# פרשה סד

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-64/

ויהי רעב בארץ (בראשית כו, א), (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימם, זה יצחק. (תהלים לז, יח): ונחלתם לעולם תהיה, (בראשית כו, ג): גור בארץ הזאת, (תהלים לז, יט): לא יבשו בעת רעה, ברעתו של אבימלך. (תהלים לז, יט): ובימי רעבון ישבעו, ויהי רעב בארץ

לא ירעיב ה' נפש צדיק (משלי י, ג), זה יצחק, (בראשית כו, ג): גור בארץ הזאת. (משלי י, ג): והות רשעים יהדף, זה אבימלך. ויהי רעב, עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. אחד בימי למך (בראשית ה, כט): מן האדמה אשר אררה ה', אחד בימי אברהם (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואחד בימי יצחק, ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יעקב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפט השופטים, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד. ואחד בימי אליהו (מלכים א יז, א): חי ה' אלהים וגו'. ואחד בימי אלישע (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון. ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם, ואחד לעתיד, שנאמר (עמוס ח, יא): והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו'. רבי שמואל בר נחמן אמר עקר אותנטיאה שלו היה בימי דוד ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד. שילא חטא ויוחנא משתלמא, אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין ובשעה שמבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה את קפתו, לפיכך כלם לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים שיכולים לעמד. רבי ברכיה הוה קרי עליהן (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם. רב אחא אמר אחד בימי אברהם, ואחד בימי למך. ורעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדא ושנה לא עבדא. רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף. רעב שבא בימי שפט השופטים, רבי הונא בשם רבי אחא אמר ארבעים ושתים סאין היו, ונעשים ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכים בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוץ לארץ, ולפי שיצא אלימלך לחוץ לארץ נענש שמת הוא ובניו

וילך יצחק אל אבימלך גררה (בראשית כו, א), לגרדיקי. רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן מפני מה גזרו על הנוה שבגרדיקי, מפני שהוא נוה רע. ועד היכן, רבי חנין אמר עד נחל מצרים. (בראשית כו, ב): וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב.

דבר אחר שכן בארץ, שכן את השכינה בארץ. (בראשית כו, ג): גור בארץ הזאת, אמר רבי הושעיה את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת. (בראשית כו, ג): כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, קשות, כמה דאת אמר (יחזקאל יז, יג): ואת אילי הארץ לקח.

דבר אחר, למה לא נאמר האלה, אלא האל, לומר מקצתן אני נותן לך, ואימתי אני נותן לך את השאר, לעתיד לבוא

עקב אשר שמע אברהם בקלי (בראשית כו, ה), רבי יוחנן ורבי חנינא, תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין עק"ב שמע אברהם בקול בוראו. (בראשית כו, ה): וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי, רבי יונתן משם רבי יוחנן אמר אפלו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. תורתי, שתי תורות, שקים אפלו מצוה קלה שבעל פה. רבי סימון אמר אפלו שם חדש שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרוא לירושלים היה אברהם יודע, דכתיב (בראשית כב, יד): ויקרא שם המקום ה' יראה, וכתיב (יחזקאל מח, לה): ושם העיר מיום ה' שמה, וכתיב (ירמיה ג, יז): ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'. רבי ברכיה אמר בשם רבי יהודה אין כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמיה (איוב לז, ב): שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, כענין שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה

ויהי כי ארכו לו שם הימים (בראשית כו, ח), אמר רבי יוחנן חלום קשה ונבואה קשה, אבל שוטה אריכות ימים מבטלת. נבואה קשה מנין, שכך היו ישראל אומרים לנביא (יחזקאל יב, כב): יארכו הימים ואבד כל חזון. אבל שוטה אריכות ימים מבטלת, מיצחק, דכתיב: ויהי כי ארכו לו שם הימים, מיד והנה יצחק מצחק, רבי חיא בר אבא אמר בשביל שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה, לא כך אמר רבי יוחנן המשמש מטתו ביום הרי זה מגנה, דאמר רבי יוחנן אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנאמר (אסתר ב, יד): בערב היא באה ובבקר היא שבה. איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו, הדא הוא דכתיב (איוב ג, ג): יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו'.

אמר רבי מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה, שתאמר לו (איוב ג, ג): הרה גבר, אין עכשיו עת הריון מגבר. ירמיה מקלל יום לידתו ויום עבורו, שנאמר (ירמיה כ, יד): ארור היום אשר ילדתי בו, זה יום לידה. (ירמיה כ, יד): יום אשר ילדתני אמי, זה יום העבור. אפשר חלקיהו אדם צדיק והיה משמש מטתו ביום, אלא לפי שהיתה איזבל הורגת הנביאים, בא ושמש מטתו ביום, וברח

ויזרע יצחק בארץ ההוא (בראשית כו, יב), אמר רבי חלבו, בארץ ההיא, בשנה ההיא, הארץ קשה והשנה קשה, ואלו היתה יפה על אחת כמה וכמה. (בראשית כו, יב): וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מאה כורים. מאה שערים, מאה מנינים. מאה שערים, מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה, והלוא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין, מפני מה מדד אותה, מפני המעשרות

ויצו אבימלך את כל העם (בראשית כו, יא), אמר רבי איבו אפלו צרור אל יזרק בהם אדם, הדא הוא דכתיב (תהלים נו, ז): יגורו יצפנו המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי. (בראשית כו, יג): ויגדל האיש וילך הלוך וגדל, אמר רבי חנין עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. (בראשית כו, יד): ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה, דניאל חיטא אמר ועבדה כתיב, אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו, אינו קונה אותו, כענין שנאמר (משלי יב, ט): טוב נקלה ועבד לו. בנהג שבעולם אדם צריך לטרח ולבקש יציאות ביתו, והם יושבים בביתו. (בראשית כו, טז): ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, אמר לו כל אותן עצמות שעצמת לא ממנו היה לך, לשעבר היה לך חדא קוקיא וכדון אית לך קוקיא סגין

וישב יצחק ויחפר וגו' (בראשית כו, יח), כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע, רבי יהודה אמר ארבע, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר. ורבנן אמרי חמש, כנגד חמשה ספרי תורה. (בראשית כו, כ): ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את העולם. (בראשית כו, כא): ויקרא שמה שטנה, כנגד ספר ואלה שמות, על שם (שמות א, יד): וימררו את חייהם בעבדה קשה. (בראשית כו, יט): וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. (בראשית כו, לג): ויקרא אותה שבעה, כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה. והלוא חמשה הן, אלא בן קפרא עביד וידבר תלתא ספרים, מן וידבר עד (במדבר י, לה): ויהי בנסע הארן ספר בפני עצמו, מן ויהי בנסע ודבתריה ספר בפני עצמו, ומן סופיה דפסקא ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו. (בראשית כו, כב): ויקרא שמה רחבות, כנגד משנה תורה, על שם (דברים יב, כ): כי ירחיב, (בראשית כו, כח): כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ

ואבימלך הלך אליו מגרר (בראשית כו, כו), מגרר, מלמד שנכנסו לסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה.

דבר אחר, מגרר, מגרר, מלמד שעלו בו צמחים, כמה דאת אמר (איוב ב, ח): להתגרד בו. (בראשית כו, כו): ואחזת מרעהו, רבי יהודה אמר אחזת מרעהו היה שמו. רבי נחמיה אמר סיעת מרחמוהי. (בראשית כו, כו): ופיכל שר צבאו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר פיכל שמו. רבי נחמיה אמר פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו

ויאמרו ראו ראינו (בראשית כו, כח), ראינו מעשיך ומעשה אבותיך, (בראשית כו, כח): ונאמר תהי נא אלה אם תעשה עמנו וגו', רק מעוט שלא עשו עמו טובה שלמה. בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. אזלין אלין כותאי ואמרין [עי' (עזרא ד, יב יג)]: ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון. מנדה, זו מדת הארץ. בלו, זו פרובגירון. והלך, אנגרוטינה. ואמר להון מה נעביד וגזרית, אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה, או יוספון עליה חמש אמין, או יבצרון מניה חמש אמין, מן גרמיהון אינון חזרין בהון. והון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתון כתיבא שרון בכיין. בעיין לממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא, אמרין יעול רבי יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא. עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורא מצראה דמקוריה אריך, יהיב מקוריה ואפקיה, אמר ליה הב לי אגרי, אמר ליה זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שנכנסנו לאמה זו בשלום ויצאנו בשלום. (בראשית כו, לב): ויבאו עבדי יצחק, אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו, מן מה דכתיב (בראשית כו, יט): וימצאו שם באר מים חיים, הוי שמצאו מים חיים.