# פרשה ס

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-60/

ויאמר ה' אלהי אברהם הקרה נא לפני היום וגו' (בראשית כד, יב), (ישעיה נ, י): מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו, אמר מי בכם ירא ה', זה אברהם. שמע בקול עבדו וגו', אשר שמע הקדוש ברוך הוא בקולו של עבדו. (ישעיה נ, י): אשר הלך חשכים, שבא מאספמיא ומחברותיה, ולא היה יודע היכן, כאדם שהוא שרוי בחשך. (ישעיה נ, י): ואין נגה לו, ומי היה מאיר לו הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך. (ישעיה נ, י): יבטח בשם ה' וישען באלהיו, (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דבר אחר, מי בכם ירא ה', זה אליעזר. שמע בקול עבדו, בקול אברהם שהיה עבד להקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כו, כד): בעבור אברהם עבדי. אשר הלך חשכים, בשעה שהלך להביא את רבקה. ואין נגה לו, ומי היה מאיר לו הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בזיקים ובברקים. יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום

כתיב (משלי יז, ב): עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה, עבד משכיל, זה אליעזר, ומה השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר. ימשל בבן מביש, זה יצחק, שביש את כל עובדי כוכבים בשעה שנעקד על גבי המזבח. ובתוך אחים יחלק נחלה, בתוך ישראל, מה אלו מזכירין זכות אבות אף זה מזכיר זכות אבות, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם וגו'. (בראשית כד, יב): ועשה חסד עם אדני אברהם, התחלת גמר. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר הכל צריכין לחסד אפלו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדני אברהם, התחלת גמר

הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר, והיה הנער אשר אמר אליה הטי וגו' (בראשית כד, יג יד), ארבעה הן שתבעו שלא כהגן, לשלשה נתן כהגן, לאחד נתן שלא כהגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, כלב, שאול, יפתח. אליעזר אמר: והיה הנער אשר אמר אליה וגו', הא אלו יצאה אמה אחת והשקתו היה משיאה לבן אדונו, אתמהא, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, (בראשית כד, טו): ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת וגו'. וכלב אמר (שופטים א, יב): אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, אלו לכדו עבד אחד היה נותן לו בתו, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, שנאמר (שופטים א, יג): וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה. שאול אמר (שמואל א יז, כה): והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו לאשה, הא אלו יצא כושי אחד או עובד כוכבים אחד או עבד והכהו היה נותן לו בתו, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, דכתיב (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי. יפתח (שופטים יא, לא): והיה היוצא אשר יצא וגו' והעליתיהו עלה לה', הא אלו יצא חמור או כלב אחד או חתול אחת, היה מעלהו עולה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהגן, הדא הוא דכתיב (שופטים יא, לד): ויבא יפתח וגו' והנה בתו יצאת לקראתו, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר הקדש דמים היה חיב, וריש לקיש אמר אפלו הקדש דמים לא היה חיב, דתנן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה, לא אמר כלום, אמר הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פינחס שיתיר לו את נדרו, אלא פינחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך לי אצל פינחס, בין דין לדין אבדה הנערה ההיא, הדא דבריתא אמרה בין חיתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא. ושניהם נענשו בדמיה של נערה, יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נשול הימנו והיו קוברין אותו שם, הדא הוא דכתיב (שופטים יב, ז): וימת יפתח ויקבר בערי גלעד, בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד. פינחס נטלה ממנו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ט, כ): פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן, אלא נגיד היה, (דברי הימים א ט, כ): לפנים ה' עמו

ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו' (בראשית כד, טו), תני רבי שמעון בן יוחאי שלשה הם נענו במענה פיהם, אליעזר עבדו של אברהם, ומשה, ושלמה. אליעזר, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת. משה, דכתיב (במדבר טז, לא): ויהי ככתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. שלמה, דכתיב (דברי הימים ב ז, א): וככלות שלמה להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים וגו'

והנער טבת מראה מאד בתולה (בראשית כד, טז), תנינן מכת עץ כתבתה מאתים, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מכת עץ כתבתה מנה. רבי חנינא משם רבי אליעזר טעמיה דרבי מאיר (בראשית כד, טז): ואיש לא ידעה, הא אם נבעלה מעץ בתולה. טעמיהו דרבנן, בתולה, הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה.

אמר רבי יוחנן לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחלה אלא רבקה.

אמר ריש לקיש לפי שבנותן של עובדי כוכבים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זאת בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה, ממקום אחר.

אמר רבי יוחנן ממשמע שנאמר בתולה, אין אנו יודעים ואיש לא ידעה, אלא אפלו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה, ג): לא ינוח שבט הרשע וגו'. ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, אמר לה הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהיה עולה, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר

וירץ העבד לקראתה (בראשית כד, יז), לקראת מעשיה הטובים. (בראשית כד, יז): ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך, גמיה אחת. (בראשית כד, כא): והאיש משתאה לה וגו', רבי יוחנן דציפורין אמר ממצמץ ומביט בה, (בראשית כד, כא): ההצליח ה'. (בראשית כד, כב): ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח וגו', רב הונא בשם רבי יוסף אבן יקרה היה בו והיה משקלה בקע. (בראשית כד, כב): ושני צמידים על ידיה, כנגד שני לוחות. (בראשית כד, כב): עשרה זהב משקלם, כנגד עשרת הדברות. (בראשית כד, כג): ויאמר בת מי את הגידי נא לי וגו', לינה אחת. (בראשית כד, כד): ותאמר בת בתואל אנכי בן מלכה, (בראשית כד, כה): גם מקום ללון, לינות הרבה. (בראשית כד, כו): ויקד האיש וישתחו לה', מכאן שמודים על בשורה טובה. (בראשית כד, כז): ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו', ממה שקפצה הדרך לפני הייתי יודע (בראשית כד, כז): שבדרך נחני ה' בית אחי אדני

ותרץ הנערה ותגד לבית אמה (בראשית כד, כח), אמר רבי יוחנן אין האשה רגילה אלא לבית אמה, אתיבון ליה והכתיב (בראשית כט, יב): ותגד לאביה, אמר להם שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. (בראשית כד, כט): ולרבקה אח ושמו לבן, רבי יצחק אמר לשבח, פרדוכוס. רבי ברכיה אמר לגנאי, מלבן ברשע. (בראשית כד, כט): וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעיניה ליה. (בראשית כד, ל): עמד על הגמלים על העין, מעיין גרמיה. (בראשית כד, לא): ויאמר בוא ברוך ה', שהיה סבור בו שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו.

אמר רבי יוסי בן רבי דוסא כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך. ויאמר בוא ברוך ה', אמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד לה אפטרה, ומה אם אליעזר על ידי ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם, על אחת כמה וכמה. (בראשית כד, לא): למה תעמד בחוץ, אין כבודך שתשב בחוץ. (בראשית כד, לא): ואנכי פניתי הבית, מטנפת של עבודת כוכבים

ויבא האיש הביתה וגו' (בראשית כד, לב), התיר זמומיהם. רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חיא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פינחס בן יאיר, חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר נסבוה לסטאי עבדת גבון תלתא יומין ולא טעמת כלום, אמרין סופה מיתה ותסרי מערתא עלינו, נמסרה לרבונה, שלחוה ועלת בביתא דמרה, כיון דעלתה נהקת וחכים קלה, אמר פתחו לאותה העניה ויהבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומין דלא טעמה מידי. יהבין לה שעורין לא טעמתון, אמרין ליה רבי יהבינן לה שערין ולא טעמתון. אמר להון תקנתיהו, אמרון ליה אין, אפיקתון דמאי, אמרו לא כן אלפין רבי הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטורין מן הדמאי. אמר להון מאי נעביד לה והיא מחמרה על גרמה. רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חד קרטיל דתאנין, רבי ירמיה אמר אפשר רבי זעירא אכילהון דלא מתקנן. רבי זעירא אמר אפשר לרבי ירמיה דלא משלח להון מתקנן, בין דין לדין אתאכלון תאנים בטבליהו. למחר קם רבי ירמיה עם רבי זעירא אמר ליה תקנת אילין תאניא, אמר ליה לא, אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני נש, ואין הוון בני נשי אנן חמרין, ולית אנן כחמרתיה דרבי פינחס בן יאיר, חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר יהבון לה שערי דטבלא לא אכלת יתהון, ואנן אכלינן תאניא דטבילין. (בראשית כד, לב): ויתן תבן ומספוא לגמלים, אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחאי אומר: טמא, הטמא (ויקרא יא, כט). רבי אליעזר בן יוסי אומר: זה, וזה (ויקרא יא, כט). (בראשית כד, לב): ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, אמר רבי אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפלו רחיצת רגלים צריך לכתב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחאי אומר: טמא, הטמא, רבי אליעזר ברבי יוסי אמר: זה, וזה

ויושם לפניו לאכל ויאמר עבד אברהם אנכי (בראשית כד, לג לד), אמר רבי יצחק מלתא דאית בך מגניא קדים ואמרה. ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי וגו' ואפנה על ימין או על שמאל (בראשית כד, מט), על ימין זה ישמעאל, על שמאל זה לוט, היך מה דאת אמר (בראשית יג, ט): אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (בראשית כד, נ), מהיכן יצא, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק מהר המוריה יצא. ורבנן אמרי מהיכן יצא (בראשית כד, נא): ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה'

ויוצא העבד כלי כסף (בראשית כד, נג), רבי הונא אמר קונבי. רבנן אמרי קליות ואגוזים, וקליות היו חביבין מכל, אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין אצטרכיא עמו מסתגף הוא. ודכותה (שמות ג, כב): ושאלה אשה משכנתה וגו', ושמלות היו חביבות מן הכל, אלא ללמדך שאם יצא אדם לדרך ואין כסותו עמו מסתגף. ודכותה (עזרא א, ו): וכל סביבתיהם חזקו בידיהם וגו'

ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו (בראשית כד, נה), ובתואל היכן הוא, בקש לעכב ונגף בלילה, הדא הוא דכתיב (משלי יא, ה): צדקת תמים תישר דרכו, צדקת תמים זה יצחק, תישר דרכו של אליעזר. (משלי יד, לב): וברעתו ידחה רשע, זה בתואל שנגף בלילה. תשב הנער אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו. או עשור, אלו שנים עשר חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה. (בראשית כד, נז): ויאמרו נקרא לנער, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה. (בראשית כד, נח): ויקראו לרבקה ויאמרו לה, רבי יצחק אמר מרמזים בה התלכי התלכי (בראשית כד, נח): ותאמר אלך, הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם

וישלחו את רבקה וגו' ויברכו את רבקה (בראשית כד, נט ס), אמר רבי איבו דוויין ושפופין היו ולא היו מפרינין אלא בפה. (בראשית כד, ס): אחתנו את היי לאלפי רבבה, רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פרות, אלא (בראשית כה, כא): ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט, יג): ברכת אבד עלי תבא, ברכת אבד זה לבן הארמי, שנאמר (דברים כו, ה): ארמי אבד אבי. עלי תבא זו רבקה, אחתנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב. אלופים מעשו (בראשית לו, טו): אלוף תימן אלוף קנז. מיעקב רבבה, דכתיב (יחזקאל טז, ז): רבבה כצמח השדה נתתיך. ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו מישראל, דכתיב (במדבר י, לו): ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל

ותקם רבקה ונערתיה וגו' (בראשית כד, סא), אמר רבי לוי שכן דרך הגמלים גדלים במזרח. רבנן אמרי מה גמל זה יש בו סימן טמאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. (בראשית כד, סא): ותלכנה אחרי האיש, שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה. (בראשית כד, סב): ויצחק בא מבוא, אתא ממיתא, ולהיכן הלך, (בראשית כד, סא): באר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני. (בראשית כד, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב, א): תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וכן הוא אומר (תהלים נה, יח): ערב ובקר וצהרים אשיחה וגו'

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק (בראשית כד, סד), אמר רב הונא צפת שידו שטוחה בתפלה, אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. (בראשית כד, סד): ותפל מעל הגמל, אתרכינת, היך מה דאת אמר (תהלים לז, כד): כי יפל לא יוטל. (בראשית כד, סה): ותאמר אל העבד, רבי חיא אמר ראתה אותו הדור, ותוהא מפניו, היך מה דאת אמר (בראשית לז, יט): הנה בעל החלמות הלזה בא. רבנן אמרי הוא ופלסונו, הלזה, אלון זה. (בראשית כד, סה): ויאמר העבד הוא אדני, שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה, (בראשית כד, סה): ותקח הצעיף, תמר, (בראשית לח, יד): ותכס בצעיף ותתעלף. (בראשית כד, סו): ויספר העבד ליצחק, אמר רבי אלעזר כללה של תורה מרבים מפרטיה, שאלו בא לכתב שנים ושלשה דפין היה כותב. ורבנן אמרי דברי שבח גלה לו, מה שקפצה הארץ לפניו

ויבאה יצחק האהלה שרה אמו (בראשית כד, סז), כל ימים שהיתה שרה קימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה. וכל ימים שהיתה שרה קימת היה ברכה משלחת בעסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר. וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו, קוצה חלתה בטהרה וקוצה עסתה בטהרה, מיד ויבאה יצחק האהלה.

אמר רבי יודן למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחלה ואחר כך הוא נושא לו אשה, ממי אתה למד מאברהם, בתחלה ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ואחר כך (בראשית כה, א): ויסף אברהם ויקח אשה.