# פרשה נו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-56/

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כב, ד), כתיב (הושע ו, ב): יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו, ביום השלישי של שבטים, כתיב (בראשית מב, יח): ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי, ביום השלישי של מרגלים, שנאמר (יהושע ב, טז): ונחבתם שמה שלשת ימים, ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר (שמות יט, טז): ויהי ביום השלישי, ביום השלישי של יונה, דכתיב (יונה ב, א): ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, ביום השלישי של עולי גולה, דכתיב (עזרא ח, לב): ונשב שם ימים שלשה, ביום השלישי של תחית המתים, דכתיב: יחינו מימים ביום השלישי יקמנו, ביום השלישי של אסתר, (אסתר ה, א): ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, לבשה מלכות בית אביה. באיזה זכות, רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהית הבקר. ורבי לוי אמר בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: ביום השלישי. וירא את המקום מרחק, מה ראה ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריב את בני שם

אמר ליצחק, בני, רואה אתה מה שאני רואה, אמר לו הן. אמר לשני נעריו, רואים אתם מה שאני רואה, אמרו לו לאו. אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים (בראשית כב, ה): שבו לכם פה עם החמור. ומניין שהעבדים דומין לבהמה, מהכא, שבו לכם פה עם החמור, עם החמור. רבנן מיתי ליה מהכא ממתן תורה, שנאמר (שמות כ, ט י): ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך וגו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך, אמר רבי יצחק עתיד המקום לרחק מבעליו, ולעולם, תלמוד לומר (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד פה אשב, לכשיבוא אותו שכתוב בו (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור. (בראשית כב, ה): ואני והנער נלכה עד כה, אמר רבי יהושע בן לוי נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה. (בראשית כב, ה): ונשתחוה ונשובה אליכם, בשרו שהוא חוזר מהר המוריה בשלום.

אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות כד, א): והשתחויתם מרחק. חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א א, כח): וישתחו שם לה': הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צט, ט): רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צה, ו): באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו

ויקח אברהם את עצי העלה (בראשית כב, ו), כזה שהוא טוען צלובו בכתפו. (בראשית כב, ו): ויקח בידו את האש ואת המאכלת, אמר רבי חנינא למה נקראת סכין מאכלת, לפי שמכשר אוכלים. ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת. (בראשית כב, ו): וילכו שניהם יחדו, זה לעקד וזה לעקד, זה לשחט וזה לשחט

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי (בראשית כב, ז), בא לו סמא"ל אצל אבינו אברהם אמר ליה סבא סבא אובדת לבך, בן שנתן לך למאה שנה אתה הולך לשחטו, אמר לו על מנת כן. אמר לו ואם מנסה אותך יותר מכן את יכול לעמד, (איוב ד, ב): הנסה דבר אליך תלאה, אמר לו ויתר על דין. אמר לו למחר אומר לך שופך דם את חיב ששפכת דמו של בנך, אמר לו, על מנת כן. וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק, אמר לו ברא דעלובתא, הולך הוא לשחטך, אמר לו על מנת כן. אמר לו אם כן כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתה ירותא, ואתה אינך מכניס בלבך. כד לא תיעול מילא תיעול פלגא, הדא הוא דכתיב: ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי שתי פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמים. (בראשית כב, ז): ויאמר הנה האש והעצים, אמר לו יצף לההוא גברא דיגער ביה, מכל מקום אלהים יראה לו השה בני, ואם לאו אתה השה לעלה בני, (בראשית כב, ח): וילכו שניהם יחדו, זה לעקד וזה לעקד, זה לשחט וזה לשחט

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח (בראשית כב, ט), ויצחק היכן היה, אמר רבי לוי נטלו והצניעו, אמר דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אבן, ויפסלנו מן הקרבן. ויבן שם אברהם את המזבח וגו' ויעקד את יצחק בנו, רבי חפני בר יצחק אמר כל מה שהיה אבינו אברהם עוקד את יצחק בנו מלמטן היה הקדוש ברוך הוא כובש שריהם של עובדי כוכבים מלמעלן, ולא עשה, אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמיהו, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים דאלין כפתיא קימין, שנאמר (נחום א, י): כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים, כי עד שרים סבוכים, אלא כסבאם סבואים, אשתרון יתהון כפתיא, דכתיב (נחום א, י): אכלו כקש יבש מלא, בשעה ששלח אבינו אברהם את ידו לקח את המאכלת לשחט את בנו, בכו מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה, מהו חצה, רבי עזריה אמר חצה חיצה הוא בריה למכס ית בריה ומה היו אומרים (ישעיה לג, ח): נשמו מסלות, אין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. (ישעיה לג, ח): שבת עבר ארח, היך מה דאת אמר (בראשית יח, יא): חדל להיות לשרה. (ישעיה לג, ז): הפר ברית, (בראשית יז, כא): ואת בריתי אקים את יצחק. (ישעיה לג, ז): מאס ערים, (בראשית כ, א): וישב בין קדש. (ישעיה , ז): לא חשב אנוש, לא עמדה זכות לאברהם, אתמהא. ומי יאמר לך שאין הפסוק מדבר אלא במלאכי השרת, נאמר כאן ממעל, ונאמר להלן ממעל (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת (בראשית כב, י), רב בעא קומי רבי חיא רבה מנין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל, מן הכא, וישלח אברהם את ידו. אמר ליה אין מן ההגדה אמר לך, חזר הוא ביה, ואין מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה, דתני לוי היו נעוצים מתחלתן הרי אלו פסולים, תלושין ונעצן הרי אלו כשרים, דתנן השוחט במגל יד במגל קציר ובצר ובקנה, שחיטתו כשרה.

אמר רבי יוסי חמשה דברים נאמרו בקרומיות של קנה, אין שוחטין בה, ואין מוהלין בה, ואין חותכין בה בשר, ואין מקנחין בה את הידים, ולא מחצין בה את השנים, מפני שרוח רעה שוכנת עליו

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (בראשית כב, יא), תני רבי חיא לשון חבה לשון זרוז. רבי אליעזר בן יעקב אמר לו ולדורות, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה, ואין דור שאין בו כשמואל. (בראשית כב, יב): ויאמר אל תשלח ידך, וסכין היכן היה, נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין. אמר לו אחנקנו, אמר לו אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו אוציא ממנו טפת דם. אמר לו אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה. כי עתה ידעתי, הודעתי לכל שאת אוהבני ולא חשכת וגו', שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים, אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עכבת

דבר אחר, אמר רבי יצחק בשעה שבקש אברהם לעקד יצחק בנו, אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן, אלא כפתני יפה יפה, מיד ויעקד את יצחק, כלום יכול אדם לכפות בן שלשים ושבע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אלא לדעתו. מיד וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד לטל את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואף על פי כן הלב שמח לעשות רצון יוצרו, והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן, מה הוון צוחין (ישעיה לג, ח): נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים, אין רצונו בירושלים ובבית המקדש שהיה בדעתו להוריש לבניו של יצחק. (ישעיה לג, ח): לא חשב אנוש, לא עמדה זכות לאברהם לית לכל בריה חשיבות קדמוי.

אמר רבי אחא התחיל אברהם תמה, אין הדברים הללו אלא דברים של תמה, אתמול אמרת (בראשית כא, יב): כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת (בראשית כב, ב): קח נא את בנך, ועכשיו את אמר לי (בראשית כב, יב): אל תשלח ידך אל הנער, אתמהא. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים פט, לה): לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה. כשאמרתי לך קח נא את בנך, לא אמרתי שחטהו, אלא והעלהו, לשם חבה אמרתי לך, אסקתיה וקימת דברי, ועתה אחתיניה. [נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו

הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ] ט וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר (בראשית כב, יג), מהו אחר, אמר רבי יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, וסופן לגאל בקרנו של איל, שנאמר (זכריה ט, יד): וה' אלהים בשופר יתקע וגו'.

אמר רבי יהודה בר סימון אחר כל הדורות, ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, וסופן לגאל בקרנו של איל, הדא הוא דכתיב: וה' אלהים בשופר יתקע.

אמר רבי חנינא בר רבי יצחק כל ימות השנה ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקדוש ברוך הוא והוא מוחל להם, וסופן לגאל בקרנו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע. רבי לוי אמר לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נתוש מן החרש הזה והולך ומסתבך בחרש אחר, אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עתידין בניך להסתבך למלכיות, מבבל למדי, מן מדי ליון, ומיון לאדום, וסופן לגאל בקרנו של איל, הדא הוא דכתיב: וה' אלהים בשופר יתקע. (בראשית כב, יג): וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו, רבי בנאי אמר, אמר לפניו רבון העולם הוי רואה דמיו של איל זה כאלו דמו של יצחק בני, אמוריו, כאלו אמוריו דיצחק ברי, כהדא דתנן הרי זו תחת זו, הרי זו תמורת זו, הרי זו חלופי זו, הרי זו תמורה. רבי פינחס אמר, אמר לפניו רבון העולמים הוי רואה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה ואחר כך הקרבתי את האיל הזה תחתיו, היך מה דאת אמר (מלכים ב טו, ז): וימלך יותם בנו תחתיו, כהדא דתנן כאמרא כדירים. רבי יוחנן אמר כאמרא תמידא. ריש לקיש אמר כאילו של יצחק. תמן אמרי כולד החטאת. תני בר קפרא כאמור דלא ינק מן יומוי. י ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כב, יד), רבי יוחנן אמר, אמר לפניו רבון העולמים בשעה שאמרת לי (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב, אתמול אמרת (בראשית כא, כב): כי ביצחק וגו', ועכשו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים תהא נזכר להם אותה העקדה ותתמלא עליהם רחמים. אברהם קרא אותו יראה, שנאמר: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. שם קרא אותו שלם, שנאמר (בראשית יד, יח): ומלכי צדק מלך שלם, אמר הקדוש ברוך הוא אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם, יראה שלם, ירושלים. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקדוש ברוך הוא סכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר (תהלים עו, ג): ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון, ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי.

דבר אחר, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי, שנאמר: שם המקום ההוא ה' יראה, הרי בנוי, היך מה דאת אמר (דברים טז, טז): שלוש פעמים בשנה יראה. אשר יאמר היום בהר ה', הרי חרב, שנאמר (איכה ה, יח): על הר ציון ששמם. ה' יראה, בנוי ומשכלל לעתיד לבוא, כענין שנאמר (תהלים קב, יז): כי בנה ה' ציון נראה בכבודו

ויקרא מלאך ה' שנית, ויאמר בי נשבעתי (בראשית כב, טו טז), מה צרך לשבועה זו, אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני, משל לאחד ששמר את אגינו שבלת נהר והקפיץ גם בנו עמו.

דבר אחר, מה צרך לשבועה זו, רבי חמא בן רבי חנינא אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה, משל למלך שהיה נשוי למטרונה, ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, שני וגרשה, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כלם ואמרו לו השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה. כך כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה.

אמר רבי חנין (בראשית כב, טז): כי יען אשר עשית את הדבר הזה, נסיון עשירי הוא, ואתה אומר כי יען אשר עשית הדבר הזה, אלא זה נסיון האחרון שהוא שקול כנגד הכל, שאלולי לא קבלו עליו אבד את הכל [נסח אחר, כל מה שעשה]. כי כי ברך אברכך וגו' (בראשית כב, יז), ברכה לאב, ברכה לבן. (בראשית כב, יז): והרבה ארבה, רבות לאב, רבות לבן. (בראשית כב, יז): וירש זרעך את שער איביו, רבי אומר זו תרמוד, אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שתפת בשני חרבנות. רבי יודן ורבי חנינא, חד מנהון אמר בחרבן בית ראשון העמידה שמונים אלף קשתים [נסח אחר: קשטים], ובחרבן בית שני העמידה שמונת אלפים קשתים. (בראשית כב, יט): וישב אברהם אל נעריו, ויצחק היכן הוא, רבי ברכיה בשם רבנן דתמן, שלחו אצל שם ללמד ממנו תורה, משל לאשה שנתעשרה מפלכה, אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. כך אמר אברהם, כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. רבי חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן, ולהיכן הלכו רבי אלעזר אמר מתו ברק. רבי יוסי אמר מתו בעין. רבי יהושע בן לוי אמר שנו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמד ממנו תורה, הדא הוא דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך, רבי חנינא אמר על מנת כן ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, על מנת שיעשה בהן מופת.