# פרשה סה

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-65/

ויהי עשו בן ארבעים שנה (בראשית כו, לד), הדא הוא דכתיב (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, רבי פינחס בשם רבי סימון, מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, משה ואסף. משה אמר (דברים יד, ח): ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. אסף אמר, יכרסמנה חזיר מיער. למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה. כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם, וכיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב: ויהי עשו בן ארבעים שנה

ויקח אשה את יהודית (בראשית כו, לד), רבי יודן פתח (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה וגו', היא דעתיה דרבי יהודה, דאמר רבי יהודה אפלו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקדוש ברוך הוא מביאן ומזוגן זה לזה, מאי טעמיה אלהים מושיב יחידים ביתה, כך לפי שכתוב (דברים כ, יז): החרם תחרימם החתי והאמרי, ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא

ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח וגו' (בראשית כו, לד), (ויקרא יא, טו): את כל ערב למינו, בימי רבי חיא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל, אתון טעינין ליה לגביה, אמרו ליה מהו דניכליניה, אמר לון אזלון יהבו יתיה על אגרא, וכל עוף דשכן על גביה מן מיניה הוא, אזלין יהבו יתיה על אגרא ואתא הדין עורבא מצראה שכן על גביה, אמר מסאב הוא דמן מיניה הוא דכתיב: ואת כל ערב למינו. אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו. כך לפי שכתוב בו (דברים כ, יז): כי החרם תחרימם, ייתי הדין מחיק שמא, ויסב להדא מחיקת שמא, ויהי עשו בן ארבעים שנה

ותהיין מרת רוח (בראשית כו, לה), למה ליצחק תחלה, אלא על ידי שהיתה רבקה בת כמרים לא היתה מקפדת על טנפת עבודת כוכבים, וזה על ידי שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנפת עבודת כוכבים, לפיכך ליצחק תחלה.

דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, לפיכך ליצחק תחלה.

דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לדרך ולמד בינה מבני אדם, וזה על ידי שכהו עיניו והוא יושב בתוך הבית, לפיכך ליצחק תחלה.

אמר רבי יהושע בן לוי גרם להורו לסלק ממנו רוח הקדש

ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז, א), רבי יצחק פתח (ישעיה ה, כג): מצדיקי רשע עקב שחד, כל מי שנוטל שחד ומצדיק את הרשע בעקב, (ישעיה ה, כג): וצדקת צדיקים יסירו ממנו, וצדקת צדיקים, זה משה. יסירו ממנו, זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'

מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם (משלי יז, טו), אמר רבי יהושע בן לוי לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם, ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו

רבי יצחק פתח (שמות כג, ח): ושחד לא תקח וגו', אמר רבי יצחק ומה אם מי שנטל שחד ממי שהיה חיב לו כהו עיניו, הלוקח שחד ממי שאינו חיב לו על אחת כמה וכמה, ויהי כי זקן יצחק וגו'

רבי חנינא בר פפא פתח (תהלים מ, ו): רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאתיך וגו', אמר רבי חנינא כל פעלות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק, כדי שיבוא יעקב ויטל את הברכות, ויהי כי זקן יצחק

אמר רבי יהודה בר סימון אברהם תבע זקנה, אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה, (בראשית כד, א): ואברהם זקן בא בימים. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו רבון כל העולמים אדם מת בלא יסורים מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין. יעקב תבע את החולי, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי ואינו מישב בין בניו, מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מישב בין בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל (בראשית מח, א): ויאמר ליוסף הנה אביך חלה.

אמר רבי לוי אברהם חדש זקנה, יצחק חדש יסורים, יעקב חדש חולי, חזקיהו חדש חולי שיתרפא, אמר לו העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, הדא הוא דכתיב (ישעיה לח, ט): מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו, אמר רבי שמואל בר נחמן מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם

ותכהין עיניו מראת (בראשית כז, א), אמר רבי אלעזר בן עזריה מראות ברע, מראות ברעתו של רשע, אמר הקדוש ברוך הוא יהיה יצחק יוצא לשוק ויהון בריתא אמרין דין אבוה דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו, הדא הוא דכתיב (משלי כח, כח): בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. תלמיד רשע מאחיה השילוני (מלכים א יד, ד): ואחיהו לא יכל לראות כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם תלמיד רשע. בן רשע, מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

דבר אחר, מראת, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, הדא הוא דכתיב: ויהי כי זקן יצחק, וגו' דבר אחר, מראת, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון, אמר אם הורגו אני עכשו מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו. כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקדוש ברוך הוא אם הורגו אני עכשו אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'

ויקרא את עשו בנו הגדל (בראשית כז, א), אמר רבי אלעזר בר שמעון למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס, אמרה בני מקרוא לפרוס אין אתם מכתיבין אותו, אמרו אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס שבננסים. כך אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדל. אמו קראת אותו גדול, (בראשית כז, טו): ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמדת. אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן, (עובדיה א, ב): הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

אמר רבי ברכיה לקבל תורא טבחא, הדא הוא דכתיב (ישעיה לד, ו): כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. (בראשית כז, א): ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני, הדא הוא דכתיב (משלי כו, כה): כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'. חזקיהו תורגמינא אמר (משלי כו, כה): כי שבע תועבות בלבו, את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתוב בה עשר (דברים יח, י יב): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר ושאל אוב וידעני וגו', כאן שכתוב שבע, על אחת כמה וכמה, הוי כי שבע תועבות, כי שבעים תועבות בלבו, ויאמר אליו הנני

אמר רבי יהושע בן קרחה הגיע אדם לפרק אבותיו קדם לחמש שנים ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה, שכן יצחק אמר אם לשניו של אבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי, אם לשנים של אמי אני מגיע, (בראשית כז, ב): ויאמר אליו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, תני שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועמק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת. יום המיתה מנין, דכתיב (קהלת ט, יב): כי גם לא ידע האדם את עתו. יום הנחמה מנין, דכתיב (ישעיה ס, כב): אני ה' בעתה אחישנה. ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר (דברים א, יז): כי המשפט לאלהים הוא. ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב (קהלת ג, יג): מתת אלהים היא. ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה יז, י): אני ה' חקר לב. ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא, ה): כעצמים בבטן המלאה. ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג, ד): כי יום נקם בלבי

ועתה שא נא כליך (בראשית כז, ג), שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות, סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים. (בראשית כז, ג): תליך, אמר לו הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא הוא מתברך.

דבר אחר, שא נא כליך, זו בבל (דניאל א, ב): ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו, תליך, זו מדי (אסתר ז, י): ויתלו את המן על העץ. קשתך, זו יון, שנאמר (זכריה ט, יג): כי דרכתי לי יהודה קשת. וצא השדה, זו אדום (בראשית לב, ד): ארצה שעיר שדה אדום. ועשה לי מטעמים, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, שלשה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדם הראשון, טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, שנאמר (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל. (בראשית ג, ו): וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים. (בראשית ג, ו): להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה. היאך מה דאת אמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן, וכן יצחק אמר ועשה לי מטעמים, אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. וכן שלמה אומר (קהלת ה, י): ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע. (בראשית כז, ה): וילך עשו השדה לצוד ציד להביא, אם מצא הרי מוטב ואם לאו להביא מן הגזלות ומן החמסין

ורבקה אמרה אל יעקב, הביאה לי ציד, ועתה בני שמע בקלי, לך נא אל הצאן (בראשית כז, ו ט), אמר רבי לוי לך וקדם את האמה שמשולה לצאן, האיך מה דאת אמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי. (בראשית כז, ט): ולקח לי משם שני גדיי עזים טבים, אמר רבי לוי אם מצאת הרי מוטב ואם לאו הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. טבים, רבי חלבו אמר טובים לך, שעל ידן את נוטל את הברכות. וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים, דכתיב (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר וגו'

ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער (בראשית כז, יא), גבר שדין, כמה דאת אמר (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, (בראשית כז, יא): ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר (דברים לב, ט): כי חלק ה' עמו. רבי לוי אמר משל לקוץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגרן, ועלה המוץ בקוץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר. רבי יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאולה היא ליה, אלא (ויקרא טז, כב): ונשא השעיר עליו, זה עשו, שנאמר: הן עשו אחי איש שער. (ויקרא טז, כב): את כל עונתם, עונות תם, שנאמר (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם. (בראשית כז, יב): אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כמת וכתועה וכעובד עבודת כוכבים. (בראשית כז, יב): והבאתי עלי קללה וגו', אפלו ברכה אחת שהוא עתיד לתן בסוף אינו נותנה לי. (בראשית כז, יג): ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, רבי אבא בר כהנא אמר אדם שחטא לא אמו נתקללה, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, אף אתה עלי קללתך בני.

אמר רבי יצחק עלי לכנס ולומר לאביך יעקב צדיק ועשו רשע. (בראשית כז, יד): וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת (בראשית כז, טו), מה שחמד מנמרד והרגו ונטלן, הדא הוא דכתיב (משלי יב, יב): חמד רשע מצוד רעים. (בראשית כז, טו): אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו, אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הדא הוא דכתיב: אשר אתה בבית, כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מאי עובדיהון.

אמר רבי אבא בר כהנא עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדה כפר חטיאה, דהוון נהיגין אכלין ושתין בכנשתא כל פתי רמשא דשבא, מן דהוון אכלין הוו נסבין גרמיא ומסלקי יתהון על ספרא, חד מנהון דמך, אמרו ליה למאן את מפקיד על בנך לשמרו, אמר להון לספרא. והלא כמה רחימין היו לו והוא אומר לספרא, אלא דהוה ידע מה עובדיהון ודספרא היך מנהון טב, כך כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מה עובדיהון

ואת ערת גדיי העזים (בראשית כז, טז), אמר רבי יוחנן תרי אדרעין דאבונן יעקב כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו, אלא חיטתהון. רבי הונא בשם רבי יוסי אמר שני תמידים שהיו ישראל מקריבים בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ. רב הונא בשם רבי יוסי אמר, קנמון הזה היה גדול בארץ ישראל והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן ואוכלים ממנו.

אמר רבי חנינא והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

אמר רבי מונא הכל מעשי נסים. (בראשית כז, יז): ותתן את המטעמים ואת הלחם, לותה אותו עד הפתח, אמרה עד כאן הייתי חיבת לך, מכאן ואילך בריך יקום לך

ויבא אל אביו ויאמר אבי וגו' אנכי עשו בכרך (בראשית כז, יח יט), אמר רבי לוי אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכרך. (בראשית כז, יט): קום נא שבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אתה אמרת קום נא שבה, חייך בו בלשון אני פורע לך, שנאמר (במדבר י, לה): קומה ה' ויפצו איביך. (משלי יג, כג): ויש נספה בלא משפט, זה עשו, אמר הקדוש ברוך הוא לעשו, אתה אמרת (בראשית כז, לא): יקם אבי, גדא דעבודת כוכבים דאת קאים, חייך בו אף אני בו בלשון אני פורע לך (תהלים סח, ב): יקום אלהים יפוצו אויביו

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני (בראשית כז, כ), מהרת למצא את הברכה בני, אביך נתברך בן שבעים וחמש שנים, ואתה בן ששים ושלש שנים, (בראשית כז, כ): ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, רבי יוחנן וריש לקיש, חד מנהון אמר אם לקרבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כב, יג): וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה. ואוחרנא אמר אם לזווגך המציא לך, דכתיב (בראשית כד, יב): הקרה נא לפני היום, וכתיב (בראשית כד, סג): וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה, כי הקרה ה' אלהיך לפני, רבי יוחנן אמר לעורבא דאיתי נורא על קניה, בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, זה מזכיר, אין זה עשו אלא יעקב, כיון שאמר יצחק ליעקב (בראשית כז, כא): גשה נא ואמשך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפל, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, י): אל תשתע כי אני אלהיך, אל תשוע

ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקל קול יעקב (בראשית כז, כב), הא קול דקל חכים וידיה דמשלחין מיתין.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו, הקל קול יעקב והידים ידי עשו, אין עשו שולט אלא בידים.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אמר רבי פנחס קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו, מרמז ליה והוא אתי.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אמר רבי ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו, כד): וינו כל העדה, (שמות יז, ח): ויבא עמלק, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.

אמר רבי אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו תאמר שאנו יכולים לזדוג לאמה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדוג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם, הקל קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם. הקל קול יעקב, בפילגש בגבעה (שופטים כא, יח): ארור נתן אשה לבנימין. הקל קול יעקב, בימי ירבעם, קול בכי שהרגו מהם חמש מאות אלף, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם, אמר רבי שמואל בר נחמן מה את סבור שירבעם נגף, והלא לא נגף אלא אביה, ולמה נגף, רבי אבא בר כהנא אמר על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם. ורבי לוי אמר על ידי שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתן, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ואין מעידים אלא עד שלשה ימים. עליהם הוא אומר (ירמיה טו, ח): עצמו לי אלמנותו מחול ימים, רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר (מלכים א כא, י): ועמכם אנשים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל. ריש לקיש אמר על שחסדם ברבים, שנאמר (דברי הימים ב יג, ח): ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב. ורבנן אמרי על שבאת עבודת כוכבים לידו ולא בטלה, שנאמר (דברי הימים ב יג, יט): וירדף אביה אחרי ירבעם, וכתיב (דברי הימים ב יג, יט): וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה. וכתיב (מלכים א יכ, כט): וישם את האחד בבית אל. והרי דברים קל וחמר, ומה אם מלך על ידי שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב ונגף, הדיוט שהוא מונה הדיוט על אחת כמה וכמה

דבר אחר, הקל קול יעקב, הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים. רבי ראובן אמר כתיב (יחזקאל א, כה): בעמדם תרפינה כנפיהן. בעמדם וכי יש ישיבה למעלה, לא כן אמר רבי שמואל אין ישיבה למעלה, שנאמר (יחזקאל א, ז): ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים (דניאל ז, טז): קרבת על חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא, קימיא. (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו, (דברי הימים ב יח, יח): וכל צבא השמים עמדים, ואת אמרת בעמדם, אתמהא. ומה היא בעמדם, בא עם דם. בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך תרפינה כנפיהן, ומה הן אומרין (יחזקאל ג, יב): ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו. רבי לוי אמר (איוב לח, ז): ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב שנמשל לכוכבים מקלסין, דכתיב בהון (דניאל יב, ג): ומצדיקי הרבים ככוכבים, ואחר כך ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת, מה הן אומרין ברוך שם כבוד מלכותו. רבי שמואל בר נחמן אמר כתיב (יחזקאל ג, יב): ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'. רעש גדול, אתמהא, אלא משקלסתי אני וחברי, ואחר כך ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ומה הם אומרים, ברוך שם. רבי יהודה בר אלעי היה דורש הקול קולו של יעקב מצוחת ממה שעשו לו הידים ידי עשו.

אמר רבי יוחנן קולו של אדרינוס קיסר שהרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם

ולא הכירו (בראשית כז, כג), בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו לא הכירו. (בראשית כז, כו): ויאמר גשה נא ושקה לי, אמר לו את נושקני בקבורה ואין אחר נושקני בקבורה. (בראשית כז, כז): ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו, אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו, אלא בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר ליה (בראשית כז, כז): ראה ריח בני כריח שדה, ובשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם, היאך מה דאת אמר (משלי יא, ב): בא זדון ויבא קלון.

דבר אחר, וירח את ריח בגדיו ויברכהו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה, אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך, נכנס והוציא מנורה של זהב, אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך, ולא קבל עליו.

אמר רבי פינחס נתנו לו מכס שלש שנים, ולא קבל עליו, אמר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה. מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, היה מצוח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי. ויקום איש צרורות היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא, אמר ליה חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו אם כך למכעיסיו קל וחמר לעושי רצונו, אמר לו עשה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם כך לעושי רצונו קל וחמר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה, שרפה, הרג וחנק, מה עשה, הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק, קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פרחה באויר, אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן

דבר אחר, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ראה ריח בני, הרי בנוי. האיך מה דאת אמר (במדבר כח, ב): ריח ניחחי תשמרו. כריח שדה, הרי חרב, כמא דאת אמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש. אשר ברכו ה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כענין שנאמר (תהלים קלג, ג): כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.