# פרשה נט

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-59/

ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד, א), כתיב (משלי טז, לא): עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, רבי מאיר אזל לממלא, ראה אותן כלן שחורי ראש, אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב (שמואל א ב, לג): וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו ליה רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה, ואתם זוכים לזקנה, מה טעמיה, עטרת תפארת שיבה. והיכן היא מצויה, בדרך צדקה תמצא. ממי אתה למד מאברהם, שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים

עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי לא, כה), עוז והדר לבושה של תורה, ותשחק ליום אחרון, אימתי היא שוחקת, מתן שכרה לעתיד לבוא, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים. (משלי ג, טז): ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד. ארך ימים בימינה, לעתיד לבוא, בשמאולה עשר וכבוד, בעולם הזה, אפלו שהוא בא להשמאיל לאדם עשר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן

רבי יצחק פתח (תהלים עא, יח): וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, אמר רבי אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן

רבי שמואל בר רב יצחק פתח (משלי כא, כא): רדף צדקה וחסד וגו', כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין, נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טביא דארעא דישראל, למה כן, דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה, והוו רבנן אמרין למה עביד כדין, למה הוא מבזה את אוריתא, אמר רבי זעירא שבקותיה דהוא ידע מה הוא עביד. כד דמך נפקו למגמל ליה חסד, ונחתה שבשבה דנור, ואתעבידת כמו שבשבה דהדס, ואפסיקת בין ערסא לצבורא, אמרין חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה.

דבר אחר, רדף צדקה, זה אברהם, (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה', וחסד וגו' כדלעיל

יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו' (תהלים מה, ג), נתיפית בעליונים, שנאמר (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה, נתיפית בתחתונים, (בראשית כג, ו): נשיא אלהים אתה בתוכנו. (תהלים מה, ג): על כן ברכך אלהים לעולם, (בראשית כד, א): וה' ברך את אברהם בכל. (תהלים כד, ג): מי יעלה בהר ה', זה אברהם, (בראשית כב, יב): עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. (תהלים כד, ג): ומי יקום במקום קדשו, זה אברהם, על שם שנאמר (בראשית יט, כז): וישכם אברהם בבקר אל המקום. (תהלים כד, ד): נקי כפים ובר לבב, (בראשית יד, כג): אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב, (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה. (תהלים כד, ד): אשר לא נשא לשוא נפשי, זה נפשו של נמרוד. (תהלים כד, ה): ולא נשבע למרמה, (בראשית יד, כב): הרמתי ידי אל ה' אל עליון. (תהלים כד, ה): ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן וה' ברך את אברהם. אברהם היה מברך את הכל, שנאמר (בראשית יב, ג): ונברכו בך, מי ברך את אברהם, הקדוש ברוך הוא מברכו, וה' ברך את אברהם בכל. משה [עשה] נסן של ישראל, דכתיב (דברים לד, יא יב): לכל האתת והמופתים אשר עשה משה, ומי הוא נסו של משה, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות יז, טו): ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. דוד רוען של ישראל, שנאמר (דברי הימים א יא, יב): אתה תרעה את עמי ישראל, מי הוא רועה של דוד, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כג, א): ה' רעי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורה של ירושלים, הקדוש ברוך הוא, דכתיב (ישעיה ס, יט): והיה לך ה' לאור עולם

ואברהם זקן (בראשית כד, א), זקן זה קנה שני עולמות. שלשה נכתרים בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לנסיון, אברהם, יהושע ודוד. אברהם ראש לאבות, יהושע ראש למלכות משבט אפרים, שנאמר (שופטים ה, יד): מני אפרים שרשם בעמלק, זה יהושע. דוד ראש למלכות משבט יהודה.

אמר רבי אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים, רבי יהודה אמר בא בדיופלין, רבי אבא אמר בא בכפלון מפלש לחיי העולם הבא.

אמר רבי יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת יב, א): עד אשר לא יבאו ימי הרעה

וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א), רבי יודן ורבי נחמיה, רבי יודן אמר שנתן לו נקבה. אמר לו רבי נחמיה עקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו בת כל עקר. רבי לוי אמר תלת, בכל, שהשליטו ביצרו. בכל, שעשה ישמעאל תשובה בחייו. בכל, שלא חסר קלרין שלו כלום. רבי לוי בשם רבי חמא אמר בכל, שלא חזר ונסה אותו

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו (בראשית כד, ב), שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (בראשית כד, ב): המשל בכל אשר לו, שהיה שליט ביצרו כמותו. (בראשית כד, ב): שים נא ידך תחת ירכי, אמר רבי ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה. (בראשית כד, ג): ואשביעך בה' אלהי השמים, אמר רבי פינחס עד שלא הודעתי אותו לבריותיו, אלהי השמים, וכיון שהודעתי אותו לבריותיו, אלהי הארץ. (בראשית כד, ג): אשר לא תקח, הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכול וממרא. (בראשית כד, ד): כי אל ארצי ואל מולדתי, אמר רבי יצחק חטיא דקרתך זונין זרע מנהון

ויאמר אליו העבד (בראשית כד, ה), הדא הוא דכתיב (הושע יב, ח): כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב. כנען זה אליעזר. בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא או אינה ראויה. לעשק אהב, לעשק אהובו של עולם, זה יצחק, אמר: אולי לא תאבה, ואתן לו את בתי. אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך

ויאמר אליו אברהם השמר לך וגו' ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, זה ביתו של אביו. ומארץ מולדתי, זה שכונתו. ואשר נשבע לי, בחרן. ואשר דבר לי, בין הבתרים. הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד, ו ז), רבי דוסא אומר הרי זה מלאך מסים, בשעה שאמר אברהם אבינו (בראשית כד, ז): הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד להוציא את רבקה, ואחד ללוות את אליעזר. (בראשית כד, ח): ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה, רק מעוט בני אינו חוזר בן בני חוזר

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וגו' (בראשית כד, י), גמליו של אברהם אבינו היו נכרים, בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים. (בראשית כד, י): וכל טוב אדניו בידו, רבי חלבו אמר זו דיאתיקי. (בראשית כד, י): ויקם וילך אל ארם נהרים, רבי יצחק אמר בן יומו, הוא דעתיה דרבי יצחק. (בראשית כד, מב): ואבא היום אל העין, היום יצאתי והיום באתי. (תהלים ס, ד): הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה. הרעשתה ארץ בימי אברהם, פצמתה בימי אליעזר, רפה שבריה בימי יעקב, כי מטה בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא, טז): ישבי בנב אשר בילידי הרפה, אניף במגניה וקפץ דוד לאחוריו תמניא עשר אמין, זה נתיירא מזה, וזה נתיירא מזה. זה נתיירא לומר אם לאחוריו קפץ כדין לקמוי מה. וזה נתיירא מזה, לומר אין במגנא אניפי כדין איך אנא יכול למוקמיה ביה. באותה שעה אמר דוד הלואי הוה לי חד מן בני אחתי דייתי ויסיעני, מיד (שמואל ב כא, יז): ויעזר לו אבישי בן צרויה, לאחורי תרעא הוה קאים, אתמהא. רבנן אמרי אפלו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו בהרף עין, שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער, הדא הוא דכתיב: ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו אז נשבעו אנשי דוד [לו לאמר] לא תצא [עוד] אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. (בראשית כד, יא): ויברך הגמלים מחוץ לעיר, ארבענון

לעת ערב לעת צאת השאבת (בראשית כד, יא), אמר רב הונא בשעה שאדם הולך לקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא מצית מה אינון אמרין, לעת ערב לעת צאת השאבת.