# פרשה סז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-67/

ויחרד יצחק חרדה גדלה (בראשית כז, לג), כתיב (משלי כט, כה): חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב, חרדה שחרדה רות לבעז, שנאמר (רות ג, ח): ויחרד האיש וילפת. יתן מוקש, בדין היה לקללה, אלא ובוטח בה' ישגב, נתן בלבו וברכה, (רות ג, י): ויאמר ברוכה את לה' בתי. חרדה שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד. יתן מוקש, בדין היה לקללו, אלא ובוטח בה' ישגב, שברכו ואמר (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה

ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד (בראשית כז, לג), אמר רבי חמא ברבי חנינא מאד, מחרדה שחרד על גבי המזבח. אמר מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטל יעקב את הברכות, כלפי רבקה אמרו.

אמר רבי יוחנן מי שיש לו שני בנים אחד יוצא ואחד נכנס, חריד, אתמהא, אלא בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם. רבי אחא אמר התחילו כתלי הבית מרתיתים, הדא הוא דהוא אמר (בראשית כז, לג): מי אפוא, מי הוא זה שהוא עתיד ליאפות כאן אני או בני יעקב. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא את ולא בנך, אלא (בראשית כז, לג): הוא הצד ציד. הוא הצד ציד, אמר רבי אלעזר בר שמעון צידא היך צדוך, פכור תרעיא היך תרעך פכור ומקלקל, הדא הוא דכתיב (משלי יב, כז): לא יחרך רמיה צידו, רבנן אמרי לא יאחר ולא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי אומר מהו לא יחרך, לא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו, דאמר רבי יהושע בן לוי כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן, ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה (משלי יב, כז): והון אדם יקר חרוץ, כדי שיבוא יעקב שהוא יקרו של עולם ויטל את הברכות, שמעקר העולם חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאל את רבי אחא, אמר ליה מהו דכתיב: הון אדם יקר חרוץ, אמר ליה חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינם נוטלים מן יקרם של עתיד לבוא בעולם הזה. (בראשית כז, לג): ואכל מכל, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. רבי נחמיה אומר מכל טוב שהוא מתקן לעתיד לבוא. אמר לו עקרו של דבר מה האכילך, אמר לו איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.

אמר רבי ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה, אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור, כיון שאמר (בראשית כז, לו): את בכרתי לקח, אמר יאות ברכתי.

אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרמה יעקב באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר: גם ברוך יהיה

אמר רבי יצחק בא לקללו, אמר לו הקדוש ברוך הוא הזהר שאם את מקללו לנפשך את מקלל, דאמרת (בראשית כז, כט): ארריך ארור.

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והאזן וחטם, שלא ברשותו, חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי. הפה והיד והרגל, ברשותו, אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לשנא בישא, אין בעי מחרף ומגדף. היד אין בעי הוא עביד מצותא, אין בעי הוא גנב, ואי בעי הוא קטיל. הרגל אי בעי הוא אזיל לבתי טרטסיאות ולבתי קרקסיאות, ואין בעי הוא אזיל לבתי כנסיות ובתי מדרשות. ובשעה שהוא זוכה הקדוש ברוך הוא עושה אותן שברשותו שלא ברשותו, היד (מלכים א יג, ד): ותיבש ידו אשר שלח עליו. הפה, (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה. הרגל (משלי א, טו טז): בני אל תלך בדרך אתם, כי רגליהם לרע ירוצו: ד כשמע עשו את דברי אביו (בראשית כז, לד), אמר רבי חנינא כל מי שהוא אומר שהקדוש ברוך הוא ותרן הוא יתותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: כשמע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה, והיכן נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד, א): ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד. (בראשית כז, לה): בא אחיך במרמה, רבי יוחנן אמר בא בחכמת תורתו. (בראשית כז, לו): ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני, ריש לקיש אמר התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך וזורק רק מפיו. ויאמר הכי, ויעקבני, את בכרתי לקח ושתקתי לו, והנה עתה לקח ברכתי ושתקתי לו, הלא אצלת לי ברכה, מן הנצלת

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר (בראשית כז, לז), אמר רבי ברכיה הן גביר שמתיו לך, ברכה שביעית, ולמה הוא אומרה לו תחלה, אלא אמר לו מלך עשיתיהו עליך וברכותיך שלו הן, הן עבדא דמאן, נכסיה דמאן, עבדא כל מה דיליה למרא. (בראשית כז, לז): ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, ולכה אפוא, ברם לך פתך אפויה. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר הרף ממני שפורניתה אפויה לך בכל מקום. ריש לקיש אמר הרף ממני שאף וחמה מסורין לו. רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא כך היית אומר ולכה אפוא אמר לו (ישעיה כו, י): יחן, אמר לו (ישעיה כו, י): רשע הוא, אמר לו (ישעיה כו, י): בל למד צדק, לא כבד את הוריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא (ישעיה כו, י): בארץ נכחות יעול, עתיד הוא לפשט ידו בבית המקדש. אמר לו אם כן השפע לו שלוה בעולם הזה (ישעיה כו, י): ובל יראה גאות ה' לעתיד לבוא

ויען יצחק ויאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז, לט), זו איטליאה. (בראשית כז, לט): ומטל השמים מעל, זו בית גוברין.

דבר אחר, הנה משמני הארץ, מן שמניא דארעא, מן הן מתעבדא ארעא שמניא, שמנין מן טלא. ומטל השמים מעל, אנטונינוס שלח לרבינו אמר ליה בגין דתסורתא חסרין מה נעביד ונמלא יתהון, נסביה לשלוחא ועיליה לגו פרדסא שרי עקר פגלין רברבין ושתיל דקיקין, אמר ליה הב לי אנטוגרפא, אמר ליה לית את צריך, סליק לגביה, אמר ליה דין הן אנטוגרפא, אמר ליה לא יהיב לי כלום. אמר ליה ומה אמר לך, אמר ליה לא אמר לי כלום. אמר ליה ולא עבד קודמיך כלום. אמר ליה נסבני ואעלני לגו פרדסא שרי עקר פגלין רברבין ושתיל דקיקין, תרדין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין, מיד הבין, שרי מפיק דכסין ומעייל דכסין עד זמן דאתמלין תסורתא

ועל חרבך תחיה (בראשית כז, מ), רבי לוי אמר עול חרבך ואת חיי. (בראשית כז, מ): ואת אחיך תעבד, אמר רב הונא אם זכה תעבד, ואם לאו תאבד. (בראשית כז, מ): והיה כאשר תריד, את יש לך ירידים שוקים והוא יש לו שוקים, את יש לך נימוסות והוא יש לו נימוסות.

אמר רבי יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עלה של תורה מעליו, גזר עליו שמדים ואתה שולט בו, הדא הוא דכתיב (ישעיה סג, טז): כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ויצחק היכן הוא, מי שהוא אומר לו גזר עליו שמדים את מתכיפו לאבות

וישטם עשו (בראשית כז, מא), אמר רבי אלעזר בר יוסי סנטרו, ונעשה לו שונא ונוקם ונוטר עד כדין קרין סנטריה דרומי. (בראשית כז, מא): ויאמר עשו בלבו, הרשעים ברשות לבן (תהלים יד, א): אמר נבל בלבו, ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב, כו): ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה, (שמואל א כז, א): ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א, ח): וישם דניאל על לבו, דומין לבוראן (בראשית ח, כא): ויאמר ה' אל לבו. (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בא לו עשו במתינה, אמר מה אני מכריע את אבא, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהו. רבי נחמיה אומר בת קול אומרת הרבה סיחים מתו ונעשו עורותיהם על גבי אמותיהן. רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, י): יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה, מאן אמר דאמר כן, אמר רבי יודן אמר הקדוש ברוך הוא וה' שם היה.

אמר רבי ברכיה כפר עשו ואמר לא אמרתי הדא מלתא, אמר לו הקדוש ברוך הוא לית את ידע דאנא הוא בודקיהון דלבביא (ירמיה יז, י): אני ה' חקר לב

ויגד לרבקה וגו' (בראשית כז, מב), מי הגיד לה, רבי חגי בשם רבי יצחק, אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות. רבי יצחק אמר אפלו [תלם] הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם, ואת אמר (תהלים קה, טו): אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. ותשלח ותקרא ליעקב, אמרה לו הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך, כמה הוא מתנחם עליך וכבר שתה עליך כוס תנחומין

ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך, וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כז, מג מד), כתיב (בראשית כט, כ): ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים, אמר רבי חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים ונאמר להלן אחדים, מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר כאן שבע שנים. עד אשר תשוב חמת אחיך, אמו בצדקתה אמרה עד אשר תשוב חמת אחיך, והוא לא עשה כן אלא (עמוס א, יא): ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח. ריש לקיש אמר עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה (בראשית כז, מה): למה אשכל גם שניכם

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי (בראשית כז, מו), אמר רב הונא התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת, אם לקח יעקב מבנות חת כאלה, קופחת זו לזו וזו לזו

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו (בראשית כח, א), רבי אבהו אמר לפי שהיו הברכות מפקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו, כאן, ויקרא יצחק אל יעקב.

אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרמה יעקב באביו לא נטל ברכותיו, תלמוד לומר: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, אמר רבי ברכיה משל לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטל לטרא אחת של זהב, אמר לו למה במטמוניות בוא וטל לך בפרהסיא, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו. ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא. (בראשית כז, ז): וישמע יעקב אל אביו ואל אמו, הדא הוא דכתיב (משלי כא, ב): כל דרך איש ישר בעיניו, כל דרך איש ישר בעיניו זה שמשון, (שופטים יד, ג): ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (משלי יב, טו): ושמע לעצה חכם, זה יעקב. וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך

וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל (בראשית כח, ח), רבי יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגיר. (בראשית כז, ט): מחלת, שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו. (בראשית לו, ג): בשמת, שנתבסמה דעתו עליו, אמר רבי אלעזר אלו הוציא את הראשונות יפה היה, אלא (בראשית כח, ט): על נשיו, כאב על כאב.

דבר אחר, כוב על כוב, תוספת על בית מלא. רבי יודן בשם רבי איבו אמר (משלי יב, יג): בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק, בפשע שפתים מוקש רע, ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקדוש ברוך הוא והכעיסו אותו, וכן נשיו שהכעיסו אותו, באת להם תקלה, ויצא מצרה צדיק, זה יעקב, (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.