# פרשה סג

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-63/

ואלה תולדת יצחק בן אברהם (בראשית כה, יט), (משלי כג, כד): גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, גילה אחר גילה, בזמן שהצדיק נולד (ישעיה ז, א): ויהי בימי אחז וגו', אמר רבי הושעיא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים ווי שמלך אחז, אמר להן בן יותם הוא, ואביו צדיק ואיני יכול לפשט את ידי בו. ויולד חכם ישמח בו, רבי לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כג, טו): בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. רבי שמעון בן מנסיא אומר, אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מנין שאפלו הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר ישמח לבי גם אני, גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, ואלה תולדת יצחק בן אברהם

עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו), האבות עטרה לבנים, והבנים עטרה לאבות. האבות עטרה לבנים, שנאמר (משלי יז, ו): ותפארת בנים אבותם. הבנים עטרה לאבות, דכתיב: עטרת זקנים בני בנים. רבי שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא נצל מכבשן האש אלא בזכות של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לשרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמד ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה כט, כב): לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה את אברהם.

דבר אחר, עטרת זקנים בני בנים, (בראשית כה, יט): ואלה תולדת יצחק בן אברהם

אברם נקרא אברהם. יצחק, נקרא אברהם, דכתיב (בראשית כה, יט): ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם. יעקב נקרא שמו ישראל, דכתיב (בראשית לב, כט): לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא ישראל, רבי נתן אמר מלתא עמיקתא היא (שמות יב, מ): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה

ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כה, כ), אמר רבי יצחק אם ללמד שהיא מארם נהרים והלוא כבר נאמר: מפדן ארם, מה תלמוד לומר ארמי, בת בתואל הארמי, מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה, לשושנה בין החוחים. רבי פנחס אמר כתיב (בראשית כח, ז): וילך פדנה ארם, מה תלמוד לומר (בראשית כח, ה): אל לבן הארמי, מלמד שכלן כללן ברמאות

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (בראשית כה, כא), רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעשר. ריש לקיש אמר שהפך את הגזרה, ולפום כן קרין ליה עתרא דאפך אדרא. לנכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן, והיא שטוחה כאן, ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן, כל בנים שאת עתיד לתן לי יהיו מן הצדיק הזה. (בראשית כה, כא): כי עקרה הוא, רבי יודן בשם רבי לקיש, עקר מטרין לא הוה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מטרין. (בראשית כה, כא): ויעתר לו ה', רבי לוי אמר משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו לטל ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים, וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא

ויתרצצו הבנים בקרבה (בראשית כה, כב), רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר זה רץ להרג את זה וזה רץ להרג את זה. ריש לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה וזה מתיר צוויו של זה. רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדוג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זרתה מתוחה לקבליה, הדא הוא דכתיב (תהלים נח, ד): זרו רשעים מרחם. ויתרצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א, ה): בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב: זרו רשעים מרחם. ותאמר אם כן למה זה אנכי, רבי יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם, אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עברתי. רבי הונא אמר אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עברתי מנין זה. תני בשם רבי נחמיה ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה שנים עשר שבטים, הדא הוא דכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, דא תרין, (בראשית כה, כג): ושני לאמים, הא ארבעה, (בראשית כה, כג): ולאם מלאם יאמץ, הא שתא, (בראשית כה, כג): ורב יעבד צעיר, הא תמניא, (בראשית כה, כד): וימלאו ימיה ללדת, הא עשרה, (בראשית כה, כה): ויצא הראשון אדמוני, הא חד עשר, (בראשית כה, כו): ואחרי כן יצא אחיו, הא תרין עשר. ואית דמיתין לה מן הדין קרא, (בראשית כה, כב): ותאמר אם כן למה זה אנכי, ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרין עשר, מנין זה. (בראשית כה, כב): ותלך לדרש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלוא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה

ויאמר ה' לה (בראשית כה, כג), רבי יהודה בר רבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אליעזר בן רבי שמעון מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא אומר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת. והכתיב (בראשית טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי לוי בשם רבי אבא חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר אמר על ידי שם בן נח. (בראשית טז, יג): שני גוים בבטנך, שני גאי גוים בבטנך, זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. שני גאי גוים בבטנך, אדריאנוס בעובדי כוכבים, שלמה בישראל.

דבר אחר שני שונאי גוים בבטנך, כל העובדי כוכבים שונאים את עשו, וכל העובדי כוכבים שונאים את ישראל, סנאיהון דבניא במעיך, דכתיב (מלאכי א, ג): ואת עשו שנאתי. ושני לאמים ממעיך יפרדו, אמר רבי ברכיה מכאן שנולד מהול. ולאם מלאם יאמץ, רבי חלבו אמר עד כאן קריין (בראשית י, ז): סבתה ורעמה וסבתכא, מינך יקומון יהודאין וארמאין. ורב יעבד צעיר, אמר רבי הונא אם זכה יעבד, ואם לאו יעבד

וימלאו ימיה ללדת (בראשית כה, כד), להלן חסרים וכאן מלאים, להלן כתיב (בראשית לח, כז): תאומים, פרץ וזרח שניהם צדיקים, וכאן תומם, יעקב צדיק ועשו רשע. (בראשית כה, כה): ויצא הראשון אדמוני, אמר רבי חגי בשם רבי יצחק בזכות (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, שנאמר (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו, דכתיב: ויצא הראשון, ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון, ואביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא, כז): ראשון לציון הנה הנם.

דבר אחר, ויצא הראשון אדמוני, למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו, אמר רבי אבהו כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואחר כך מרחיץ בנו של מלך, כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו. מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה למה יצא עשו תחלה, אמר לה, טפה ראשונה של יעקב היתה, אמר לה משל אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זו שאת נותנה ראשונה יוצאה אחרונה, כך טפה ראשונה של יעקב היתה. אדמוני, אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (שמואל א טז, יב): וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמואל א טז, יב): עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. דקליטיינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריה, וכיון דהוה מטי סדריה דרבי הוי מינוקא נפקין ומחיין ליה, לבתר יומין איתעבד מלך, נחת ויתיב ליה בהדא פנייס נ"א: פמייס, ושלח כתבים לטבריא מפני רמשא דערובתה, אמר אנא יהיב קלוון דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קדמי בצפרא דחד בשבא. פקדיה לשליחא אמר ליה לא תתן יתהון להון אלא עם מטעמי יומא דערובתא. נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמתי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה ראה פניו חולניות, אמר לו למה פניך חולניות, אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא. אמר ליה איתא סחי דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחך ומרקד קדמיהון. בעא רבי דיזעוף ביה, אמר ליה רבי שמואל בר נחמן רבי שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא. אמר ליה מריך בעקא ואת קאים גחך ומרקד. אמר להון אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא דמריכון עביד לכון נסין ואנא מקים לכון קדמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא, נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס. עלון ואמרין ליה הא קיימין קדם פיילי. אמר סגרון פיילי. נסבוהון ואקימון על מטכסא דמדינתא. עלון ואמרין ליה, אמר אנא קלוון אנא דיתזון בי בני תלתא יומי ויעלון ויסחון ויאתון לגבאי, אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין ועאל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון ועלו וסחון ואתון לגביה. אמר להון בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין אתון מקילין למלכא. אמרין ליה לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משעבדים. אמר להון אפלו כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר. (בראשית כה, כה): כלו כאדרת שער, אמר רבי חנינה כלו ראוי לאדרת. רבנן דרומאי בשם רבי אלכסנדרי ורחבה בשם רבי אבא בר כהנא אמר יצא כלו מפזר ומפרד כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאדרא, הדא הוא דכתיב (דניאל ב, לה): באדין דקו כחדה פרזלא וגו' והוו כעור מן אדרי קיט, רבי חנינא בר יצחק אמר מי גרם להם להעשות כעור, מן אדרי קיט, על שפשטו ידיהם באדירים. (בראשית כה, כה): ויקראו שמו עשו, הא שוא שבראתי בעולמי.

אמר רבי יצחק אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קורא לבני בכורי שם, (שמות ד, כב): כה אמר ה' בני בכרי ישראל

ואחרי כן יצא אחיו (בראשית כה, כו), הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני, אמר לו מי תופס המלכות אחרינו. הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב, אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש, להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק

ויגדלו הנערים (בראשית כה, כז), רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו, כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.

אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו של זה. (בראשית כה, כז): ויהי עשו איש ידע ציד, צד את הבריות בפיו, לא גנבת מאן גנב עמך, ולא קטלית מאן קטל עמך.

אמר רבי אבהו שודני, צידני. צד בבית, צד בשדה. בבית, היך מתקנין מלחא. בשדה, היך מתקנין תבנא. רבי חיא אמר הפקיר עצמו כשדה. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אמות, אלא אף לא זו שנבעלת כנשים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף אני בו בלשון אני פורע הימנו, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כב): והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה. (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים, שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר. (בראשית כה, כח): ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, קופרא טבא לפומיה, וכסא טבא לפומיה. (בראשית כה, כח): ורבקה אהבת את יעקב, כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו

ויזד יעקב נזיד (בראשית כה, כט), אמר לו, מה טיבו של נזיד זה. אמר לו, שמת אותו זקן. אמר, באותו הזקן פגעה מדת הדין, אמר לו, הן. אמר, אם כן לא מתן שכר ולא תחית המתים. ורוח הקדש צווחת (ירמיה כב, י): אל תבכו למת ואל תנדו לו, זה אברהם. (ירמיה כב, יד): בכו בכו להלך, זה עשו

ויבא עשו מן השדה (בראשית כה, כט), רבי יודן בשם רבי איבו ורבי פינחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה, ויצחק ק"פ, אלא אותן חמש שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו מפני שעבר עשו שתי עברות, שבא עשו על נערה המארסה, שנאמר (דברים כב, כז): כי בשדה מצאה. (בראשית כה, כט): והוא עיף, שהרג את הנפש, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, לא): כי עיפה נפשי להרגים. רבי אמר אף גנב, היך מה דאת אמר (עובדיה א, ה): אם גנבים באו לך אם שודדי לילה, אמר הקדוש ברוך הוא כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים, מוטב לו שיפטר בשלום, זה הוא שכתוב (תהלים סג, ד): כי טוב חסדך מחיים. (בראשית כה, ל): ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדם, אמר רבי זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל, אמר ליה אנא פתח פומי תהי משתדר ואזיל, כהדא דתנינן אין אובסין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין. (בראשית כה, ל): מן האדם האדם, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר מיניה ומן פטרוניה. ריש לקיש אמר מיניה ומן דכותיה, הוא אדם ותבשילו אדם, ארצו אדמה, גבוריו אדמים, לבושיו אדמים, פורע ממנו אדם, בלבוש אדם. הוא אדם (בראשית כה, כה): ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדם: הלעיטני נא מן האדם. ארצו אדמה, (בראשית לב, ד): ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדמים (נחום ב, ד): מגן גבריהו מאדם, לבושיו אדמים, שנאמר (נחום ב, ד): אנשי חיל מתלעים. פורע ממנו אדם, (שיר השירים ה, י): דודי צח ואדום. בלבוש אדם (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך

ויאמר יעקב מכרה כיום (בראשית כה, לא), אמר לו זבין לי חד יום מן דידך, אמר רבי אחא כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו. (בראשית כב, לב): ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ריש לקיש אמר התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב כאן, אלא (בראשית כב, לב): למה זה לי, מלמד שכפר בזה אלי (שמות טו, ב).

דבר אחר, הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון, שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצין אצלו. (בראשית כה, לג): ויאמר השבעה לי, מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה, דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב, לפיכך נתן נפשו על הבכורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, ו): כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך, ועשו הוא שונא את הדם. רבי שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות. רבי לוי אמר זה דם של מילה. רבנן אמרי שנאת דמו של אדם בגופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קט, יז): ויאהב קללה ותבואהו. רבי לוי בשם רבי חמא אמר לא חפץ בברכה ולא חפץ בכורה. רבי הונא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, היך מה דאת אמר (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים (בראשית כה, לד), מה עדשה זו עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו אין לה פה, כך אבל אסור לו לדבר. מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה, כך אבל, שמת אבינו אברהם, שמחה, שנטל יעקב את הבכורה. (בראשית כה, לד): ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים, אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקדש אומרת (ישעיה כא, ה): ערך השלחן, סדר פתורא. (ישעיה כא, ה): צפה הצפית, סדר מנרתא.

אמר רבי אבא בר כהנא אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. (ישעיה כא, ה): קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל. (ישעיה כא, ה): משחו מגן, כתבו שהבכורה ליעקב, תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב, מנין, דכתיב (שמות ד, כב): כה אמר ה' בני בכרי ישראל. (בראשית כה, לד): ויקם וילך, רבי לוי אמר מעולמו יצא. (בראשית כה, לד): ויבז עשו את הבכרה, ומה בזה עמה, אמר רבי לוי תחית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב (משלי יח, ג): בבוא רשע בא גם בוז. בבוא רשע, זה עשו, שנאמר (מלאכי א, ד): וקראו להם גבול רשעה. בא גם בוז, שבא בזיונו עמו. (משלי יח, ג): ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר (יחזקאל לו, ל): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.