# פרשה סו

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-66/

ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כז, כח), כתיב (איוב כט, יט): שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי, אמר איוב על ידי שהיו דלתי פתוחות לרוחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות, מה טעם שרשי פתוח אלי מים, אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים, זכיתי להתברך בטל, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים

רבי ברכיה פתח (שיר השירים ז, א): שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, ארבעה פעמים כתיב שובי, כנגד ארבע מלכיות שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום. השולמית, אמה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. השולמית, אמה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו, כז): ושמו את שמי, וכתיב (במדבר ו, כו): וישם לך שלום. השולמית אמה ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, השולמית, אמה שאני עתיד ליתן בה שלום, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. השולמית, אמה שאני עתיד לנטות אליה שלום, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, יב): כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבי שמואל בר תנחום ורבי חנא בשם רבי אידי אמה שעשת שלום ביני ובין עולמי, שאלולי היא הייתי מחריב את עולמי. רב הונא בשם רב אחא פתח (תהלים עה, ד): נמוגים ארץ וכל ישביה, היך מה דאת אמר (שמות טו, טו): נמגו כל ישבי כנען. (תהלים עה, ד): אנכי תכנתי, אנכי כיון שקבלו עליהם (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, (תהלים עה, ד): תכנתי עמודיה סלה, ונתבשם העולם. רבי אלעזר בן מרון אומר אמה שהיא משלמה אישטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה, הן הן בעולם הבא. רבי לוי אמר אמה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינם יורדין אלא בזכותה, הטללים אינם יורדין אלא בזכותה, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים, לך בזכותך ובך הדבר תלוי

ויתן לך, יתן ויחזר ויתן לך. יתן לך ברכות, ויתן לך כבישן. יתן לך שלך, ויתן לך של אביך. יתן לך שלך, ויתן לך של אחיך. רבי אחא אמר יתן לך ויתן לך אלהותא, אימתי לכשתצטרך לה, הדא הוא דכתיב (שופטים טז, כח): ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא, אמר לפניו רבון העולמים הוי זוכר לי אותה הברכה שברכני אבא יתן לך ויתן לך אלהותא. מטל השמים, זה המן, שנאמר (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשמני הארץ, זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר מדאי. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות, כדכתיב (תהלים סו, טו): עלות מחים אעלה לך. ורב דגן, אלו הבחורים, דכתיב (זכריה ט, יז): כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים. ותירש, אלו הבתולות, דכתיב (זכריה ט, יז): ותירוש ינובב בתלות.

דבר אחר, מטל השמים, זו ציון, שנאמר (תהלים קלג, ג): כטל חרמון שירד על הררי ציון. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות. דגן, אלו הבכורים. תירש, אלו הנסכים.

דבר אחר, מטל השמים, זו מקרא. ומשמני הארץ, זו משנה. דגן, זו תלמוד. תירש, זה אגדה

יעבדוך עמים (בראשית כז, כט), אלו שבעים אמות. (בראשית כז, כט): וישתחוו לך לאמים, אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב בהון (בראשית כה, ג): אשורם ולטושם ולאמים. (בראשית, כז, כט): הוי גביר לאחיך, זה עשו ואלופיו. (בראשית כז, כט): וישתחוו לך בני אמך, הכא את אמר וישתחוו לך בני אמך, ולהלן את אמר (בראשית מט, ח): וישתחוו לך בני אביך, אלא יעקב על ידי שנטל ארבע נשים, לאה ורחל זלפה ובלהה, הוא אומר בני אביך. יצחק נטל רבקה, אמר בני אמך. (בראשית כז, כט): ארריך ארור וגו', ולהלן אומר (במדבר כד, ט): מברכיך ברוך וארריך ארור, אלא בלעם על ידי שהיה שונא פתח בברכה וסים בקללה, ויצחק שהיה אוהב פתח בקללה וסים בברכה. רבי יצחק בר רבי חיא אמר הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין, פותחין בברכה וחותמין בקללה, מברכיך ברוך וארריך ארור. הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, ארריך ארור ומברכיך ברוך

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב (בראשית כז, ל), אמר רבי איבו פוליונו של אבינו יצחק מפלש היה, זה בא מכאן וזה בא מכאן. רבנן אמרי כמין איסטריפומיטא, הדלתות היו נכפלין לאחוריהם, עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו, הדא הוא דכתיב (בראשית כז, ל): אך יצא יצא יעקב, נראה כיוצא ואינו יוצא. (בראשית כז, ל): ועשו אחיו בא מצידו, מזין לצוד נפשו, כמה דאת אמר (שמות כא, יג): ואשר לא צדה

דבר אחר, מברכיך ברוך, תני עובד כוכבים המברך את השם עונים אחריו אמן, בשם אין עונין אחריו אמן.

אמר רבי תנחומא אם ברכך עובד כוכבים אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים. עובד כוכבים אחד פגע ברבי ישמעאל ברכו, אמר לו כבר מלתך אמורה. פגע בו אחד וקללו, אמר לו כבר מלתך אמורה. אמרו ליה כמה דאמרת לדין אמרת לדין, אמר להון כן כתיב (במדבר כד, ט): מברכיך ברוך ארריך ארור

ויעש גם הוא מטעמים ויאמר לאביו יקם אבי (בראשית כז, לא), הדא הוא דכתיב (משלי ל, כח): שממית בידים תתפש.

אמר רבי חמא בר חנינא באיזו זכות השממית מתפשת, בזכות אותן הידים. ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקם אבי, על ידי שאמר לו יקם, אני נפרע לו בו בלשון (תהלים סח, ב): יקום אלהים וגו' יפוצו אויביו.