# פרשה ע

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-70/

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכל (בראשית כח, כ), כתיב (תהלים סו, יד): אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, אמר רבי יצחק הבבלי ודבר פי בצר לי, שנדר מצוה בעת צרתו, מהו לאמר, לאמר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרתן. יעקב פתח בנדר תחלה לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהיה תולה את הנדר אלא בו.

אמר רבי אבהו כתיב (תהלים קלב, ב): אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, לאביר אברהם ולאביר יצחק אין כתיב כאן, אלא נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה

רב הונא בשם רב אידי אמר כתיב (דברי הימים א כט, ט): וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה, ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלה בידן לפיכך שמחו, לפיכך מהו אומר (דברי הימים א כט, י): ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל וגו', אלהי אברהם יצחק וישראל אינו אומר כאן, אלא (דברי הימים א כט, י): אלהי ישראל אבינו, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

אמר רבי יהודה עוד מן אתרא לית היא חסרה, וידרו ישראל אין כתיב כאן, אלא (במדבר כא, ב): וידר ישראל, ישראל סבא

ארבעה הן שנדרו, שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו. יעקב, נדר והפסיד. יפתח, נדר והפסיד. חנה, נדרה ונשתכרה. ישראל, נדרו ונשתכרו. שנאמר (במדבר כא, ב): וידר ישראל נדר וגו'

רבי אבהו ורבי יונתן חד אמר מסרסת היא הפרשה, ואחרינא אמר על הסדר נאמרה. מאן דאמר מסרסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך, והוא אומר (בראשית כח, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אתמהא. מאן דאמר על הסדר נאמרה מה אני מקים אם יהיה אלהים עמדי, אלא כך אמר יעקב אם יתקימו לי התנאים שאמר לי להיות עמי ולשמרני אני אקים את נדרי. רבי אבהו ורבנן, רבי אבהו אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מלשון הרע, היך מה דאת אמר (ירמיה ט, ב): וידרכו את לשונם קשתם שקר. ונתן לי לחם לאכל, מגלוי עריות, היך מה דאת אמר (בראשית לט, ו): ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי. ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודת כוכבים. רבנן פתרין לה בכל ענינא, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מעבודת כוכבים, מגלוי עריות, משפיכות דמים, מלשון הרע. אין דרך אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (עמוס ח, יד): הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע. ואין דרך אלא גלוי עריות, שנאמר (משלי ל, כ): כן דרך אשה מנאפת וגו'. ואין דרך אלא שפיכות דמים, שנאמר (משלי א, טו): בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם וגו'. ואין דרך אלא לשון הרע, שנאמר (בראשית לא, א): וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב

ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראשית כח, כ), עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר אמר לו הרי כל שבחו של גר, שנאמר (דברים י, יח): ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, אמר לו וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, ובא זה והושיטו לו בקנה. נכנס אצל רבי יהושע. [נסח אחר: עקילס הגר בא ושאל את רבי אליעזר אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר, דכתיב: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית לי כמה פוסיני אית לי אפלו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי רבי יהושע], אמרו לו תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. [אזל לגבי רבי יהושע] התחיל מפיסו בדברים. לחם, זו תורה, דכתיב (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי. שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה, זכה לטלית. ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהנה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח.

דבר אחר, לחם, זה הפנים. ושמלה, אלו בגדי כהנה. הרי במקדש. אבל בגבולים, לחם, זו חלה. ושמלה, זו ראשית הגז. אמרו, אלולי אריכות פנים שהאריך רבי יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו, וקרא עליו (משלי טז, לב): טוב ארך אפים מגבור. ושבתי בשלום אל בית אבי, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאלתן של בנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת: והיה לי לאלהים, חייך, כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. (ישעיה יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח, כב), חד עובד כוכבים שאליה לרבי מאיר, אמר לו פטר חמורך במה הוא נפדה, אמר לו בשה, דכתיב (שמות לד, כ): ופטר חמור תפדה בשה, אמר לו אין לו שה, אמר לו, בגדי. אמר ליה מנא לך הא, אמר לו דכתיב (שמות יב, ה): מן הכבשים ומן העזים תקחו, אמר לו אלו לפסח. אמר לו אף גדי נקרא שה. מנא לך הא, אמר לו דכתיב (דברים יד, ד): וזאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים. עמד ונשקו על ראשו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כותי אחד שאל את רבי מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמתי, דכתיב (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב, אמר לו הן. אמר לו ולא כך אמר: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אמר לו הן. אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים. אמר לו וכי שנים עשר הן והלוא ארבעה עשר הן (בראשית מח, ה): אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, אמר לו כל שכן אוסיפתא מיא אוסיף קמחא. אמר לו אין את מודה לי שהם ארבע אמהות, אמר לו הן. אמר לו צא מהם ארבעה בכורות לארבע אמהות, הבכור קדש ואין קדש מוציא קדש. אמר לו אשריך ואשרי אמתך שאת שרוי בתוכה

וישא יעקב רגליו (בראשית כט, א), אמר רבי אחא (משלי יד, ל): חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה טעין לביה ית רגלוהי, הדא אמרה כרסא טענא רגליא. (בראשית כט, ב): וירא והנה באר בשדה, רבי חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין, והנה באר בשדה, זו הבאר. והנה שלשה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו. והאבן גדלה על פי הבאר, אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה. ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.

דבר אחר, והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלשה עדרי צאן, אלו שלשה רגלים. כי מן הבאר ההוא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקדש. והאבן גדלה, זו שמחת בית השואבה.

אמר רבי הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה, שמשם היו שואבים רוח הקדש. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וגללו את האבן וגו', שמשם היו שואבים רוח הקדש. והשיבו את האבן, מנח לרגל הבא.

דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלשה עדרי צאן, אלו שלשה בתי דינים, דתנן שלשה בתי דינים היו שם, אחד בהר הבית, ואחד בפתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית. כי מן הבאר ההוא וגו', שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדלה, זה בית דין הגדול שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים, אלו בתי דינין שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את הדין. והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.

דבר אחר, והנה שלשה עדרי צאן, וירא והנה באר, זו ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה מלכיות ראשונות. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והאבן גדלה על פי הבאר, זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות רומי שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם. וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, לעתיד לבוא זכות אבות עומדת.

דבר אחר, והנה באר בשדה, זו סנהדרין. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדלה על פי הבאר, זה מפלא שבבית דין שהוא מסרס את ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את ההלכה. והשיבו את האבן על פי הבאר, שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה.

דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זה בית הכנסת. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה קרואים. כי מן הבאר וגו', שמשם היו שומעים את התורה. והאבן גדלה, זה יצר הרע. ונאספו שמה כל העדרים, זה הצבור. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה. והשיבו את האבן וגו', שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו

רבי יוחנן פתר לה בסיני, וירא והנה באר, זה סיני. והנה שם שלשה, כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההוא, שמשם שמעו עשרת הדברות. והאבן גדלה, זו שכינה. ונאספו שמה כל העדרים, רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמואל שאלו היו ישראל חסרים עוד אחד לא היו מקבלים את התורה. וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות. והשיבו את האבן (שמות כ, כב): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו'

ויאמר להם יעקב אחי וגו' (בראשית כט, ד), רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות, ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו, מחרונו של הקדוש ברוך הוא אנו בורחים. (בראשית כט, ה): ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג. (בראשית כט, ו): ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, באיזו זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, יד טו): כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם וגו', כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך

ויאמר השלום לו (בראשית כט, ו), השלום ביניכם לבינו, ויאמרו שלום, ואין פוטטין את בעי, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרת שהדבור מצוי בנשים. (בראשית כט, ז): ויאמר הן עוד וגו', אמר להם אם שומרי שכר אתם הן עוד היום גדול, ואם שלכם אתם רועים, לא עת האסף המקנה. (בראשית כט, ט): עודנו מדבר עמם ורחל באה, בוא וראה כמה בין שכונות לשכונות, להלן שבע היו ובקשו הרועים להזדוג להן, הדא הוא דכתיב (שמות ב, יז): ויבאו הרעים ויגרשום, ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה, על שם (תהלים לד, ח): חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, לסובבים ליראיו

ויהי כאשר ראה יעקב ויגש יעקב ויגל את האבן (בראשית כט, י), אמר רבי יוחנן כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית. (בראשית כט, יא): וישק יעקב לרחל, כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדלה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדלה (שמואל א י, א): ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד, כז): וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א, יד): ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו. וישא את קלו ויבך, למה בכה, אמר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד.

דבר אחר, למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא דהיא אמרה לה (בראשית ל, טו): לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

דבר אחר, למה בכה, שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה. שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אמות העולם וגדרו עצמן מן הערוה, הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה

ויגד יעקב לרחל כי אחי וגו' וכי בן רבקה (בראשית כט, יב), אם לרמאות, כי אחי אביה הוא. ואם לצדיק, וכי בן רבקה הוא. ותרץ ותגד לאביה, אמר רבי יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה. אתיביה והא כתיב: ותרץ ותגד לאביה, אמר ליה שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. (בראשית כט, יג): ויהי כשמע לבן וגו', אמר אליעזר פסול הבית היה, דכתיב (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמי אפלו אפיסתיקתיה, ויחבק לו, אמר דינרים אינון ואינון בחרציה, וכיון דלא אשכח כלום, וינשק לו, אמר דלמא מרגליות אינון ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום, אמר ליה יעקב מה את סבור ממון אתית טעין, לא אתית טעין אלא מלין, ויספר ללבן

ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי וגו' (בראשית כט, יד), אמר לו מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכדין דלית גבך כלום, אך עצמי ובשרי אתה, כהדין גרמא אני מחליק לך. וישב עמו חדש ימים, אמר רבי אמי למדתך תורה דרך ארץ עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו עד חדש ימים. (בראשית כט, טו): ויאמר לבן ליעקב הכי וגו' ועבדתני חנם, אפשר כן, אלא אין הות פועלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה פולרין, ואם הות מובילותיה בו' פולרין הוה יהיב ליה בג' פולרין, אמר ליה מה את סבור ממון אתית בעי מינך, לא אתית אלא בגין תרתין טליתא

וללבן שתי בנות (בראשית כט, טז), כשתי קורות מפלשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים. זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים. מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות. מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים. מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים. מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות. מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות. קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת. מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת. לזו נתן שתי לילות ולזו נתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל. (אסתר ו, א): בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ושם הגדלה לאה, גדולה במתנותיה, כהנה לעולם ומלכות לעולם, דכתיב (יואל ד, כ): ויהודה לעולם תשב וגו', וכתיב (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד. ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (תהלים עח, סז): וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר

ועיני לאה רכות (בראשית כט, יז), אמוראי דרבי יוחנן תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין, אמר ליה עינוהי דאמך הוו רכיכין, ומהו רכות, רכות מבכיה, שהיו אומרים כך היו התנאים, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בגורלו של רשע.

אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה, ורחל היתה יפת תאר, עקר סימניה של רחל לא היתה אלא נאה, ורחל היתה וגו'

ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט, יח), בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך, ויאמר אעבדך ברחל בתך, ברחל ולא בלאה. בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. קטנה, שלא תחליף שמותן זו בזו. אפלו את נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (בראשית כט, יט): ויאמר לבן טוב תתי אתה לך וגו' (בראשית כט, כ): ויעבד יעקב ברחל, אמר רבי חנינא בר פזי, נאמר כאן אחדים (בראשית כז, מד): וישבת עמו ימים אחדים, ונאמר להלן אחדים, מה כאן שבע שנים אף להלן שבע שנים

ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי (בראשית כט, כא), אמר רבי איבו אפלו אדם פרוץ אין אומר כלשון הזה, כך היה יעקב אומר הבה את אשתי ואבואה אליה, אלא כך אמר לו, אמר לי הקדוש ברוך הוא שאני מעמיד שנים עשר שבטים, עכשו הרי אני כבן שמונים וארבע שנים, ואם אין אני מעמידן עכשו אימתי אני מעמידן, לפיכך הצרך הכתוב לומר: ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי

ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה (בראשית כט, כב), כנס כל אנשי מקומו, אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים, אמרין ליה ומה אהני לך, אמר להון אין בעיין אתון אנא מרמי ביה, ויהב ליה לאה דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין. אמרין ליה עביד מה דהני לך. אמר להון הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזל ואיתי עליהון חמר משח וקופר, הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרמה באנשי מקומו. וכולי יומא הוו מכללין ביה וכיון דעל ברמשא אמר להון מה הוא כדין, אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך, והיו מקלסין קודמוי ואמרין הא ליא הא ליא, היא לאה היא לאה. ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא. אמר להן מהו כדין, אמרי ליה מה את סבור דאנן דכרין דכותכון. וכל ההוא ליליא הוה צוח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה, אמר לה מה רמיתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי. אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כך היה צווח לך אבוך, עשו, ואת עני ליה. ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו', ויאמר לבן לא יעשה כן וגו', מלא שבע זאת וגו'.

אמר רבי יעקב בר אחא מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבע זאת וגו'

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה וגו' (בראשית כט, ל), אמר רבי יהודה בר סימון בנהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלמות אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה.

אמר רבי יוחנן כתיב (הושע יב, יג): ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה וגו', אמר להם דגמא שלכם דומה ליעקב אביכם, מה יעקב אביכם עד שלא נשא אשה נשתעבד, משנשא אשה נשתעבד, אף אתם משלא נולד גואל נשתעבדתם, משנולד גואל אתם משתעבדים.