# פרשה סח

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-68/

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית כח, י), רבי פינחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג, כג כד): אז תלך לבטח דרכך [וגו'] אם תשכב לא תפחד. אז תלך לבטח, זה יעקב, דכתיב: ויצא יעקב. אם תשכב לא תפחד, מעשו ומלבן. (משלי ג, כד): ושכבת וערבה שנתך, (בראשית כח, יב): וישכב במקום ההוא

רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא, א): שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני. (תהלים קכא, א): מאין יבוא עזרי, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. רבי חנינא אמר גדוד שלחו. רבי יהושע בן לוי אמר שלח עמו, אלא שעמד עשו ונטלה ממנו. חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי, חס ושלום, לית אנא מובד סברי מן בריי, אלא (תהלים קכא, ב): עזרי מעם ה'. (תהלים קכא, ג): אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך, (תהלים קכא, ה): הנה לא ינום ולא יישן וגו', (תהלים קכא, ז): ה' ישמרך מכל רע, מעשו ומלבן. (תהלים קכא, ז): ישמר את נפשך, ממלאך המות. (תהלים קכא, ח): ה' ישמר צאתך ובואך, ויצא יעקב

רבי אבהו פתח (משלי יט, יד): בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, רבי פינחס בשם רבי אבהו, מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זווגו של איש אלא מן הקדוש ברוך הוא, בתורה מנין (בראשית כד, נ): ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר. בנביאים (שופטים יד, ד): ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים הינו דכתיב: ומה' אשה משכלת. יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו, יצחק זווגו בא אצלו, (בראשית כד, סג): וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זווגו, דכתיב: ויצא יעקב

רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשו, אמר לה, הקדוש ברוך הוא יושב ומזוג זווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה ליה, ודא הוא אמנותיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזוגן. אמר לה, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף. הלך לו רבי יוסי בר חלפתא, מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תסב לפלוני, וזוגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא. אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא. מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון נאה ומשבחת יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזוגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי.

אמר רבי ברכיה כלשון הזה השיבה רבי יוסי בר חלפתא, הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סלמות משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר (תהלים עה, ח): אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו, יצחק בא זווגו אצלו, שנאמר (בראשית כד, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה, יעקב הלך אצל זווגו, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע

חזקיה אמר בן ששים ושלש שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות, עשה עוד ארבע עשרה שנה שנטמן בבית עבר, עשה עוד שבעה שנים שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן שמונים וארבע שנים, ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים.

אמר רבי הושעיא כבר כתיב (בראשית כח, ז): וישמע אל אביו ואל אמו, ומה תלמוד לומר (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע, אלא אמר, אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה, לא מבאר שבע, אף אני הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא ואם לאו איני יוצא, לפיכך צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע

ויצא (בראשית כח, י), וכי לא יצא משם אלא הוא, והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר: ויצא יעקב, רבי [זעירא] עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה. ודכותה (רות א, ז): ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו', ותצא, וכי לא יצא מן המקום אלא היא, והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה. רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים

מבאר שבע (בראשית כח, י), רבי יודן ורב הונא, רבי יודן אמר מבארה של שבועה, אמר שלא יעמד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקנך, נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. רב הונא אמר מבארה של בכורה, אמר שלא יעמד עלי עשו ויערער על הבכורה ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי, ונמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר (בראשית כה, לג): השבעה לי כיום. מבאר שבע, רבי ברכיה אמר מבארה של ברכות, אמר שלא יעמד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות, ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי

וילך חרנה (בראשית כח, י), רבנן אמרי בן יומו, רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר כלשנהון דבריתא הוא, פלן אזיל לקיסרין ועד כדון הוא על זודיא. חרנה, תנא בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו נתן לה ה"א בסופה, סדומה, שעירה, מצרימה, חרנה. איתיביה והכתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, רבי אבא בן זבדא אמר לאמבטי התחתונה שבשאול

ויפגע במקום (בראשית כח, יא), רב הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג, כא): הנה מקום אתי, הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.

אמר רבי יצחק כתיב (דברים לג, כז): מענה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב (תהלים צ, א): ה' מעון אתה, הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.

אמר רבי אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משפעים אילך ואילך, הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס, שנאמר (חבקוק ג, ח): כי תרכב על סוסיך.

דבר אחר, מהו ויפגע, צלי, במקום, צלי בבית המקדש.

אמר רבי יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות, אברהם, תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית יט, כז): וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קמב, ג): אשפך לפניו שיחי. יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז, טז): ואל תשא בעדם וגו' ואל תפגע בי. וכן הוא אומר (ירמיה כז, יח): ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות, אמר רבי שמואל בר נחמן כנגד שלש פעמים שהיום משתנה, בערבית צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפלה לאורה. בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראותה בשקיעתה.

דבר אחר, ויפגע במקום, רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום, תפלת השחר, כנגד תמיד של שחר. תפלת מנחה, כנגד תמיד של בין הערבים. תפלת הערב, אין לה קבע.

אמר רבי תנחומא אפלו תפלת הערב יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח

ויפגע במקום (בראשית כח, יא), בקש לעבר נעשה העולם כלו כמין כותל לפניו. (בראשית כח, יא): כי בא השמש, רבנן אמרי כיבא השמש, מלמד שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה, משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים, אמר המלך כיבו את הנרות כיבו את הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצנעה. כך השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה. רבי פינחס בשם רבי חנין דצפורין אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש, אתא שמשא, אתא שמשא. בשעה שאמר יוסף (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח, אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש. אותן שתי שעות שהשקיע לו הקדוש ברוך הוא חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירן, בחזירתו לבית אביו, הדא הוא דכתיב (בראשית לב, לב): ויזרח לו השמש, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה, כך בניך בצאתם (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה, ובחזירתן (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי וגו'

ויקח מאבני המקום (בראשית כח, יא), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקדוש ברוך הוא שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים, כיון שנתאחו שנים עשר אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. רבי נחמיה אמר נטל שלש אבנים, אמר, אברהם יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, יצחק יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ואני אם מתאחות הן שלש אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי, וכיון שנתאחו, ידע שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליו. רבנן אמרי מעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסלת, ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק יצא עשו וכל אלופיו. ואני אם מתאחות שתי אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסלת. רבי לוי ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו, שהיה מתירא מן החיות. רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כתיב (מיכה א, ג): כי הנה ה' יצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו', מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס, מה רטיבה הרטיב (שיר השירים א, יז): קרות בתינו ארזים וגו'. צדיקים וצדיקות נביאים ונביאות שיצאו ממנו. וישכב במקום ההוא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר כאן שכב אבל כל ארבע עשרה שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב. ורבי נחמיה אמר כאן שכב, אבל כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב, ומה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר חמש עשרה שיר המעלות שבספר תהלים, מאי טעמיה (תהלים קכד, א): שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר, מה טעם (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא

ויחלם והנה סלם (בראשית כח, יב), אמר רבי אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא, אמר ליה חמית בחלמי אמרין לי אזיל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא, אמר ליה ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה, אמר ליה לא. אמר ליה זיל מני עשרים שריי בכרסא דביתך את משכח ליה. אמר ליה לית בהון עשרין. אמר ליה ואי לית בהון עשרין מני מן ראשיהון לסופיהון ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח, אזל מנא ואשכח כן. ומנין יליף לה רבי יוסי בר חלפתא, מן קפודקיא. תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון, והנה סלם, זה הכבש. מצב ארצה, זה מזבח (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים. עלים וירדים בו, שהם עולים ויורדים בכבש. (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט, א): ראיתי את ה' נצב על המזבח, רבנן פתרין ליה בסיני. ויחלם והנה סלם, זה סיני. מצב ארצה (שמות יט, יז): ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים.

דבר אחר, והנה סלם, זה סיני, אותיות דדין הוא אותיות דדין. והנה מלאכי אלהים, על שם (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן. ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א, יג): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם. והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן. עלים (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים. וירדים, זה משה (שמות יט, יד): וירד משה. והנה ה' נצב עליו (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר תרכוסא של שלש רגלים הראה לו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר את הוא רגל שלישי. הוא דעתיה דרבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (דברים לב, ט): כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, מה החבל הזה פחות משלשה אין מפקיעין אותו, כך האבות אין פחות משלשה. רבי ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו, עלים אין פחות משנים וירדים שנים. ומנין שהמלאך שלישו של עולם, שנאמר (דניאל י, ו): וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל. רבי חיא ורבי ינאי, חד אמר עלים וירדים בסלם, וחד אמר עלים וירדים ביעקב. מאן דאמר עלים וירדים בסלם, ניחא. ומאן דאמר עלים וירדים ביעקב, מעלים ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו, שנאמר (ישעיה מט, ג): ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עלים למעלה ורואים איקונין שלו, וירדים למטה ומוצאים אותו ישן. משל למלך שהיה יושב ודן, עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאים בפרוד ומוצאים אותו ישן.

דבר אחר, למעלן, כל מי שהוא אומר זכותו, עולה. חובתו, יורד. למטן, כל מי שהוא אומר זכותו, יורד. חובתו, עולה.

דבר אחר, עלים וירדים בו, עלים אותם שלוו אותו בארץ ישראל, ירדים, אלו שלוו אותו בחוצה לארץ. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחצתן קל"ח שנה, רבי תנחומא הוה מפיק לשנא קלא.

אמר רבי חמא בר חנינא על ידי שנתגאו ואמרו (בראשית יט, יג): כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, היכן חזרו, כאן, עלים וירדים, עלים ואחר כך ירדים

רבי יהושע בן לוי פתר קריה בגלות, (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע, האיך מה דאת אמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. (בראשית כח, י): וילך חרנה, האיך מה דאת אמר (איכה א, יב): אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. (בראשית כח, יא): ויפגע במקום, (ישעיה ה, ח): עד אפס מקום. (בראשית כח, יא): וילן שם כי בא השמש, (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה וגו'. (בראשית כח, יא): ויקח מאבני המקום, (איכה ד, א): תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. (בראשית כח, יא): וישם מראשתיו, (ירמיה יג, יח): כי ירד מראשותיכם. (בראשית כח, יא): וישכב במקום ההוא, (ירמיה ג, כה): נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו. (בראשית כח, יב): ויחלם והנה סלם, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סלם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל הוא סלם, אותוי דדין הוא אותוי דדין. (בראשית כח, יב): מצב ארצה, (דניאל ג, א): אקימה בבקעת דורא. (בראשית כח, יב): וראשו מגיע השמימה, (דניאל ג, א): רומה אמין שתין פתיה אמין שת. (בראשית כח, יב): והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. (בראשית כח, יב): עלים וירדים בו, מעלים בו ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו. (דניאל ג, יח): ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו, אמר להם לחנניה מישאל ועזריה (דניאל ג, כו): עבדוהי די אלהא עלאה פקו ואתו.

דבר אחר, והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עלים וירדים בו, שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (ירמיה נא, מד): ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו. שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו, אמר לו נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול שבולע כל מה שמשליכין לפניו. אמר לו דניאל, תן לי רשות ואני מתישו. נתן רשות. מה עשה, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב: והצאתי את בלעו מפיו

דבר אחר, והנה סלם, זה חלומו של נבוכדנצר (דניאל ב, לא): ואלו צלם חד שגיא וגו'. מצב ארצה, (דניאל ב, לא): וזיוה יתיר קאם לקבלך. וראשו מגיע השמימה, (דניאל ב, לא): צלמא דכן רב. והנה מלאכי אלהים, עלים שנים, וירדים שנים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן. עלים וירדים, יורדים ועולים אין כתיב כאן, אלא עלים וירדים, עולין הם ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחברו. כתיב (דניאל ב, לב): הוא צלמא ראשה די דהב [טב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו']. בבל למעלה מכלם, כדכתיב (דניאל ב, לח): אנת הוא ראשה די דהבא, וכתיב (דניאל ב, לט): ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מנך, וכתיב (דניאל ב, לט): ומלכו תליתאה אחרי די נחשא, וכתיב בסיפא (דניאל ב, מב): ואצבעת רגליא מנהן פרזל ומנהן חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוא תבירה. והנה ה' נצב עליו, כתיב (דניאל ב, מד): וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין וגו'.