# פרשה עב

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-72/

וילך ראובן בימי קציר חטים (בראשית ל, יד), (משלי כב, ו): חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. (במדבר לב, ה): יתן את הארץ הזאת לעבדיך וגו'. (שמואל א ב, ה): שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה, שבעים בלחם נשכרו, זו לאה שהיתה שבעה בבנים ונשכרה. רעבים חדלו, זו רחל שהיתה רעבה לבנים חדלה. עד עקרה ילדה שבעה, זו לאה שהיתה עקרה של בית ילדה שבעה. ורבת בנים אמללה, זו רחל שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רבן של בנים, אמללה. ומי עשה כן, (שמואל א ב, ו): ה' ממית ומחיה

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים (בראשית ל, יד), רבי חיא בר אבא אמר, יברוחין. רבי יצחק אמר, שעורין. רבי יהודה בר' סימון אמר מישין. בין לדברי אלו ובין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר. למאן דאמר שעורים, שעורים בימי קציר חטים כשדה של הפקר הן, לפי שכבר כלה הקציר של שעורים, תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא דבר שהוא מן המפקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ, ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל. (בראשית ל, יד): ויבא אתם אל לאה אמו, להודיעך עד היכן היתה כבודה של אמו עליו, שלא טעמן עד שהביאם אל אמו

ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. המעט קחתך את אישי (בראשית ל, יד טו), הניאת לסבי מן דקני, תאני רבי שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה (בראשית ל, טו): לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה עמך הוא דמך, עמי לית הוא דמך.

אמר רבי אלעזר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה ב' שבטים ובכורה, ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. רבי שמואל בר נחמן אמר זו הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה עמו, רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה עמו

ויבא יעקב מן השדה בערב (בראשית ל, טז), תמן תנינן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן, אמר רבי מונא מקום שאין מנהג, תנאי בית דין הגדול הוא שתהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה משל פועל. הוצאה משל בעל הבית מנין, שנאמר (תהלים קד, כב): תזרח השמש יאספון, מכאן ואילך (תהלים קד, כג): יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין, (תהלים קד, כג): ולעבדתו עדי ערב, עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב, לומר עד חשכה, כמה דאת אמר (איוב ז, ד): עדי נשף. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר הטריחו על בעל הבית שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו, עד היכן עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים וצולה לו דג מבעוד יום משום כבוד שבת, ומדליק נר, שנאמר: ויבא יעקב מן השדה בערב, הדא הוא דכתיב: ולעבדתו עדי ערב

ותצא לאה לקראתו (בראשית ל, טז), מלמד שלא הניחה אותו לרחץ רגליו. (בראשית ל, טז): ותאמר אלי תבוא, אמר רבי אבהו צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הצרך הכתוב לומר (בראשית ל, יז): וישמע אלהים אל לאה. ותאמר אלי תבוא, אמר רבי לוי בוא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל, (שיר השירים ז, יד): והדודאים נתנו ריח, (בראשית ל, יח): ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ותקרא שמו יששכר, יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יח): ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, מה לעתים, רבי תנחומא אמר לקורניסין. רבי יוסי בן קיצרי אמר לעבורים. (דברי הימים א יב, לג): ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני. וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מט, יג): זבולן לחוף ימים ישכן. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך. ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן. זבדני אלהים אתי זבד טוב (בראשית ל, כ), השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה פרות. (בראשית ל, כא): ואחר ילדה בת, תנינא, כיצד, היתה אשתו מעברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. דבי רבי ינאי אמרי ביושבת על המשבר הדא מתניתא.

אמר רבי יהודה בן פזי אף על היושבת על המשבר יכול להשתנות, הדא הוא דכתיב (ירמיה יח, ו): הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל, הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אחר אף אני עושה כן אפלו על המשבר. איתיביה, והכתיב: ואחר ילדה בת, אמר לו עקר בריתו זכר היתה, ומתפלתה של רחל שאמרה (בראשית ל, כד): יסף ה' לי בן אחר, נעשה נקבה.

אמר רבי חנינא בן פזי אמהות נביאות היו ורחל מן האמהות, יוסף ה' לי בנים אחרים אין כתיב כאן, אלא בן אחר, אמרה עוד אחד הוא עתיד להעמיד הלואי יהיה ממני.

אמר רבי חנינא נתכנסו כל האמהות ואמרו דינו זכרים תפקד עוד זאת.