# פרשה סא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-61/

ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (בראשית כה, א), כתיב (תהלים א, א): אשרי האיש אשר לא הלך וגו', אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה. (תהלים א, א): ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית יג, יג): ואנשי סדם רעים וחטאים. (תהלים א, א): ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך, שנאמר (בראשית כ, טו): הנה ארצי לפניך וגו'. (תהלים א, ב): כי אם בתורת ה' חפצו, (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה. (תהלים א, ב): ובתורתו יהגה, אמר רבי שמעון אב לא למדו, ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זמן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב (תהלים טז, ז): אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול, ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל. (תהלים א, ג): אשר פריו יתן בעתו, זה ישמעאל. (תהלים א, ג): ועלהו לא יבול, זה יצחק. (תהלים א, ג): וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויסף אברהם ויקח אשה

שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובון בשיבה (תהלים צב, יד טו): זה אברהם אבינו, (תהלים צב, טו): דשנים ורעננים יהיו, (בראשית כה, א): ויסף אברהם. (איוב יד, ז): כי יש לעץ תקוה, יש לאבינו אברהם תקוה. (איוב יד, ז): אם יכרת ועוד יחליף, אם יאמר עליו כרות הברית, ועוד יחליף, מצוות ומעשים טובים, (איוב יד, ז): וינקתו לא תחדל, זו לחלוחות שלו. (איוב יד, ח): אם יזקין בארץ שרשו, (בראשית כד, א): ואברהם זקן. (איוב יד, ח): ובעפר ימות גזעו, (בראשית כג, ב): ותמת שרה. (איוב יד, ט): מריח מים יפרח, מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. (איוב יד, ט): ועשה קציר, נטע אין כתיב כאן, אלא (איוב יד, ט): כמו נטע, התוספת מרבה על העקר, ויסף אברהם וגו'

בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא, ו), רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין אתה יודע (קהלת יא, ו): איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר (קהלת יא, ו): ואם שניהם כאחד טובים. רבי יהושע אמר אם בא עני אצלך בשחרית, תן לו. בערבית, תן לו. שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהן מתקים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקים לך זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. שנים עשר אלף תלמידים היו לרבי עקיבא מעכו ועד אנטיפרס וכלם בפרק אחד מתו, למה, שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר. אמר להם בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה. רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הדא הוא דכתיב: ויסף אברהם וגו'

ושמה קטורה (בראשית כה, א), רב אמר זו הגר, אמר ליה רבי נחמיה והכתיב (בראשית כה, א): ויסף, אמר ליה על פי הדבור נשאה, היך מה דאת אמר (ישעיה ח, ה): ויסף ה' דבר אלי עוד. אמר ליה והכתיב: ושמה קטורה. אמר ליה שמקטרת מצוות ומעשים טובים. אמר ליה והכתיב (בראשית כה, ו): ולבני הפילגשים אשר לאברהם, אמר ליה פלגשם כתיב. (בראשית כה, ו): בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני.

אמר רבי ברכיה אף על גב דאת אמר (בראשית כא, יד): ותלך ותתע במדבר וגו', תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר (בראשית כה, א): ושמה קטורה, מן קטר, כזה שהוא חותם גנזכה ומוציאה בחותמת קשורה וחתומה. בר קפרא אמר תוספתו של הקדוש ברוך הוא מרבה על העקר, קין עקר והבל על ידי שהוא תוספת, דכתיב (בראשית ד, ב): ותסף ללדת, נולד הוא ושתי תאומותיו. יוסף עקר, ובנימין על ידי שכתוב בו תוספת הוא מעמיד עשרה, דכתיב (בראשית מו, כא): ובני בנימין בלע ובכר וגו'. ער עקר, ושלה על ידי שהוא לשון תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינים, הדא הוא דכתיב בדברי הימים (דברי הימים א ד, כא כג): בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עבדת הבץ לבית אשבע וגו'. עקר שניו של איוב לא היו אלא שבעים שנה, נתוסף לו מאה וארבעים שנה, דכתיב (איוב מב, טז): ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה. עקר מלכותו של יחזקיהו לא היו אלא ארבע עשרה שנה, ונתוסף לו חמש עשרה שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה): הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה. ישמעאל עקר ובני קטורה על ידי שהן לשון תוספת (בראשית כה, ב): ותלד לו את זמרן וגו'

רמי בר יחזקל אמר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן, שהן מתקשין בעולם. ורבנן אמרי, זמרן, שהיו מזמרין לעבודת כוכבים, יקשן, שהיו מקשין בתף לעבודת כוכבים. (בראשית כה, ג): ויקשן ילד את שבא ואת דדן, רבי שמואל בר נחמן אמר אף על גב דאינון מתורגמין אמרין תגרי לופרין וראשי אמין, כולהון ראשי אמות הן

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כה, ה), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר בכורה. רבי נחמיה אמר ברכה. ורבנן אמרי קבורה, ודאתיקו. רבי חמא אמר לא ברכות אלא מתנות נתן לו, משל למלך שהיה לו פרדס, מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד, אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר אותו אריס אם משקה אני זה של סם חיים זה של סם המות שותה עמו, ואם איני משקה זה של סם המות היך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אנא אריס עביד אנא אריסותי ומאי דאהני למארי דפרדיסא למעבד יעביד ליה. כך אמר אברהם, אם מברך אני את יצחק, עכשו בני ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היך אני מברך את יצחק, חזר ואמר בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, כבר עבידת אנא דידי, מכאן ואילך מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות בעולמו יעשה, כיון שמת אברהם אבינו גלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, הדא הוא דכתיב (בראשית כה, יא): ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו

ולבני הפילגשים וגו' (בראשית כה, ו), בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי הולך ודן עמהם, אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם, אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ, אמר אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותם הרי מטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו, הלך ודן עמהם, אמר להם אלכסנדרוס מוקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם, כתיב (דברים כא, יז): כי את הבכר בן השנואה יכיר, וישמעאל בדין שיטל פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם, אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו, אמר לו הן, ואמר לו והכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. אמרו לו והיכן שטר שלוח שחלק בין בניו, אמר להם ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ונסתלקו משם בבשת פנים. אמרו כנענים מתורתן אנו באים עליהם, בכל מקום כתיב ארצה כנען, ארץ כנען, יתנו לנו את ארצנו. אמר להם גביעה בן קוסם, אדוני המלך אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה, אמר לו הן, אמר מה כתיב (בראשית ט, כה): ארור כנען עבד עבדים וגו', הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך, ונסתלקו משם בבשת פנים. אמרו מצרים מתורתן אנו באים עליהם, ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב (שמות יב, לו): וינצלו את מצרים, יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו. אמר לו גביעה בן קוסם אדוני המלך ששים רבוא בני אדם עשו אצלם מאתים ועשר שנים, מהם כספים ומהם זהבים שנוטלין בשכרן דינר ליום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאה שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון, ונסתלקו משם בבשת פנים. בקש לעלות לירושלים אזלון כותאי ואמרו ליה הזהר שאינן מניחין אותך להכנס לבית קדש הקדשים שלהם, וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם, הלך ועשה לו שתי אנפלאות ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות שתי רבואות של כסף, וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלף מנעליך ונעל לך שתי אנפלאות, שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך, וכיון שהגיע לבית קדש הקדשים אמרו לו עד כאן יש לנו רשות לכנס מכאן ואילך אין לנו רשות לכנס. אמר לו לכשאצא אני משוה לך פדחתך [נסח אחר: גביעתך], אמר לו אם כה תעשה רופא אמן תקרא ושכר הרבה תטל. (בראשית כה, ו): וישלחם מעל יצחק בנו, אמר להם כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק, אבל עשו על ידי שבא ונזדווג ליעקב, נטל את שלו מתחת ידו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כג, ז ח): הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור מי יעץ זאת על צר המעטירה וגו'.

אמר רבי אלעזר כל צור שכתוב במקרא מלא, בצור מדינה הכתוב מדבר. חסר, ברומי הכתוב מדבר. המעטירה, רבי אבא אמר הקיפוה בעטרה, ורבי ינאי אמר בשם רבי שמעון בריה דרבי ינאי הקיפוה כובין.