מחסרת אמנה היתה

ויהי אלהים את הנער ויגדל (בראשית כא, כ), רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מעוטים, אתין וגמין רבוים, הדין את דכתיב הכא מהו, אמר לו אלו נאמר ויהי אלהים הנער, היה הדבר קשה, אלא את הנער. אמר לו (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק מכם, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את הנער, הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו. (בראשית כא, כ): ויהי רבה קשת, רבה וקשיותו עמו [נסח אחר: וקשיותו אמו], רבה, מתלמד בקשת, רבה על כל המורים בקשת. (בראשית כא, כא): וישב במדבר פארן, אמר רבי יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עקריה הוא קאים, כך לפי שכתוב (בראשית טז, א): ולה שפחה מצרית ושמה הגר, לפיכך (בראשית כא, כא): ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.