# פרשה עא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-71/

וירא ה' כי שנואה לאה וגו' (בראשית כט, לא), (תהלים סט, לד): כי שמע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה, אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק הזה סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים ואת אסירים לא בזה, או כי שומע אל אביוניו ה' ואת אסיריו וגו', אלא כי שמע אל אביונים ה', אלו ישראל, דאמר רבי יוחנן בכל מקום שנאמר דל עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה, אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות, וכיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא נזקפה, הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה

דבר אחר (תהלים קמה, יד): סומך ה' לכל הנפלים, אלו העקרות, שהם נופלין בתוך בתיהם. (תהלים קמה, יד): וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא נזקפה, הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, כי שנואה לאה שעשתה כמעשה השנואים, שהיתה אומרת להנשא לשונא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה והקטן נושא לקטנה, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בחלקו של רשע.

אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה, והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה, נראה צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה. רבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמר, כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרמה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר לאמן של אלו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר, הדא הוא דכתיב (בראשית מז, לא): וישתחו ישראל על ראש המטה, מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב לא לאה. ורחל עקרה, אמר רבי יצחק, רחל היתה עקרו של בית, כמה שנאמר: ורחל עקרה, עקרה רחל.

אמר רבי אבא בר כהנא רב מסבין עקר של לאה היו, לפיכך עושים רחל עקר, ורחל עקרה, רחל היתה עקרו של בית. תני רבי שמעון בן יוחאי, לפי שכל הדברים תלויין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה (ירמיה לא, טו): רחל מבכה על בניה. ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה (עמוס ה, טו): אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים

ותהר לאה ותלד בן (בראשית כט, לב), אמר רבי יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים. יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים. יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים. ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים. שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים, עשו, שמו עשו ואינו עושה. ישמעאל שמו, שומע ואינו שומע. שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה (עזרא ב, נא): בני בקבוק בני חקופא בני חרחור, וזכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים (במדבר יג, יג): סתור בן סתורים, (במדבר יג, יא): גדי גרדים ומרדין.

אמר רבי יוסי בר חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים, ראובן, ראו בן בין הבנים. שמעון, שומע בקול אביו שבשמים.

אמר רבי יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם, אלא חפות להם

ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון (בראשית כט, לג), זה עתיד להעמיד שונא, ומי מרפא מכתו, גם את זה, פינחס, שהוא עתיד לעמד מלוי. (בראשית כט, לד): ותהר ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי, רבי יודן אמר לוי זה עתיד ללוות את הבנים לאביהן שבשמים. על כן קרא שמו, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין. (בראשית כט, לה): ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', רבי ברכיה בשם רבי לוי לכהן שירד לגורן נתן לו אחד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, ואחד נתן לו קמץ של חלין והחזיק לו טובה, אמר ליה אדוני הכהן אני נתתי לך כור וזה לא נתן לך אלא קמץ ואתה מחזיק לו טובה. אמר ליה את מחלקי נתת לי, אבל זה נותן לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה. כך לפי שהיו אמהות סבורות שזו מעמדת שלשה וזו מעמדת שלשה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה'

הדא הוא דכתיב (במדבר יז, יז): וקח מאתם מטה מטה לבית אב, רבי יצחק אמר מטו מטו בני מטו בעגל מטו במרגלים. רבי לוי אמר עלו בהם שני שבטים, שבט כהנה ושבט מלכות. את מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה ובזה משיחה. בזה מטה ובזה מטה. בזה ברית מלח ובזה ברית מלח. בזה פעם ובזה פעם. בזה נזר ובזה נזר. בזה קריבה ובזה קריבה. בזה שלשלת יוחסין ובזה שלשלת יוחסין. בזה ציץ ובזה ציץ.

אמר רבי לוי (איוב לו, ז): לא יגרע מצדיק עיניו, עינוהי דגמת דידיה, כאינש דאמר עינוהי דפוריה. (איוב לו, ז): ואת מלכים לכסא, לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה (בראשית לח, כו): ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד אמר (תהלים קלו, א): הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב, כג): לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה, רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין. בנימין (שמות כח, כ): ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול (שמואל א י, טז): ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר (אסתר ב, כ): אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. על כן קראה שמו יהודה, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין. ותעמד מלדת, אמר רבי אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה

ותרא רחל כי לא ילדה וגו' ותקנא רחל באחתה (בראשית ל, א), אמר רבי יצחק, כתיב (משלי כג, יז): אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, ואת אמרת ותקנא רחל באחתה, אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שהיא צדקת לא היתה יולדת. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, אמר רבי שמואל ארבעה חשובים כמתים, מצרע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. מצרע, דכתיב (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת. סומא, דכתיב (איכה ג, ו): במחשכים הושיבני כמתי עולם. מי שאין לו בנים מנין, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה וגו'. ומי שירד מנכסיו מנין, שנאמר (שמות ד, יט): כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, וכי מתים היו והלוא דתן ואבירם היו, אלא שירדו מנכסיהן

ויחר אף יעקב ברחל (בראשית ל, ב), רבנן דרומאה בשם רבי אלכסנדרי בשם רבי יוחנן אמר (איוב טו, ב): החכם יענה דעת רוח, זה אברהם, (בראשית טז, ב): וישמע אברם לקול שרי. (איוב טו, ב): וימלא קדים בטנו, זה יעקב, ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונים את המעיקות, חייך שבניך עתידים לעמד לפני בנה. ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה. אמר לה אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו וזקינך לא היה לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה. אמר לה יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו מה עשתה, אמר לה הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב (בראשית ל, ג): הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנכי, מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה. (בראשית ל, ו): ותאמר רחל דנני אלהים, דנני וחיבני דנני וזכני. דנני וחיבני, שנאמר (בראשית כט, לא): ורחל עקרה. דנני וזכני, שנאמר (בראשית ל, ו): ויתן לי בן. (בראשית ל, ו): על כן קראה שמו דן, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין

ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי וגו' (בראשית ל, ח), נופתי פתיתי תליתי אחותי עלי.

אמר רבי יוחנן נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אלו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמים בך לא היה פורש, אלא אמרתי אם אין אני כדאי שיבנה העולם ממני, יבנה מאחותי.

דבר אחר נפתולי, פתוליה לא דידי הויין, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי.

דבר אחר, נפת עצמו לא שלי הוא, דברי תורה שנאמר בהם (תהלים יט, יא): ונפת צופים, יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי

ותלד זלפה שפחת לאה (בראשית ל, י), בכלם כתיב ותהר, וכאן ותלד, אלא בחורה היתה ולא היתה נכרת בעבורה. (בראשית ל, יא): ותאמר לאה בא גד, אתיא גדא דביתא, אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים, ומנו אליהו. אליהו משל מי, רבי אליעזר אמר משל בנימין, דכתיב (דברי הימים א ח, כז מ): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם כל אלה מבני בנימן. רבי נהוראי אמר משל גד היה, הדא הוא דכתיב (מלכים א יז, א): ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד.

אמר רבי פליפי בר נהוראי מאן חזית למימר כן, אמר ליה דכתיב (יהושע יג, כה): ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד, מה מקים רבי אלעזר קרא דרבי נהוראי מתשבי גלעד, מיושבי לשכת הגזית הוה. ומה מקים רבי נהוראי קרא דרבי אלעזר ויערשיה ואליה, אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו היה מזכיר זכות אבות בני ירחם, והקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עולמו. פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר, אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם, אמר להם רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני

ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל, יג), לומר אשרי מי שזכה לכך.

אמר רבי לוי לא לן אשר באכסניה, מימיו ירש גבהי פלטריות מה שלא ירש יהודה ארצות, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ז, ל לא): בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם. הוא אבי ברזית, רבי לוי ורבי סימון, רבי לוי אמר שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן המשחה שמן זית. רבי סימון אמר שהיו נשואות למלכים שנמשחו בשמן זית.