# פרשה נד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-54/

ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו (בראשית כא, כב), (משלי טז, ז): ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו, רבי יוחנן אמר זו אשתו, שנאמר (מיכה ז, ו): איבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה, רבי שמואל אמר זה הנחש.

תנא רבי חלפתא אומר הנחש הזה להוט אחר השום, ומעשה בנחש אחד שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, וראה נחש שבבית ולא היה יכול לעמד לו, כיון שיצא אותו הנחש, יצא הנחש של בית ומילא אותה עפר. רבי יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע, בנהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו עד זקנותו, אם מצא בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אומר (תהלים לה, י): כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו, אמר רבי אחא וכי יש גזלן גדול מזה, ואמר שלמה (משלי כה, כא): אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים, מלחמה של תורה, היך מה דאת אמר (משלי ט, ד): לכו לחמו בלחמי, ומימה של תורה, היך מה דאת אמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים.

אמר רבי ברכיה אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון יתושים ופרעושים וזבובים.

דבר אחר, ברצות ה' דרכי איש, זה אברהם שנקרא איש, דכתיב ביה (ישעיה מו, יא): מארץ מרחק איש עצתי. גם אויביו, זה אבימלך

ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל, רבי יהודה אמר פיכל שמו. רבי נחמיה אמר פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. אלהים עמך, לפי שהיו אמות העולם אומרין אלו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא, כיון שהוליד אמרו לו אלהים עמך. ואלו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, אמרו לו אלהים עמך. ואלו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו, כיון שראו את מעשיו, אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עשה.

דבר אחר, לפי שחרבו מקומות של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלרין שלו כלום, לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, הואיל והאלהים עמך. (בראשית כא, כג): ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן.

אמר רבי אבא עד כאן לאחים השתפין.

אמר רבי יוסי בר חנינא כתיב (תהלים לח, כ): ואיבי חיים עצמו, מה שנתן לאברהם לשבע דורות נתן לאבימלך לשלשה, למה (שמות יג, יז): לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, שעדין נכדו קים. (בראשית כא, כג): כחסד אשר עשיתי עמך, מה חסד עשה לו, אלא שאמר לו (בראשית כ, טו): הנה ארצי לפניך, ואף על פי כן לא קבל עליו

והוכח אברהם את אבימלך וגו' (בראשית כא, כה), אמר רבי יוסי בר חנינא התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר (משלי ט, ח): הוכח לחכם ויאהבך, היא דעתיה דרבי יוסי בר חנינא דאמר כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה.

אמר ריש לקיש תוכחה מביאה לידי שלום, והוכח אברהם את אבימלך, היא דעתיה דאמר כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום. (בראשית כא, כה): על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך, ואי זהו גזלן, בר קפרא אמר זה שהוא גוזל בפרהסיא, היך מה דאת אמר (שופטים ט, כה): ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך, מה דרך בפרהסיא אף גזלן בפרהסיא. רבי שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא (מלאכי א, יג): והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, מה פסח וחולה מומין בגלוי אף גזלן בגלוי. רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר לפני תשעה גנב, ולפני עשרה גזלן. רבי תנחומא בשם רבי הונא לעולם אינו גזלן עד שיגזלה מידו, שנאמר (שמואל ב כג, כא): ויגזל את החנית מיד המצרי. (בראשית כא, כו): ויאמר אבימלך לא ידעתי, וגם אתה לא הגדת לי, על ידי מלאך, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום

ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת (בראשית כא, כז כט), אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן: חפני, ופינחס, ושמשון, ושאול, ושלשת בניו. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אהל מועד, וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, סא): ויתן לשבי עזו, זה ארון ברית. וכתיב (שמואל א ו, א): ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, (תהלים עח, סא): ותפארתו ביד צר, אלו בגדי כהנה, כמה דאת אמר (שמות כח, ב): ועשית בגדי קדש לאהרן וגו' ולתפארת. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשם רבי אבא למה לקו אנשי בית שמש, על ידי שהיו מליזין בארון, אמר הקדוש ברוך הוא אלו תרנגלתו של אחד מהם אבדה היה מחזר עליה כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו, אם אין אתם משגיחין עליו אני אשגיח עליו (תהלים צח, א): הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הדא הוא דכתיב (שמואל א ו, יב): וישרנה הפרות בדרך, מהלכות בישרות, הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה, והינו דכתיב וישרנה, אמרו שירה בפה, אי זו שירה אמרו, רבי מאיר אומר שירת הים אמרו, נאמר כאן (שמואל א ו, יב): הלכו הלך וגעו, ונאמר להלן (שמות טו, א): כי גאה גאה. רבי יוחנן אמר (תהלים צח, א): שירו לה' שיר חדש. רבי אליעזר אמר (תהלים קה, א): הודו לה' קראו בשמו. רבנן אמרי (תהלים צז, א): ה' מלך תגל הארץ. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר תלת שירו לה' שיר חדש, (תהלים צו, א): שירו לה' כל הארץ, (תהלים צט, א): ה' מלך ירגזו עמים. תני אליהו רומי השטה התנופפי ברוב הדרך, המחשקת ברקמי זהב, המהללה בדביר ארמון, המעלפת מבין שני כרובים.

אמר רבי שמואל בר נחמן כמה יגיעות יגע בו בן עמרם עד שלמד שירה ללוים, ואתם אומרות שירה מאליכם, יישר חילכם

ויאמר כי את שבע כבשת וגו' (בראשית כא, ל), רבנן ורבי יצחק בן חקורה, רבנן אמרי רועיו של אברהם היו מדינים עם רועיו של אבימלך, רועי אברהם אומרים לנו הבאר, ואלו אומרים לנו הבאר. אמרו להם רועי אברהם, כל מי שהמים עולים להשקות את צאנו שלו היא הבאר, כיון שראו המים צאנו של אברהם אבינו מיד עלו, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את כיון שראו המים את צאנך מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת וגו'. אמר להם רבי יצחק בר חקורה עוד מן אתרה לית היא חסרה, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן, אלא בעבור תהיה לי לעדה

ויטע אשל בבאר שבע וגו' (בראשית כא, לג), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר אשל פרדס, שאל מה תשאל, תאנים וענבים ורמונים. רבי נחמיה אמר אשל פנדק, שאל מה תשאל, עגולא, קפר, חמר, בעין. רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אשל סנהדרין, היך מה דאת אמר (שמואל א כב, ו): ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל פנדק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו, והן אמרין מה נימור, ואמר להון, ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב (בראשית כא, לג): ויקרא שם בשם ה' אל עולם. (בראשית כא, לד): ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, רבים מאותן שעשה בחברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשה עשרים ושש שנים.